חלתית
 חלתית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | כלך |
| מין: | חלתית |
| שם מדעי | |
 Ferula assafoetida
| |
_2.jpg)
חלתית (שם מדעי: Ferula assafoetida), המוכרת גם כאספטידה, הינג ושמות נוספים, היא צמח ממשפחת הסוככיים.
צמח תבלין ורפואה הגדל באזור איראן, אפגניסטן וכן בקשמיר שבהודו. בארץ נמצא קרוב משפחה הנקרא כלך הנגב, וידוע השימוש בשרף שלו לצורכי רפואה עממית, מוזכר במשנה מסכת עבודה זרה[1], ובמסכת שבת[2] ועוד. גם הרמב"ם כותב בהלכות דעות פרק ד: ”בימות הגשמים--אוכל אוכלין החמין ומרבה בתבלין, ואוכל מעט מן החרדל ומן החלתית.”. רש"י כתב שחלתית זה "לזרא" (בצרפתית:" LASER").
במטבח ההודי, הפקיסטני, האפגני ובמטבחים נוספים משתמשים בשרף משורש הצמח, המגיע בגושים ונטחן או נגרס לשימוש כתבלין. לתבלין ניחוח חריף הדומה לשום, אך לאחר הבישול הוא מתעדן ותורם טעם הדומה מעט לכרישה.
שימוש רפואי
ברפואה העממית מאמינים שהתבלין מסייע לעיכול ומרפא קשיי עיכול, וכן מקל על בעיות אסתמה ומהווה תרופה נגד דיכאון. בתימן היו משתמשים בו גם נגד דמיונות שווא ותעתועים. ידוע ששימוש מופרז בחלתית עלול לגרום להרעלות כי במינון גבוה החומר הוא רעלן. במצבו הירוק הצמח מסוכן לאכילה ואדם, בקר או צאן האוכלים ממנו עלולים לסבול משטפי דם תת-עוריים. בגמרא במסכת חולין[3] אם הלעיט בהמה בחלתית היא נחשבת טריפה כי זה מנקב את המעיים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
