חמשת הקאנונים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
חמשת הקאנונים היו עקרונות ששימשו את הרטוריקן לפי הרטוריקה הקלאסית. חמשת הקאנונים הם: המצאה (Inventio), ארגון (Dispositio), סגנון (Elocutio), זכירה (Memoria), מסירה (Pronuntiatio).
המצאה
ההמצאה, או ה'גילוי', עניינה מציאה וגילוי של טיעונים שבכוחם לשכנע. מדובר בחקר השיטות הרטוריות שניתן להכניסן לתוך נאום, או להשתמש בהן במהלך ויכוח. לא מדובר על התוכן של הטענות אלא על המבנה של הטענות, בהתקבצן יחד ליצירת טיעון. אחת המטרות של ההמצאה היא גילוי של אתרי-טיעון.
ארגון
לאחר שהנואם יודע על מה הוא מתכוון לנאום, ולאחר שהוא מצא את הטיעונים שישמשו אותו בנאומו, הוא עובר לשלב הארגון של החומר. רטוריקנים קלאסיים, כמו קיקרו וקווינטיליאנוס, כתבו רבות על הארגון היעיל של הנאום, באופן בו תגבר יכולתו לשכנע. מבנה הנאום המקובל על-פי-רוב בכתביהם מחלק את הנאום לשישה חלקים:
- מבוא (Prooimion). על הנאום לפתוח בהצגת הנושא. חלק זה איננו חלק מהנאום גופו, הוא משמש כמבוא המכין את הקהל להמשך הדברים שיבואו. בפתיחה מקבל הקהל מידע על מטרות הנואם. לדוגמה: "בכוונתי לדבר על ליגליזציה של סמים קלים."
- פתיח. בשלב זה הנואם מסביר מעט על נושא הנאום, מראה על חשיבותו ויוצר קשר ראשוני עם הקהל.
- הצגה של הטיעונים שיבואו בגוף הנאום. בשלב זה הנואם לא טוען את הטיעונים גופם אלא רק מאזכר את הטיעונים שיבואו בהמשך הנאום. לדוגמה: "בכוונתי לטעון בעד השימוש בסמים קלים, ואביא לכך מספר טיעונים: טיעון חוקי, טיעון מוסרי וטיעון חברתי."
- גוף הנאום. שלב זה מחולק אף הוא לשני חלקים:
- הבאת נימוקים המצדדים בעמדת הנואם. בשלב זה הנואם מביא ראיות, סיפורים ודוגמאות בעד או נגד הנושא עליו הוא מדבר.
- הפרכות אפשריות שיכולים לטעון כנגד טיעוניו שהובאו בנאום.
- שלב המסקנות.
- סיכום. בשלב זה הנואם חוזר על ראשי הפרקים של הדברים שבאו בגוף הנאום. יתרונות הסיכום הן לחזק את ההבנה של הדברים שנאמרו בגוף הנאום, לאלו שלא הבינו את הכל במהלכו ולאפשר את זכירת הדברים.
סגנון
הסגנון דן על הצגת הנושא באופן שיהיה נכון לפי כללי הדקדוק, בחירת המשלב הלשוני של הנאום, בהתאם לקהל-היעד, הקישוטים הלשוניים והאמצעים הפיגורטיביים.
זכירה
הזכירה שימשה לזיכרון של אתרי-טיעון, כך שבשעת נאום או ויכוח יוכל הנואם לשלוף מבנה טיעוני לצרכיו.
מסירה
כלל זה קשור לאופן המסירה של הדברים. לעיקרון הזה יש נגיעה לאינטונציה והמצלול, שפת גוף ועוצמת הקול, כשמדובר בנאום חי, ולכללי הפיסוק כשמדובר בנאום כתוב.
