מרדכי חיים רומקובסקי

מרדכי חיים רומקובסקי

מרדכי חיים רוּמְקוֹבְסקי (Rumkowski;‏ 27 בפברואר 1877 – 28 באוגוסט 1944, אושוויץ) היה ראש היודנראט בגטו לודז' במשך כל שנות קיומו (1939-1944). הפך לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה בכלל ובתולדות הגטאות בפרט.

רומקובסקי לפני המלחמה

רומקובסקי נולד בכפר אִילִינוֹ (Ильино) שבמחוז וליקיה לוקי (Velikie Luki) ברוסיה ב-1877.

לא ידועה השנה שבה עבר מרוסיה ללודז', אבל ככל הנראה הגיע עם גל של יהודים שביקשו להשתלב בתעשיית הטקסטיל שפרחה בעיר. כאשר הגיע ללודז' היה אלמן ולא היו לו ילדים. השכלתו הייתה ככל הנראה יסודית בלבד. לפי העדויות ידע למעשה פולנית ברמה נמוכה והרבה לדבר יידיש (מאוחר יותר פקד שזו תהיה שפתו הרשמית של הגטו). כמו כן ניהל רומקובסקי לפני המלחמה בית יתומים, וטען רבות כי ילדים היו חלק משמעותי בחייו, דבר הנראה לרבים תמוה נוכח גירוש הילדים המפורסם של ספטמבר 1942.

אישיותו הייתה שנויה במחלוקת גם לפני המלחמה. ישנם היסטוריונים שטוענים שעבודתו בבית היתומים הייתה "ג'וב טוב שבו לא יכלו להציק לו".

רומקובסקי היה ציוני ותמך בתנועות הציוניות. באותן שנים ניסה להשתלב בתנועה הציונית. הוא הצטרף למפלגת הציונים הכלליים, ואף נבחר מטעמה להנהלת הקהילה היהודית בלודז' בבחירות שנערכו בשנת 1937. מאוחר יותר הוא הסתכסך עם חברי מפלגתו ופרש ממנה, אך המשיך לכהן בהנהלת הקהילה.

פעילותו ומשנתו במהלך השואה

נוכח היותו חבר זוטר בקהילה היהודית בעיר נשאלת השאלה כיצד נתמנה ליושב ראש היודנראט, או "זקן היהודים". התשובה אינה ברורה, ככל הנראה בנסיבות מקריות לחלוטין. אגדות שונות הסתובבו במשך השנים בגטו בדבר מינויו. רומקובסקי קיבל כתב מינוי בעל אופי פרסונלי מהנס ביבוב, הממונה על הגטו, דבר חריג וייחודי.

שלטון יחיד אבסולוטי

שטר של חמישים מארק של גטו לודז', ועליו מתנוססת חתימתו של רומקובסקי

רומקובסקי קיים שלטון יחיד אבסולוטי בהיותו ראש היודנראט, ואף נאמר עליו כי "הקים מדינה בתוך מדינה, מיניאטורה פאשיסטית מושחתת". רומקובסקי קיים סביבו פולחן אישיות, אירגן מצעדי נוער לכבודו ותלה את תמונתו בבתי הספר. ידוע כי התנייד בגטו בכרכרה מפוארת, וכי בראש השנה שלח כרטיסי ברכה מעוטרים בדיוקנו. הוא הדפיס שטרי כסף ומטבעות שהיו הילך חוקי בגטו ואף הפיק בולים עם דמות דיוקנו, הכל בחסות הנאצים. הוא הקים משטרה יהודית (אף כי זה איננו יוצא דופן, היו משטרות יהודיות לרבים מהיודנראטים) ששמרה על סגירתו של הגטו ומנעה הברחת מזון. רבים רואים במדיניותו זו שיתוף פעולה עם הנאצים.

באנציקלופדיה של גטו לודז', שמחבריה היו תושבי הגטו, בא לידי ביטוי פולחן האישיות שרומקובסקי קיים סביבו. בערך "אויסצייכנונגען" (Auszeichnungen, אותות הצטיינות) נכתב: "הנשיא רומקובסקי חשב מזמן להעניק אותות הצטיינות לעוזריו רבי הזכויות... מאחר שהוא שלט בפועל כנסיך במדינתו הקטנה במיוחד במשך שלוש השנים הראשונות של הגיטו - נדבקו בו גינונים של מושל ריבוני... בחורף 1943-44 ציווה להדפיס תעודות (דיפלומות) כמכתבי לואי למתנה ששלח לאנשים אחדים, שנתכבדו בסדרת שטרי כסף של הגיטו בחתימת ידו של 'הנשיא'". בערך "בולי דואר" (Briefmarken) נכתב: "לאחר שנוסדה מחלקת הדואר, תכנן הנשיא רומקובסקי להוציא בולים מיוחדים לשימוש בגטו... בציורי הבולים נתנת תמונתו של הנשיא רומקובסקי... ביום הולדתו של הנשיא היו צריכים להחתים את הבולים בחותמת מיוחדת. המנהל (ארבייטסלייטר) ביבוב...פקד על הנשיא להשמיד את הבולים...הנשיא מילא כנראה אחרי הפקודה". בערך "בלרינה" (Ballerina, סיגריות) נכתב: "סוג בינוני שהפך לימים, לאחר שבטלו הסוגים הטובים יותר, לפרימה בלרינה של מחלקת הטבק, ומאז עבר סוג זה לרשותו היחידה של הנשיא".

על פי העדויות, אכן רומקובסקי ניחן בכושר ארגון יוצא מן הכלל, ובזכותו "החיים בגטו דפקו להפליא". רומקובסקי הצליח לבנות חיים ציבוריים, קהילתיים ולהשליט סדר שלא היה קיים בגטאות אחרים. היו בתי מלאכה, צרכנות ומשטרה. הוא דגל תחילה בתפיסה לפיה אנשי הגטו יעבדו בלי לעורר בעיות ועניין לגרמנים, והגרמנים מצידם לא יפריעו לחיי הגטו. עם תחילת יישומו של הפתרון הסופי, שינה תפיסת עולמו לתפיסת ה"עבודה למען ההצלה".

"העבודה למען ההצלה"

רומקובסקי נואם בגטו

תפיסה זו הניחה כי עבודת הגטו נחוצה לוורמאכט, הצבא הגרמני. מתוך הנחה זו הסיק שככל שהגטו יהיה יצרני יותר - כך יימנעו הגרמנים מלפגוע בו. בעזרת העבודה, כך קיווה, יוכל למנוע את השמדתו של הגטו עד סוף המלחמה ולהציל את תושביו. יש הטוענים שרבים מצעדיו, כגון מניעת המסחר עם תושבים מחוץ לגטו, נועדו כדי לזכות באמונם של הנאצים. בזכות יוזמתו, ובהתאם לתפיסתו, בנה רומקובסקי רשת תעשייתית גדולה. הדבר התבצע בתיאום עם הממונה על הגטו, אשר שלח לגטו חומרי גלם וקיבל בתמורה מוצרים מוגמרים, מעשי ידי הפועלים בגטו. כך גדל מחודש לחודש הייצור בגטו, ומערכות החינוך והתרבות הוחלפו בעוד רסורטים (כינוי למפעלים בגטו). עם הזמן הוקצבו לכל אחד יותר שעות עבודה תמורת פחות שכר, שבקושי הספיק לקנות דבר.

הגירושים

אחת ההחלטות הקשות ביותר איתן היו צריכים ראשי היודנראט להתמודד הייתה הכנת הרשימות לגירושים מהגטו. רשימות אלו היו שמות שהיו צריכים להגיע כביכול ליישוב מחדש למזרח, והיו בפועל הגירוש למחנות ההשמדה. רומקובסקי החליט שהוא דבק במשימה למרות קשייה, גם לאחר שגילה לאן מיועדים הגירושים. הגירוש הראשון היה כבר בדצמבר 1941, והיה מיועד לחלמנו. תחילה התקבלה פקודה להביא 20,000 יהודים, אבל רומקובסקי הצליח להוריד את המספר ל-10,000. הוא טען שרק בשיתוף פעולה ניתן להציל חלק מהאוכלוסייה. אל הגטו הועברו גם יהודים מגרמניה ומהולנד, והם אלו שנבחרו פעמים מספר על ידי רומקובסקי לגירוש, תוך שהוא מגן בכך על מקורביו ועל אנשים שהכיר אישית.

הגירוש הבולט ביותר בתולדות הגטו הוא הגירוש שכונה ה-Sperre, בספטמבר 1942. בגירוש זה גורשו הילדים מתחת לגיל 10, הזקנים והחולים. לפני הגירוש נתן רומקובסקי את נאומו המפורסם ביותר שבו קרא לאנשי הגטו "תנו לי את ילדיכם". ההיגיון הקשה שעומד מאחורי גירוש זה הוא שהילדים, הזקנים והחולים הם אלו שתורמים במידה הפחותה ביותר, ועל כן נתינתם תציל מספר גדול יותר של יהודים.

כך הוא ניסח את נאומו:

מכה חמורה פגעה בגטו. הם מבקשים מאתנו לוותר על היקרים ביותר שיש לנו - הילדים והקשישים. הייתי צריך שיהיה לי ילד משלי, אז נתתי את השנים הכי טובות בחיים שלי לילדים. אני כבר חייתי ונשמתי עם ילדים, אך אף פעם לא תיארתי לעצמי שאאלץ לספק את הקורבן הזה למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני חייב להושיט את ידי ולהתחנן: אחים ואחיות, מסרו לי אותם! -אבות ואמהות, תנו לי את ילדיכם!

מותו

ב-28 באוגוסט 1944 נשלח רומקובסקי לאושוויץ עם אחרוני תושבי הגטו, שם נרצח ככל הנראה באותו יום. גרסה אחת מספרת שמנהל גרמני, אותו הכיר מלודז', אמר לו ללכת למישהו באושוויץ ולהגיד את שמו, וכך עשה. האיש, לפי הסיפור, לקח אותו מהטור אל משרדו הפרטי וירה בו. קיימת גרסה נוספת, שלפיה הוא נרצח באושוויץ על ידי אסירים יהודים דווקא, כנקמה על שיתוף הפעולה עם הנאצים.

לקריאה נוספת

תיעוד ומחקר

• סטיב סם-סנדברג, מלך היהודים רומקובסקי, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2012.
• שמואל הופרט, "מלך הגטו, מרדכי חיים רומקובסקי. זקן היהודים בגטו לודז'", קובץ מחקרי יד ושם (ירושלים, יד ושם, תשמ"ד), כרך י"ט, עמ', 99–124.
• אווה ששון, מ"ח רומקובסקי: שליטו של גיטו לודז', 1978.
• מיכל אונגר, לודז' - אחרון הגטאות בפולין, הוצאת יד ושם, 2005.
• ישעיה טרונק, יודנראט, ירושלים, יד ושם, תשל"ט, 1979.
• ישראל ביאלוסטוצקי, התנאים בגטו לודז' וחיסולו, תיק מס' 11 של המרכזייה הפדגוגית ביד ושם מסמך: "קע-XI- 16".

רומנים המאזכרים את דמותו

• מרדכי רומקובסקי הוא אחת הדמויות בספרו של יוסי אבני-לוי "שירת החטאים" (כנרת זמורה-ביתן, 2010).
• בספר המדע הבדיוני "שלום על ישראל" מאת זאב בן יוסף (1995) מופיעה דמות בשם רומקובסקי, אשר ככל הנראה מבוססת על דמותו של מרדכי רומקובסקי.
• בספרה של חוה רוזנפרב עץ החיים, רומן על גטו לודז', רומקובסקי הוא אחת הדמויות החשובות.
• ספרו של אנדז'יי בארט, "בית חרושת למלכודות זבובים", מספר על משפט דמיוני שנערך למרדכי חיים רומקובסקי בבית דין של מעלה, ומזמן לעדות במשפט דמויות ידועות כמו יאנוש קורצ'אק, האנס ביבוב וחנה ארנדט (כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011).
• בספרו התיעודי ממזרח לזמן מזכיר יעקב ג. רוזנברג את רומקובסקי כמה וכמה פעמים. תורגם על ידי יעל סלע שפירו. אור יהודה: דביר, 2009.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרדכי חיים רומקובסקי בוויקישיתוף

• מרדכי חיים רומקובסקי, באתר "יד ושם"
• נאומו של חיים רומקובסקי - "תנו לי את ילדיכם"
• גטו לודז'. הגטו שכמעט ניצל, יחיעם ויץ , הארץ 2006
• לודז': אחרון הגיטאות בפולין, מיכל אונגר , יד ושם 2005