חלח
חְלַח (בלשון התלמוד[1] נקרא חלזון) הוא יישוב עתיק הנזכר במקרא כחלק משטחי השליטה של האימפריה הנאו-אשורית, אולם מיקומו אינו ודאי. חלח מוזכרת בתיאור הגליית תושבי ממלכת ישראל לאחר חורבן עיר בירתם, שומרון, בספר מלכים ב' ובספר דברי הימים.
היסטוריה
בשנת 722 לפנה"ס, ימי מלכותו של הושע המלך, כבשה אשור, בהנהגת שלמנאסר החמישי ואחר כך תחת סרגון השני, את ממלכת ישראל, החריבה את בירתה שומרון והגלתה את השבטים לאשור. על גולי ישראל נאמר: ”וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי”[2]. גם לגבי השבטים שהיו בעבר הירדן נאמר בדברי הימים: ”וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה”[3].
הצעת זיהוי חלח
הערים שאליהם הגלו האשורים את תושבי ממלכת ישראל הצפונית מזוהות בתלמוד כך: ”חלח - זו חלזון, חבור - זו הדייב, נהר גוזן - זו גינזק, ערי מדי - זו חמד וחברותיה, ואמרי לה: זו נהוונד וחברותיה, מאי חברותיה אמר שמואל: כרך מושכי, חוסקי ורומקי”[4].
בתקופת חז"ל עדיין ידעו להצביע על מקום הימצאותם של עשרת השבטים. התלמוד במסכת יבמות, מביא את דבריו של רב אסי:
גוי שקידש בזמן הזה - חוששין לקידושין, שמא מעשרת השבטים הוא. והא דכל פריש מרובא פריש? בדוכתא דקביעי, דאמר רבי אבא בר כהנא: 'וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי'[2] חלח - זה חלזון, וחבור - זו חדייב, נהר גוזן - זו גינזק, וערי מדי - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה: זו ניהר וחברותיה. חברותיה מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא.
יש הסבורים כי ערים אלו נמצאות בשטחים הבאים: נהר גוזן זוהה עם העיר גוזאנה ששכנה בתל חלף שבשטחי סוריה של היום, נהר חבור מזוהה עם נהר החבור שבקרבתו מצויה העיר זאח'ו שבין שטחי כורדיסטן שבתחומי שלטון עיראק וטורקיה המודרנית, קיים גם זיהוי של חלח עם [5]Halahhu הידועה בכתובות אשוריות כעיר וכמחוז ששכן מצפון-מזרח לנינוה. השם נזכר בכתובות אשור בצורה: Halahhu הן כמקום יישוב והן כחבל ארץ. החבל מצוי בחלק הצפוני של ארץ אשור, באזור של ארביל וכירכוכ. במקרא נאמר שמאנשי שומרון הוגלו לחלח בידי סרגון ויש לכך סימוכין בתעודות אשור ובהן כתובות של סרגון עצמו. בחבל חלח הוקמו מצודות לשם חיזוק הגבול עם אוררטו שבאררט.
אליה שמואל הרטום הציע בפירושו להזכרת חלח שבספר דברי הימים, כי ייתכן ש"חלח" שלא זוהתה וודאית בזמן הוצאת ספרו היא כלקיטיס המוזכרת בפי היוונים כמקום בארם נהריים[6].
יש גם מי שגורס בערי כ' "וגלות חלח זה וגוי", במקום: "וגלות החל הזה"; ואין לסברה זו כל אחיזה. לפי הזיהוי המקובל הם העיר והמחוז Khaiakhkha שבארץ אשור, מצפון לנינוה. אחד מן השערים של נינוה נקרא בשם, babilat khisip khurshani : abul mat Khalakhkhi דהיינו "מוביל תנובת החורשות של ארץ חלח". מכאן אנו למדים שמקומה של חלח באזור הגבעות המיוער שלרגלי הרי זגרוס, שהם הרי מדי. פורר אף הציע לזהות את חלח עם תל עבאסיה הנמצא בין נינוה לבין חורסבאד. בין תעודות המנהל האשוריות מן המחצית השנייה של המאה השמינית לפנה"ס אנו מוצאים תעודה אחת מחלח ובה נזכר השם: A-khi-ia-qa-a-mu הוא השם העברי המקראי "אחיקם", ושמות דומים נזכרים גם בתעודות מחרן של אותו זמן. היו מי שביקשו למצוא בתעודות אלו עדות על גולי ישראל שבעיר זו[7].
קיימת הצעת זיהוי אחרת, עם כי פחות סבירה, שהכוונה בשם "חלח" הוא לקיליקיה שבאסיה הקטנה.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב עמוד א'
- ^ 2.0 2.1 ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ו'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק כ"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב עמוד א'
- ^ ה. חלח וסביבתה, באתר kotar.cet.ac.il
- ^ א.ש. הרטום, תורה נביאים כתובים פירושים, תמונות ומפות: ספר מלכים מפורש, הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ, מהדורה שישית, 1980, עמ' העמודים 275–281 עוסקים בממצאים ארכאולוגיים בנוגע לממלכת ישראל.
- ^ חלח., באתר kotar.cet.ac.il
