חורשת אוסישקין
חורשת אוסישקין היא חורשת עצי אקליפטוס הנמצאת על הגבול בין כפר סבא להוד השרון, סמוך לבית הספר היסודי על שם מנחם אוסישקין.
היסטוריה
קבלת מגורשי תל אביב יפו
בראשית חודש ניסן תרע"ז, כשהכינו האנגלים את התקפתם הראשונה על ארץ ישראל, הוציא ג'מאל פחה פקודה לאמור: "כל הנתינים העות'מאנים שאינם בני דת מוחמד וכל היהודים בלי הבדל נתינות חייבים לעזוב את יפו ואת המושבות אשר מדרום לה".
לאחר השתדלות רבה נדחתה פקודת הגירוש על בני המושבות לזמן בלתי מוגבל. אולם הפקודה בדבר גירוש יהודי יפו ותל אביב נשארה תקפה והוצאה לפועל באכזריות רבה בעצם הימים האחרונים שלפני חג הפסח תרע"ז. פתח תקווה וכפר סבא היו בתחום נפת טול-כרם ומחוז שכם ודינן היה כדין צפון הארץ. על כן יצאו הגולים לכפר סבא ולפתח-תקווה.
רוב הגולים הגיעו לפתח-תקווה ולכפר סבא והתגוררו שם בתנאים של מחנה, כי לא היו די בתים. את ארוחותיהם בישלו בתנורי טיט, שבנו במו ידיהם.
פנינה שיינפיין, תושבת כפר-סבא באותם ימים, מספרת:
"המוני מגורשים מפתח-תקווה ומתל אביב נהרו אלינו בתקווה למצוא כאן מחסה מאימת המלחמה, אך לא הייתה פינה פנויה לשכנם. אז קיבל אבא (יצחק שיינפיין) על עצמו להקים להם סוכות. שתילי האקליפטוס האהובים עליו, שבינתיים גדלו לעצים, נגדעו והוא בנה מהם סוכות וכיסה אותן בצמחי החילפה, שאינם חדירים למים. סוכות אלו היו מקלט עוני לגולים."
הפליטים שהו בכפר-סבא במשך למעלה מ-9 חודשים.
ביוזמת ועד ההגירה, שהוקם על ידי המגורשים, ובראשו עמדו מאיר דיזנגוף, מנחם יצחק קליונר ואחרים, אורגן בחורשת אוסישקין, שבכפר סבא, בית ספר בסוכות לילדיהם הרבים של הפליטים, וכן לילדיהם המעטים של המקומיים. הלימודים נמשכו עד סוף שנת הלימודים, ובסופה נערכה חגיגת סיום בהשתתפות כל תושבי המושבה והפליטים.
אחד המורים, א. ארנון, בירך את הילדים, שיזכו לבוא ולבקר בחורשה את מקום בית-ספרם בכפר סבא הגדולה והרחבה, אשר יהיו בה בתים למאות ותושבים לאלפים. דבריו נשמעו אז כהזיה.
העובדה שהמגורשים היו במקום כה קרוב לעירם הייתה למטרד בעיני אנשי השלטון. לגרש את המהגרים הלאה לא יכלו, כי הידיעות על האכזריות שבה בוצע הגירוש הועברו על ידי מחתרת ניל"י למצרים, ומאיסטנבול באה הפקודה הדחופה למצביא ג'מאל פחה לשפר את היחס כלפי המהגרים ולהקל עליהם את החיים.
לפי פקודתו הראשונה נמצאה כפר סבא מחוץ למחוז הגירוש ולא היה לו נימוק להרחיב את תוקף פקודת הגירוש גם על כפר סבא, אך בתוך גבולות החוק השתדלו אנשי השלטון להציק לגולים ככל האפשר.
אחד האמצעים לכך היה חיפוש אחרי "פרארים" – משתמטים מהשירות בצבא – אף כי לפי החוק העות'מאני לא חלה חובת גיוס על הגולים. מדי פעם באו חיילים טורקים למושבה, ולקחו איתם את כל הגברים שהצליחו למצוא לבית הסוהר בטולכרם. הנשים והטף במושבה חיו בפחד שמא הגברים נלקחים מכפר סבא, על מנת שיוכלו הערבים מקלקיליה לפשוט על המושבה. כדי להינצל מהחיפושים והמאסרים הונהג, שאיש אחד יעמוד תמיד על המשמר בסוכה שליד היער, על ראש הגבעה, ויסקור במשקפת את הדרך מקלקיליה. ואם יראה מרחוק חיילים באים, יסיר מעל הסוכה את הסמרטוט הלבן, שהיה תלוי מעליה. כשראו את הסמרטוט נעלם היו כל חייבי הגיוס בורחים אל הכרמים.
רצח אסף שטיירמן
ב-4 בדצמבר 1996, נרצח אסף שטיירמן ביער אוסישקין, על גבול כפר סבא-הוד השרון, על ידי רעי חורב וסיגלית חיימוביץ', בנוכחותה של ליהי גלוזמן. הרצח התבצע באמצעות דקירות פגיון, מכות אבן, וחניקה. שלושתם היו בני 17 באותו הזמן.
הרצח נותר בלתי מפוענח במשך ארבע שנים, עד שבדצמבר 2000 פנתה אשתו של רעי חורב, סנדרין בר דוד, למשטרה, והתלוננה על תקיפה מצד בעלה, וסיפרה כי גם התוודה בפניה על הרצח שביצע. חורב נידון למאסר עולם, ושנה מאוחר יותר נידונה חיימוביץ' ל-24 שנות מאסר, זאת על אף היותם קטינים בעת ביצוע המעשה.
לקריאה נוספת
• מנחם יצחק קליונר, מגילת כפר סבא - קורות הגולים בכפר-סבא תרע"ז-תרע"ח, הוצאת מתתיהו אליהו, יפו, תר"פ-1920.
• 2000 שנה לכפר סבא
• דן גלעדי, ימי כפר סבא
