חורבת חנות
חוּרבַת חָנוֹת (בערבית: ח'רבת אל-ח'אן) היא חורבה במורדות הרי ירושלים לקראת המעבר לשפלת יהודה, כקילומטר ממערב למושב מטע. החורבה, הייתה אכסניה לעוברי דרכים (חאן) מן התקופה הממלוכית, האכסניה שירתה את העוברים בדרך הקיסר, שהייתה חלק מהדרך הרומית מירושלים ובית לחם אל השפלה ואל בית גוברין, והפסיקה לתפקד במהלך התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. באתר רצפת פסיפס צבעונית של כנסייה מהתקופה הביזנטית, גת ובריכת אגירה.
רצפת הפסיפס
בחפירה ארכאולוגית שהתקיימה ב-1986 התגלה שלפני החאן התקיימה במקום כנסייה ביזנטית מן המאה ה-6. מהכנסייה נותרה רצפת פסיפס נאה הכוללת כתובת הקדשה, ציורים של שריגי גפן, כלים עם פרות ודמויות אדם וחיה שהושחתו.
הרצפה מורכבת משני ספינים. בספין המערבי, הקדום יותר, מופיעות שורות של מדליונים, חמישה בכל שורה, עשויים שריגי גפן המאוכלסים בכלים ובעלי חיים. תיאורי בעלי חיים הושחתו בפעילות איקונוקלזם. באחד המדליונים שרד קיליקס המכיל פרות מעוגלים, כנראה, תפוחים אדומים, המעורמים בצורה מסודרת בכלי.
הספין המזרחי מורכב מ-12 משושים צבעוניים בתבנית 3X4, ביניהם חסומות צורות דמויות קונכייה. המשושים מאכלסים ציורים של בעלי חיים שהושחתו. באחד מן המצולעים מעוטר סל קלתוס המכיל ארבעה פרות עגולים, כנראה תפוחים. העיצוב מזכיר את התפוחים שתוארו ברמת דיוק גבוהה יותר מקפלת הקבורה הארמנית מרחוב הנביאים בירושלים.
בקצה הספין המזרחי הייתה כתובת הקדשה, שהושחתה בשנת 2012, כתובה ביוונית עתיקה בשילוב אבנים שחור ולבן. וזו לשונה:
בזמנו של החסיד ביותר האהוב הכומר וראש המנזר תיאודורוס, בוצעה כל המלאכה של הוספת הגומחה, הציוד והנחת הלוחות [אבנים] של קצה הכנסייה יחד עם הדיאקוניקון, מן היסודות. בחודש אפריל של האינדיקציה ה-12.
— תרגום: לאה דיסתי, לפי המאמר של אלי שנהב
התאריכים האפשריים ל"אינדיקציה ה-12" יכולים להיות שנת 563, שנת 568 או שנת 593 לספירה. סביר שקירות הכנסייה התמוטטו ברעש שביעית (אמצע המאה ה-8). בניגוד לרוב רצפות הפסיפס שהתגלו בארץ ישראל, ושהועברו למוזיאונים, הותירה רשות העתיקות את הרצפה במקומה, מכוסה בחול. במבנה נמצא מטאטא לשירות חופשי של המבקרים, החושפים בעצמם את הרצפה ומכסים אותה שנית בחול עם תום הביקור.
השחתת הכנסייה
במהלך שנת 2012 הפסיפס הושחת ועל קירות המבנה רוססו הכתובות "עומק ההרס כעומק החילול" ו "שוקה אתה הבא בתור" כאשר שוקה מתייחס ליהושע (שוקה) דורפמן, מנכ"ל רשות העתיקות.
מסורת בדבר מקום קבורת גלית הפלשתי
הנוסע הצרפתי ויקטור גרן ביקר במקום ב-1863 ותיאר גל אבנים בגובה שבעה מטרים ובקוטר של תשעה מטרים, ששרידיו ניכרים גם כיום. לפי מסורות שונות זהו מקום מותו וקבורתו של גֹליָת הפלישתי.[1]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חורבת חנות |
- אלי שנהב, ח'רבת חנות - מסורת ביזנטית קדומה על מקום קבורתו של גלית, מחקרי יהודה ושומרון כרך שביעי, תשנ"ז, עמודים 181-189. המאמר מכיל ביבליוגרפיה נוספת להרחבה.
- ענת אביטל, פסיפס חורבת חנות, באתר "מטיילים עם ענת"
- ח' חנות, באתר רשות העתיקות
משה גלעד, מי מחריב אתרי חורבות עתיקים? המקרה של חורבת חנוֹת, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2018
הערות שוליים
- ^ ראו מאמרו של אלי שנהב, ברשימת הקישורים החיצוניים
