חוק ניירות ערך
 | |
| תאריך לועזי | 22 באוגוסט 1968 |
|---|---|
| תאריך עברי | כ"ח באב תשכ"ח |
| כנסת | הכנסת השישית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 541, עמ' 234 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד האוצר |
| מס' תיקונים | 69 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 עוסק בהסדרת שוק ניירות הערך בישראל. החוק אושר בכנסת באוגוסט 1968, ומרבית חלקיו נכנסו לתוקף ב-1 ביולי 1969. מאז אישורו תוקן החוק 59 פעמים.
עיקרי החוק
מכוח החוק נוסדה רשות ניירות ערך, שתפקידה "שמירת ענייניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך" (סעיף 2 לחוק), ולמעשה עוסקת באסדרה ובאכיפה בתחום זה. בהקמת הרשות עוסק פרק ב' לחוק, שנכנס לתוקף ב-1 באפריל 1969 (שלושה חודשים לפני יתר פרקי החוק).
פרק ג' לחוק קובע שהצעה ומכירה לציבור של ניירות ערך תיעשה רק על פי תשקיף שאישרה הרשות. סעיף 16 לחוק קובע כי "תשקיף יכלול כל פרט העשוי להיות חשוב למשקיע סביר, השוקל רכישת ניירות הערך המוצעים על פיו". פרק ד' עוסק בהגשת הזמנות לניירות הערך המוצעים בתשקיף ובהכנסת תיקונים לתשקיף. פרק ה' עוסק באחריות לתוכנו של התשקיף. קודם לחקיקת חוק זה הוסדר נושא התשקיף בפקודת החברות.
ארבעה פרקים עוסקים בסוגים מיוחדים של ניירות ערך:
- פרק ה'1 עוסק בתעודות התחייבות.
- פרק ה'2 עוסק בכתבי אופציה.
- פרק ה'3 עוסק ברישום כפול, כלומר בניירות ערך הרשומים למסחר גם בבורסה בחו"ל.
- פרק ה'4 עוסק בניירות ערך שהנפיק הבנק העולמי ושאינם מקנים זכות השתתפות או חברות בבנק העולמי או בבנק האירופי להשקעות.
פרק ו' עוסק בחובה של תאגיד, שניירות ערך שלו הוצעו לציבור על פי תשקיף, להגיש דו"חות והודעות לרשות ניירות ערך ולבורסה לניירות ערך שבה רשומים ניירות ערך אלה. פרק ז'1 ופרק ז'2 מסדירים מסירת תשקיף, דו"חות והודעות בדיווח אלקטרוני.
פרק ח' מסדיר את פעילותה של בורסה לניירות ערך (הוא אינו מוגבל רק לבורסה לניירות ערך בתל אביב, אף שמאז חקיקת החוק ועד היום זו הבורסה לניירות ערך היחידה בישראל).
פרק ח'1 עוסק בהגבלת השימוש במידע פנים.
פרק ח'3 מקנה לרשות ניירות ערך סמכות להטיל עיצום כספי על מי שהפר הוראה של חוק ניירות ערך שחלה עליו. פרק ח'4 עוסק בהטלת אמצעי אכיפה מנהליים בידי ועדת אכיפה מנהלית. פרק ט' עוסק בעונשים על הפרת הוראות שונות של חוק זה. בעבירות שמונה החוק:
- שימוש במידע פנים - כאשר איש פנים (או אדם שקיבל מידע מאיש פנים), עושה שימוש (סוחר או מוסר מידע) במידע פנים (מידע שאינו ידוע לציבור, ואילו נודע לציבור היה בו כדי להביא לשינוי משמעותי במחיר נייר הערך של החברה). החוק מגדיר גם מתי לא יישא אדם באחריות פלילית לשימוש במידע פנים.
- תרמית - כאשר
- הנעה או ניסיון להניע אדם לרכוש או למכור נייר ערך בצורה מניפולטיבית - באמירה כוזבת או מטעה או בהסתרת עובדות.
- השפעה בדרכי תרמית על השער של נייר הערך.
- עבירת עובד חבר בורסה - עובד חברה החַבֵרה בבורסת ת"א, חייב למכור ולקנות נייר ערך או נייר ערך המיר - רק במסגרת הבורסה, בכתב, דרך הממונה עליו, יום מראש, בחשבון המנוהל בסניף אחד בלבד של חבר הבורסה ועל שמו של העובד.
היסטוריה חקיקתית
ב-14 במרץ 1962 הוקמה "ועדת ידין", בראשותו של ד"ר אורי ידין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לשם הסדרת הפעילות בשוק ניירות הערך בישראל.[1] הוועדה הגישה המלצותיה ב-25 ביוני 1963.[2]
באוקטובר 1964 הגיש שר האוצר, פנחס ספיר, את הצעת החוק לכנסת.[3] החוק אושר בכנסת ב-14 באוגוסט 1968, ונקבע שייכנס לתוקף ב-1 באפריל 1969. בתיקון מס' 1 לחוק[4] נקבע שרק חלק ב' שלו, העוסק בהקמת רשות ניירות ערך, ייכנס לתוקף ב-1 באפריל 1969, וכל יתר החוק ייכנס לתוקף שלושה חודשים מאוחר יותר, ב-1 ביולי 1969.
הצורך בהתאמת החוק לסביבה כלכלית משתנה הפך חוק זה לדינמי למדי, שמאז חקיקתו תוקן 59 פעמים. להלן תיקונים עיקריים:
- בתיקון מס' 6 לחוק נוסף לו פרק ח'1, העוסק בהגבלת השימוש במידע פנים.[5]
- תיקון מס' 9[6] כלל שלל שינויים בחוק, שתוארו על ידי פרופ' יוסף גרוס: "השינוי היסודי והמשמעותי ביותר בחוק זה במשך תקופה של עשרים שנה".[7]
- בתיקון מס' 21 לחוק נוסף לו פרק ה'3, העוסק ברישום כפול, כלומר בניירות ערך הרשומים למסחר גם בבורסה בחו"ל.[8] התיקון בא, כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, משום ש"תהליכי הגלובליזציה המשפיעים על שוקי ההון בעולם, לא פסחו גם על החברות בארץ. חברות, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה, מרביתן מתחום ההיי־טק, פנו במספר גדל והולך לגיוס הון בחו״ל, בעיקר בארצות הברית הנהנית זה כמה שנים מפריחה מתמשכת ואשר בה שוכן חלק גדול מקהל היעד הצרכני של חברות הטכנולוגיה הישראליות".[9]
- בתיקון מס' 33 לחוק נוסף לו פרק ח'3, המקנה לרשות ניירות ערך סמכות להטיל עיצום כספי על מי שהפר הוראה של חוק ניירות ערך שחלה עליו.[10] דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים את מטרתו של תיקון זה: "התיקון המוצע נועד לסייע לרשות ניירות ערך לאכוף את הוראות חוק ניירות ערך, התשכ״ח-1968, לצד האמצעים המנהליים והפליליים הקיימים בחוק כיום, גם באמצעות אמצעי אכיפה יעיל ומהיר העשוי לשמש הרתעה ולהביא להקטנת שכיחותן של ההפרות."[11]
- בתיקון מס' 42 נוסף לחוק פרק ז'3 העוסק בזירת סוחר לחשבונו העצמי.[12] מטרתו של פרק זה הוצגה בדברי ההסבר להצעת החוק:
- בישראל מתקיימת פעילות ענפה במטבע חוץ ובנגזריו המתבצעת במתכונת מסחר מעבר לדלפק (מסחר מחוץ לבורסה). מרבית הפעילות מתבצעת במסגרת הבנקים תוך שפעילות זו מפוקחת על ידי בנק ישראל באמצעות המפקח על הבנקים. נוסף על פעילות זו, פועלות בישראל זירות המאפשרות למשקיעים לסחור מול מפעילי הזירה (דילרים) בנכסים פיננסיים שונים (נגזרי מט"ח, מדדים, סחורות וכו'). עיקר הפעילות בזירות אלה מתבצע על ידי משקיעים הפועלים בהיקפים כספיים נמוכים דרך אתרי אינטרנט ייעודיים המצטטים באופן רציף מחירים לניירות ערך שבהם מציעה הזירה לסחור. הופעתן של זירות אלה היא פועל יוצא של התפתחות האינטרנט והאפשרות לקיים מסחר אלקטרוני באמצעותו. נכון להיום נגישות לציבור הישראלי עשרות זירות, ביניהן כ–20 זירות מקומיות, והפעילות המתקיימת בהן אינה זוכה למענה ברור בדין הקיים. מצב חוקי זה אינו מצב רצוי ומן הראוי לקבוע הסדרה לגבי זירות אלה. הצורך בחקיקה בנושא זה מתחזק בשל העובדה שבישראל אין חקיקה המסדירה את פעילותם של יחידים וחברות כברוקר-דילר, בניגוד למצב בארצות הברית ובאירופה.[13]
לקריאה נוספת
- יוסף גרוס, דיני ניירות ערך ובורסה, אוניברסיטת תל אביב, 1973.
קישורים חיצוניים
חוק ניירות ערך, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק ניירות ערך, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, באתר "נבו"
- חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 והתקנות לפיו, באתר של רשות ניירות ערך
הערות שוליים
- ^ יובל אליצור, עיסקות בניירות ערך רק באמצעות הבורסה, מעריב, 18 ביוני 1963
- ^ הצעת חוק ניירות ערך, תשכ"ה-1964, ה"ח 625 מ-18 בספטמבר 1964
סיפוק רב מדו"ח ועדת ניירות ערך, דבר, 31 ביולי 1963 - ^ הוגשה הצעת חוק ניירות ערך, דבר, 14 באוקטובר 1964
- ^ חוק ניירות ערך (תיקון), תשכ"ט-1969, ס"ח 555 מ-4 באפריל 1969
- ^ חוק ניירות ערך (תיקון מס' 6), התשמ"א-1981, ס"ח 1024 מ-20 במאי 1981
- ^ חוק ניירות ערך (תיקון מס' 9), התשמ"ח-1988, ס"ח 1261 מ-27 ביולי 1988
- ^ יוסף גרוס, "הרפורמה בחוק ניירות ערך", רואה החשבון, ל"ז (4), 1989
- ^ חוק ניירות ערך (תיקון מס' 21), התש"ס-2000, ס"ח 1749 מ-6 באוגוסט 2000
- ^ הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 21) (רישום כפול), התש״ס-2000, ה"ח 2887 מ-26 ביוני 2000
- ^ חוק ניירות ערך (תיקון מס' 33, (התשס"ז-2007, ס"ח 2096 מ-30 במאי 2007
- ^ הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 28) (עיצום כספי), התשס"ה-2005, ה"ח הממשלה 169 מ-23 במרץ 2005
- ^ חוק ניירות ערך (תיקון מס' 42), התש"ע-2010, ס"ח 2243 מ-15 ביוני 2010
- ^ הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 40) (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התש"ע-2010, ה"ח הממשלה 491 מ-3 במרץ 2010
- ^ חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), התשע"ב—2012, ס"ח 2380 מ-8 באוגוסט 2012
