חזקה מאיסור לאיסור

חזקה מאיסור לאיסור
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת חולין, דף ט', עמוד א'

חזקה מאיסור לאיסור הוא דין הלכתי בדיני חזקה, שדבר שעמד בחזקת איסור, ונפקע האיסור, ולאחר מכן נולד בו ספק הנוגע לאיסור חדש ושונה, נחלקו הראשונים אם מעמידים אותו על חזקתו הראשונה כדי לאסור אותו מחמת הספק החדש, או לא. חלק מהראשונים הגבילו את החזקה רק באופנים שונים.

דיון זה מתקיים בהלכות איסור והיתר, אם מחזיקים מאיסור לאיסור או מהיתר להיתר, וגם בדיני טומאה וטהרה, אם מחזיקים מטומאה לטומאה או לא.

מקור הכלל באיסור והיתר

מקור הדיון המרכזי בסוגיה זו הוא בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ט', עמוד א': ”בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, עד שיוודע לך במה נשחטה”". כלומר, כל עוד בהמה חיה, היא אסורה באכילה משום איסור אבר מן החי. כאשר נשחטה ונוצר ספק בכשרות השחיטה, נחלקו הראשונים האם חזקת האיסור הקודמת (אבר מן החי) גורמת להמשיך ולהחזיק בה איסור גם ביחס לספק החדש (נבלה).

יש שדייקו בדעת רבה (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל', עמוד ב'): שאמר על צרת ערווה שיש ספק שהיא איננה צרת ערווה - אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, ומספק אתה בא לאוסרה?! אל תאסרנה מספק; ודייקו בדעתו שסובר שאין מחזיקין מאיסור אשת איש לאיסור יבמה לשוק. אך רוב הראשונים והפוסקים חולקים ומפרשים דברי רבה באופן שלא ישלול את הדעה שמחזיקים מאיסור לאיסור בתנאים מסוימים.

שיטת הסוברים שמחזיקים מאיסור לאיסור

יש ראשונים הסוברים כי אכן מחזיקים מאיסור לאיסור. לשיטתם, כוונת הגמרא היא שחזקת איסור אבר מן החי שהייתה לבהמה בחייה, ממשיכה לחול עליה גם לאחר מיתתה, ולכן במקרה של ספק בשחיטה, הבהמה נותרת באיסורה. זאת, אף על פי שאיסור אבר מן החי עצמו פקע עם מות הבהמה, אנו מחזיקים ממנו לאיסור נבלה.

בתוך שיטה זו נאמרו מספר דעות:

• יש שחילקו בשורש הספק - בין מקרה שהספק הוא במעשה המכשיר, למקרה שאין הספק במעשה המכשיר. לדוגמה: במעבר מאיסור אבר מן החי לאיסור נבלה, מכיוון שהספק נוגע ל"מעשה המכשיר" – השחיטה. הבהמה עומדת באיסורה עד שיתבצע בה מעשה שיתיר אותה, ולכן על מי שטוען שהתבצע מעשה כזה להביא ראיה.

לפי זה בספק טריפה, שאין הספק נוגע למעשה המכשיר, ולכן אין מחזיקים מאיסור אבר מן החי לאיסור טריפה, אלא מעמידים את הבהמה על חזקתה החדשה – חזקת היתר.

• יש שהוסיפו לחלק גם בזמן לידת הספק - בין מקרה שהספק נולד בזמן האיסור הראשון למקרה שהספק נולד אחריו. לדוגמה: ספק טריפה שנוצר עוד בחיי הבהמה (ריעותא מחיים), כשהייתה עדיין בחזקת איסור אבר מן החי, שרק אז מחזיקים מאיסור אבר מן החי לאיסור טריפה. מה שאין כן בספק טריפה שנוצר לאחר השחיטה (והשאלה היא אם הטריפה אירעה לפני השחיטה או אחריה), שאז הבהמה בחזקת היתר.
• ויש שלא חילקו כלל - ואף בספק טריפה שנוצר לאחר השחיטה, הבהמה אסורה. לשיטתם, הכלל "נשחטה – בחזקת היתר עומדת" נאמר רק כאשר יש "רגלים לדבר" שהטריפה אירעה לאחר השחיטה (כגון במקרה של "בא זאב ונטל בני מעיים"), אך בספק שקול - תמיד מחזיקים מאיסור אבר מן החי לאיסור טריפה.

גדר החזקה

האחרונים חקרו בגדר הדין של מחזיקין מאיסור לאיסור, אם הוא משום הדין התלמודי של חזקה דמעיקרא, ככל חזקה שבתורה שמנהיגים הדין מספק על פי המצב שהונהג עד רגע הספק; או כיוון שיש ספק השקול (שני צדדי הספק שווים) בכשרות הבהמה, שיש צד לאסור כנגד צד להתיר, אם כן מספק נחמיר ונחזיק מאיסור לאיסור כעין הדין של תרתי לריעותא.

להלכה נקטו רוב האחרונים שגדר הדין הוא משום 'חזקה דמעיקרא'.

שיטת הסוברים שאין מחזיקים מאיסור לאיסור

מנגד, ישנם ראשונים החולקים וסוברים שלעולם אין מחזיקים מאיסור לאיסור, ואפילו לא מאיסור אבר מן החי לאיסור נבלה. לשיטתם, איסור אבר מן החי פקע לחלוטין עם מות הבהמה, ואין לו עוד שום משמעות. כוונת הגמרא ”בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת” אינה מתייחסת לאיסור אבר מן החי, אלא לאיסור "אינה זבוחה" הנלמד מהפסוק ”תזבח ואכלת”, כלומר, בהמה אסורה באכילה עד שתישחט כהלכה, ואיסור זה קיים בה בין בחייה ובין במיתתה.

חזקה מטומאה לטומאה

השאלה אם מחזיקים מטומאה לטומאה תלויה אף היא במחלוקת ראשונים, הנידונה בכמה סוגיות:

בנגעים

במשנה, מסכת נגעים, פרק ד', משנה י"א נאמר, כי בנגעי אדם, במקרה של ספק אם הבהרת קדמה לשער הלבן (וטמא) או שהשער הלבן קדם לבהרת (וטהור) – הדין הוא טמא.

יש סוברים שהטעם הוא משום שמחזיקים מטומאה לטומאה, אך דין זה נאמר רק באדם שכבר "נזקק לטומאה" קודם לכן מנגע אחר, ועוד בטרם נטהר נולד בו ספק זה. אך יש חולקים וסוברים שאין מחזיקים מטומאה לטומאה, והטעם שספק זה טמא הוא משום שדרך השער להתלבן מחמת הנגע, ולכן יש "רגליים לדבר" שהבהרת קדמה.

ספק נגע במת בתוך המקווה

אדם שירד לטבול מטומאת מת, ובתוך המערה נמצא מת, וספק אם נגע בו או לא – טמא (תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף ס"ג, עמוד א').

יש מסבירים שהטעם הוא משום שמחזיקים מטומאה לטומאה: אף שהטומאה הראשונה (טומאת מת) כבר הסתלקה עקרונית על ידי הטבילה, כל עוד לא נטהר בבירור בטבילה, אנו מחזיקים ממנה לטומאה החדשה. ויש אומרים שהטעם אחר: הכלל שספק טומאה ברשות היחיד טהור הוא הלכה למשה מסיני, והלכה זו לא נאמרה על אדם שכבר היה טמא קודם לכן.

ספק בראייה שלישית של הזב

זב שראה שתי ראיות, ויש לו ספק בראייתו השלישית אם היא מחמת זיבה או מסיבה אחרת – ספיקו טמא (תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף ס"ו, עמוד א').

יש אומרים שהטעם הוא משום שמחזיקים מטומאה לטומאה – מטומאת שתי הראיות הראשונות לטומאת הראייה השלישית; ויש חולקים וסוברים שאין זה משום חזקה, אלא משום שכיון שכבר ראה שתי ראיות, יש "רגלים לדבר" שגם הראייה השלישית היא מחמת זיבה.

חזקה מהיתר להיתר ומטהרה לטהרה

דיון דומה מתקיים במצב בו דבר שהיה מותר או טהור, וסיבת ההיתר או הטהרה פקעה, אך כעת קיים ספק אם הוא הותר מסיבה חדשה. נחלקו אחרונים בשאלה האם ניתן להחזיק בהיתרו הראשון ולהעבירו להיתר השני.

• יש אומרים שאף לאלו הסוברים שאין מחזיקין מאיסור לאיסור, במקרה זה יש להחזיק מהיתר להיתר ומטהרה לטהרה. הסיבה לכך היא שבאיסור, לאחר שפקע טעמו הראשון, לא ניתן להמשיך ולהחזיק בו. לעומת זאת בהיתר, אנו אומרים שכפי שהדבר לא היה אסור או טמא קודם לכן, כך הוא גם עתה, אף שהסיבה להיתר השתנתה.

כראיה לכך הם הביאו מדין ספק בכור בהמה טהורה, כשיש ספק אם בהמה המליטה בעבר, והולד הנוכחי אינו בכור, אנו מסתמכים על "חזקת הולד" שהיה חולין במעי אמו, כנגד "חזקת הבהמה" שלא ילדה; אף שבמעי אמו טעם ההיתר היה משום שטרם נולד, וכעת טעם ההיתר הוא שמא אמו כבר ילדה, אנו מחזיקים מהיתר להיתר.

• יש חולקים וסוברים בדעת האומרים "אין מחזיקים מאיסור לאיסור", שאין מחזיקים אף מהיתר להיתר כאשר טעמי ההיתר שונים.

לשיטתם בספק בכור בהמה טהורה, חזקת הולד במעי אמו היא חזקת היתר גמורה ואינה נחשבת "מהיתר להיתר", משום שסיבת ההיתר (שאינו "פטר רחם") נותרה זהה גם לאחר הלידה.

אולם, אם טעמי ההיתר שונים במהותם, לא נחזיק בהיתר. לדוגמה: אם ידוע שהולד הוא בכור ודאי, והספק הוא אם הוא זכר (הקדוש בבכורה) או נקבה (שאינה קדושה). במקרה זה, היתרו במעי אמו היה משום שאינו "פטר רחם", ואילו לאחר לידתו הוא ודאי "פטר רחם", וההיתר הנספק הוא מטעם אחר לגמרי (שמא הוא נקבה). במצב כזה, אין מחזיקים מהיתר להיתר.

קישורים חיצוניים

• הערך "אין מחזיקין מאיסור לאיסור", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה