חיים יהושע גולדברג
חיים יהושע גולדברג (1839, ירושלים – י"ג בטבת תרע"ז, ינואר 1917, תל אביב) (נקרא גם חיים בֶּקֶר) היה סוחר, מראשוני המלונאים בארץ ישראל, פעיל ציבור, מראשוני המתיישבים האשכנזים ביפו במחצית השנייה של המאה ה-19 ומראשי הקהילה היהודית בה.
ביוגרפיה
חיים יהושע גולדברג נולד בירושלים להוריו, פסח ורחל, בשנת 1839[1]. אמו נפטרה כאשר היה בן 8 ימים, ואביו גידל אותו. הוא למד בישיבת "עץ חיים", ובגיל 18 שודך לאסתר איטה - בת יעקב הכהן ומנוחה גיטל טרופ מגרודנה[2] . בסביבות שנת 1859 עברו ליפו, בעקבות ההזדמנות להקים שם מלון אורחים ומאפייה. ככל הנראה, הכינוי "בֶּקֶר" דבק בו בעקבות פעילותה של מאפייה זו (ביידיש, "בעקער" הוא אופה)[1].
ביפו
ליפו הגיע גולדברג בסביבות שנת 1859[1], עת היו בעיר רק יהודים אשכנזים מעטים, כמעט כולם נקראו בשם חיים (חיים גדליה, חיים פינסקר, חיים פייפר, חיים שמרלינג, חיים שרצר)[3]. הוא צבר מעמד בקהילה היהודית שהתפתחה בעיר ורקם קשים מסועפים הן עם התושבים היהודים, הן עם פקידות הברון והן עם השלטון הטורקי.
בעקבות קשרים אלו, אותם ניצל לצורך פעילותו הציבורית והעסקית, נכרכו בשמו מחמאות על פעלתנות ותושייה, בפרט בהקשר של הסיוע הרב שנתן לתושבים היהודים. כך, למשל, מתועד כי סייע לשרה איטה פלמן, כאשר נקלעה לקשיים כלכליים, לקבל הלוואה מן הברון רוטשילד[4]. יחיאל מיכל פוחצ'בסקי התרשם אף הוא מפעלתנותו של גולדברג, ותיאר כיצד הוא "היה מתרוצץ ברחוב ותרבושו האדום נאחז בקצה גבחתו, מצחו המגולה מזיע וטיפין טיפין נושרים ארצה והוא מדבר לנפשו"[5]. דוד יודילוביץ מתאר בזכרונותיו כיצד לא הורשו העולים לזכרון יעקב לרדת בנמלי הארץ, וכיצד הוא קיווה שגולדברג יסייע לו בכך; בתוך כך, הוא מתאר את גולדברג כ"איש נכבד ונשוא-פנים, יוצא ונכנס אצל הפמליה של מעלה, 'נושאי-הבצע' [הכוונה לפקידים הטורקים]"[6].
מן העבר השני, נקשרו בשמו גם דברי גנאי על סכומים שנטל לעצמו ממי שנדרשו לעזרתו[7]. לא ידוע אם יש אמת בדיווחים על סכומים שלקח לעצמו, ובכל מקרה - כפי שהעיד ישראל בלקינד - גולדברג הפך, בסופו של דבר, "לעני גדול ומת עני, בלי לעזוב כלום ליורשיו"[3].
המכולת
ביחד עם חיים פינסקר, פתח גולדברג מכולת בלבו של השוק (ככל הנראה, בשנת 1877[8]) והיא הפכה להיות למקום מפגש עסיסי ויכנאי לאנשי העיר[9][10]. בראשית שנת 1897 נרצח פינסקר[11], ובעקבות זאת סגר גולדברג את המכולת[10].
תפקידים ציבוריים
ביפו שימש גולדברג במספר תפקידים ציבוריים. ייסד את חברת ביקור חולים[12] והיה מנהלה[13][14] וגבאי חברה קדישא[15], ואף היה מוכתר העדה היהודית שם; אזכורים מפורשים להיותו מוכתר יפו מתייחסים לשנים 1901-1888[16][17][18][19][20][21], וייתכן ששימש כמוכתר כבר משנת תרמ"ג[7][22]. בתפקידו זה, ייצג את יהודי העיר בפני השלטונות וגבה מן התושבים היהודים מיסים שהועברו לשלטון הטורקי. לפחות במקום אחד הוא מופיע כ"מוכתר יפו והמושבות"[23], ולכן ייתכן וייצג גם יהודי מושבות אחרות, אולי את המושבות הסמוכות ליפו - פתח תקווה וראשון לציון, כפי שמצוין מפורשות בזכרונותיה של בתו[24]. גולדברג ניצל את קשריו הטובים עם פקידי השלטון הטורקי על מנת להסדיר במושבות את האפשרות לבנות בתים.
כאשר לקח על עצמו הברון רוטשילד את הטיפול במושבות הארצישראליות, התמנה גולדברג לאחראי מטעם פקידי הברון על הסדרת העניינים בנמל יפו ובמכס. יחיאל מיכל פוחצ'בסקי מתאר אותו בזכרונותיו כ"המורשה לענייני הברון בכל הנוגע לחוף ולמכס"[25] ואהרן אייזנברג מתאר אותו כ"שתדלן ומורשה מצד פקידות הברון אצל הממשלה"[21]. ייתכן אף שהיה אמון על העברת כספי הברון למושבות. כמוכתר יפו, אף קיבל את פניו של הברון רוטשילד בעת ביקורו בארץ בשנת 1899[17][18].
סירסור בנמל יפו
אדם אשר סייע בהורדת הנוסעים לחוף כונה סרסור, וגולדברג נחשב למפורסם מבין הסרסורים של נמל יפו[7]. פעילותו זו נעשתה בשירות הברון רוטשילד, כפי שמשתמע מדבריה של חנה רם, שכתבה כי "הבארון רוטשילד נחלץ לעזרת העולים ביפו באמצעות חיים בקר (גולדברג), שדאג בעיקר להורדת עולים מן האוניות אל החוף"[26]. בתוך כך, היה מנצל את קשריו עם פקידי הממשל הטורקי להשגת אשרות כניסה לעולים הבלתי-לגאליים. כך, למשל, מתאר יחיאל מיכל פוחצ'בסקי כיצד הצליח דווקא גולדברג לסייע לו ולנוסעים איתו לרדת בנמל יפו:
"בעוד רגעים מספר עלה שליח מיוחד מאת חיים בקר [...] ופתקא בידו, שנשלח בייחוד כדי להוריד אותנו מהאניה. ואות ניתן על ידו לאחד הספנים המיוחדים שנגש אלינו בקידה, כאדם מן היישוב, שאל בנימוס למספרנו ולמספר חבילותינו, קרא לאנשים, מסר להם הכל בסדר ופקד להורידם לאיזה סירת משא, ואותנו הורידו לתוך סירה אחרת, מיוחדת לנוסעים, מרופדת בבד צבעוני כיאות לבני-חורין.[25]
בהקשר זה, נטען כי גולדברג שיתף פעולה עם הפקידים הטורקים, אשר רצו לגבות סכומים לא מבוטלים מן היורדים לחוף. כך נכתב, למשל, בדיווח של קרל פון קוויאטקובסקי, קונסול אוסטריה בירושלים[27]:
בשעה שהיהודים שלנו יורדים לחוף מתעללים בהם אנשי המשטרה, אף כי בדרכוניהם אשרה בת תוקף. היהודי העוסק בהורדה לחוף (המכונה בקר), סוחט מהם סכומי כסף ניכרים, שאחר כך הוא מחלקם באחווה עם הפקידים הטורקים.
גם דוד יודילוביץ רומז לכך, ובזכרונותיו מהורדת העולים לחוף בימי העלייה הראשונה כותב כי "חיים בקר לא נח ולא שקט, וקנה לו ידידים, אבל היה צריך לתת להם הרבה כבוד וגם 'להוציא הוצאות'"[6].
המלון
גולדברג נענה להצעתה של חברת הנסיעות "קוק" לפתוח ביפו מלון אורחים קטן ומאפיה שתספק לחם לאוניות העוגנות שם בנמל - וזאת, תמורת עזרה מן החברה. גולדברג הקים המלון ביפו, ורק לאחר שנוכח שהעסק שהקים אכן משתלם - הביא לשם את אשתו ובנו הבכור (משה)[24][28]. עדות מפורטת וציורית על המלון מופיעה בזכרונותיו של יחיאל מיכל פוחצ'בסקי, וכך הוא כותב:
מלונו של חיים בקר היה בית עתיק-יומן, זה נשאר לפלטה מימי הרעש שהיה כארבעים שנה לפני בואי[29], ושהחריב כמעט את כל יפו. הבית היה בעל שתי קומות. בדיוטה התחתונה נמצא בית-הבד לשמן שומשומין, והמניע היחידי של כל המנגנון היה - גמל. הריח המיוחד של בית-חרושת מעין זה היה ממלא את כל האוויר מסביב ובייחוד את הקומה העליונה, שם היה המלון המאסף אל תוכו את כל העולים לארץ.ע[י]קר המלון שימש הגג השטוח רחב-הידים, והיה כעין המשך לסיפון האניה, בהבדל זה שהוא חסר תנועה. [...] לנו, בתור יוצא מן הכלל, הקצו חדר בפנים הבית, שכל רהיטיו היו - שולחן עץ לבן ארוך ואילו כיסאות, והמותר מחצלות, המשמשות בעת ובעונה אחת במקום מיטות, ספות, דרגשים ועוד מיני רהיטים."[25]
כאשר סייע להורדת אנשים לחוף, היה מציע למגיעים את שירותיו להביאם היישר למלונו[10]. מדובר היה בפרקטיקה מקובלת בקרב בעלי מלונות ואכסניות פשוטות, אשר משכו יהודים ללון אצלם, משכנעים אותם להעדיף "מלון יהודי"[30].
המלון ובני הזוג גולדברג (בקר) מוזכרים בספרה של שולמית לפיד, גיא אוני, כמו גם בסרטו של דן וולמן שהופק בעקבות ספר זה.
לא ידוע היכן בדיוק שכן המלון ועד מתי פעל.
מסחר
גולדברג שלח את בנו הבכור, משה, לוינה, לקבל את הנציגות הארצישראלית של חברת "טירינג" לבדים ובגדים, וייסד בענף זה בתי מסחר גדולים ביפו ובירושלים, אשר פעלו עד מלחמת העולם הראשונה[31]. בבתי המסחר של גולדברג התמחו כמה מוותיקי המסחר בענף זה בארץ, למשל עבד אצלו בצעירותו אליהו אהרון כהנא, שלימים הפך לסוחר עצמאי[32].
אחרית חייו ומשפחתו
חיים יהושע גולדברג נפטר בי"ג בטבת תרע"ז ונטמן בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב[33]. הקדימה אותו במותה רעייתו, שנפטרה ב-5 באוגוסט 1912, וטמונה אף היא בבית העלמין טרומפלדור[34].
לבני הזוג חיים יהושע ואסתר איטה גולדברג נולדו 7 ילדים - 2 בנים ו-5 בנות - ובסך הכל היו להם 38 נכדים, ביניהם משה כרמי, מראשוני קיבוץ עין חרוד, ואלכסנדר רובוביץ, שנרצח בנערותו על ידי אנשי צבא בריטים, עת פעל במסגרת מחתרת הלח"י.
לקריאה נוספת
- דוד תדהר (עורך), "חיים יהושע גולדברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 361
- ינון, יעקב. סביב כיכר השעון: לסייר ביפו עם יד יצחק בן-צבי (ע' 112-108). ירושלים: יד יצחק בן-צבי.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 תדהר, דוד, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תל אביב: ספרית ראשונים, 1947, עמ' 361
- ^ אצל תדהר מופיע כי אביה של אסתר איטה היה החייט הראשון של בית הספר החקלאי "מקוה ישראל", אך לא נמצאו לכך כל סימוכין.
- ^ 3.0 3.1 אהרונסון, רן (עריכה, מבוא והערות), בנתיב הביל"ויים: זכרונות ישראל בלקינד, תל אביב: משרד הבטחון, 1983, עמ' 66-65
- ^ גרייבסקי, פנחס בן צבי, בנות ציון וירושלים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2000, עמ' 167
- ^ יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 597
- ^ 6.0 6.1 יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 528
- ^ 7.0 7.1 7.2 ינון, יעקב, סביב כיכר השעון: לסייר ביפו עם יד בן-צבי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2001, עמ' 108
- ^ בהודעת הפטירה על חיים פינסקר, בפברואר 1897, נכתב כי הוא היה חנווני כעשרים שנה. ראו הערת שוליים נפרדת.
- ^ שבא, שלמה, הו עיר, הו אם, יפו: החברה האמריקאית־ישראלית למו״לות, 1977, עמ' 71
- ^ 10.0 10.1 10.2 יהב, דן, תל־אביב־יפו: עיר החלומות: שכיות חמדה בעיר, אזור: צ'ריקובר, 2005, עמ' 377
- ^ (לא מצוין), חדשות בישראל (26 בפברואר), העברי, 1897, עמ' 1
- ^ רם, חנה, היישוב היהודי ביפו: מקהילה ספרדית למרכז ציוני: 1939-1839, ירושלים: כרמל, 1996, עמ' 105
- ^ חברת ביקור חולים נוסדה ביפו בסביבות אוגוסט 1889, בעקבות התפשטות "מחלת הדינגה" (ככל הנראה, הכוונה לקדחת דנגי) ובעקבות הפסקת הגעתו של הרופא, ד"ר מזי"א, ליפו, וסגירת בית המרקחת שפעל שם על ידי הרוקח מאיר אלחמיסטר. ראו דיווח בחבצלת מיום 24.1.1890.
- ^ חיים יהושע גאלדבערג, יפו (14 בפברואר), חבצלת, 1890, עמ' 130
- ^ (מחברים מרובים), שופר של צדקה (11 בדצמבר), חבצלת, 1896, עמ' 92
- ^ חיים בעקער, מודעה ואזהרה (5 באוקטובר), הצבי, 1888, עמ' 6
- ^ 17.0 17.1 ישראל דוב פרומקין, ברוך הבא (29 בינואר), חבצלת, 1899, עמ' 129
- ^ 18.0 18.1 ישראל דוב פרומקין, יפו (5 בפברואר), חבצלת, 1899, עמ' 138
- ^ העניג, א., יפו (22 בינואר), הצפירה, 1890, עמ' 37
- ^ ישראל דוב פרומקין, מודעה רבה (2 באפריל), חבצלת, 1901, עמ' 168
- ^ 21.0 21.1 יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 645
- ^ אליאב, מרדכי, ספר העלייה הראשונה (כרך 2), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1981, עמ' 214 (הערת שוליים 6)
- ^ אבנר, המחלקת ביפו (26 בפברואר), הצבי, 1900
- ^ 24.0 24.1 עדות מרים רובוביץ, בתו של חיים יהושע גולדברג, מאי 1970.
- ^ 25.0 25.1 25.2 יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 586-583
- ^ רם, חנה, היישוב היהודי ביפו: מקהילה ספרדית למרכז ציוני: (1939-1839), ירושלים: כרמל, 1996, עמ' 94
- ^ אליאב, מרדכי, בחסות ממלכת אוסטריה : מבחר תעודות מארכיון הקונסוליה האוסטרית בירושלים 1917-1849, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1985, עמ' 249
- ^ על פי מקורות אחרים - למשל, תדהר - גולדברג פתח את המלון רק לאחר שסגר את המכולת בעקבות רציחת שותפו, חיים פינסקר. עם זאת, פינסקר נרצח בשנת 1897 ועדויות על פעילותו של המלון קיימות כבר מראשית שנות ה-80 של המאה ה-80.
- ^ אולי הכוונה לרעידת האדמה בצפת (1837).
- ^ ינון, יעקב, סביב כיכר השעון: לסייר ביפו עם יד יצחק בן-צבי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2001, עמ' 127
- ^ תדהר, דוד, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, תל אביב: ספרית ראשונים, 1974, עמ' 1903-1902
- ^ נאור, מרדכי, תל אביב בראשיתה: 1909–1934, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 12
- ^ אזור א, שורה ג - א, מקום 4.
- ^ אזור א, שורה יט, מקום 54.
