חוק הכניסה לישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוק הכניסה לישראל
Emblem of Israel.svg
תאריך לועזי 5 בספטמבר 1952
תאריך עברי ט"ו באלול תשי"ב
כנסת הכנסת השנייה
חוברת פרסום ספר החוקים 111, עמ' 354
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד הפנים
מס' תיקונים 32
נוסח מלא הנוסח המלא

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב–1952 מסדיר את כניסתם לישראל של מי שאינם אזרחי ישראל ואת האישור לשהייתם בישראל של מי שאינם אזרחי ישראל או עולים חדשים.

הוראות החוק

סעיף 1 לחוק קובע:

(א) מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה.
(ב) מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רישיון ישיבה לפי חוק זה.

סעיף 2 מקנה לשר הפנים סמכות להעניק רישיונות שהייה:

(1) אשרה ורישיון לישיבת מעבר – עד לחמישה ימים;
(2) אשרה ורישיון לישיבת ביקור – עד לשלושה חדשים;
(3) אשרה ורישיון לישיבת ארעי – עד לשלוש שנים;
(4) אשרה ורישיון לישיבת קבע;
(5) רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה.

חלק ניכר מהחוק עוסק ברישיון לשהייתם של עובדים זרים בישראל. החוק קובע כי מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, ונמצא בישראל בלי רישיון ישיבה, יורחק מישראל בהקדם האפשרי. שוהה שלא כדין ניתן להחזיק במשמורת עד להרחקתו. החוק קובע את סדרי הכניסה לישראל, ובכללם ביקורת הגבולות. לשר הפנים נתונה סמכות להרחיק מישראל את מי שאינו רשאי להיכנס אליה, והאחראי על כלי-הסעה שבא לישראל חייב, לפי דרישת קצין ביקורת הגבולות, להסיע מישראל כל אדם שבא באותו כלי-הסעה על מנת להיכנס לישראל ונמצא שאינו רשאי לכך. סעיף 18 לחוק מוציא מתחולתו את מי שנכנס לישראל לפני תחילת תקפו של החוק. שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצוע חוק זה.

היסטוריה חקיקתית

החוק אושר בכנסת ב-26 באוגוסט 1952,[1] בעקבות הצעת חוק מטעם הממשלה שהוגשה לכנסת בתחילת אותה שנה.[2] מאז אישורו ועד מרץ 2012 תוקן החוק 23 פעמים. 17 מתיקונים אלה נעשו מאז שנת 2000 ובעיקר באו להסדיר את כניסתם ושהייתם של עובדים זרים. בשנת 1955 הותקנו מכוח החוק תקנות הכניסה לישראל, תשט"ז-1955. אלה הוחלפו בשנת 1974 בתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974.

ב-6 במרץ 2017 אישרה הכנסת בקריאה שלישית את תיקון 28, בו נקבע כי: ”לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011, או התחייב להשתתף בחרם כאמור...”[3]

מזרח ירושלים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מעמד התושבות במזרח ירושלים

לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה ישראל את מזרח ירושלים והעניקה לתושביה מעמד של תושבי קבע בישראל. על פי תקנות הכניסה לישראל, תושב קבע מאבד את מעמדו אם שהה מחוץ לישראל מעל 7 שנים[4], אפילו אם הגיע לביקורי מולדת במהלך התקופה. מאבד את מעמד התושבות גם מי שעבר לגור ביישוב סמוך בגדה המערבית. קריטריונים אלה הביאו לשלילת תושבות והרחקה מירושלים של לפחות 14,416 מזרח ירושלמים עד 2014. מדיניות זו מכונה על ידי מבקריה הטרנספר השקט.

מקרים נודעים של הטלת איסור על כניסת אדם לישראל

מקרים אחדים של הטלת איסור על כניסת אדם לישראל זכו לפרסום רב:

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ס"ח 111 מיום 5 בספטמבר 1952, באתר "נבו"
  2. ^ הצעת חוק ההגירה, תשי"ב-1952, ה"ח 106 מיום 27 בפברואר 1952, באתר "נבו"
  3. ^ אתר הכנסת
  4. ^ למשל לצורך לימודים או עבודה
  5. ^ אתר למנויים בלבד נעה לנדאו, ישראל אמרה שמנעה את כניסת ראש העיר דבלין, אך טעתה באיות שמו והוא נכנס, באתר הארץ, 11 באפריל 2018
  6. ^ לנדאו, נעה (2018-10-18). "בית המשפט העליון קבע: לארה אל-קאסם תשוחרר ותוכל להיכנס לארץ". הארץ. נבדק ב-2019-04-29.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0