חנון בן נחש
חנון העמוני היה מלך בני עמון בתקופת דוד מלך ישראל, בראשית ימי המלוכה בישראל. חנון היה בנו של נחש העמוני, וירש ממנו את מלכותו על ממלכת בני עמון שבעבר הירדן המזרחי. בימיו נכבשה ממלכת בני עמון על ידי ממלכת ישראל המאוחדת.
דמותו
לדעת המדרש[1] חנון בן נחש זהו גם 'שובי בן נחש' שהיה מג' האנשים שהביאו מנחה לדוד המלך כשברח מבנו אבשלום[2], ונקרא 'שובי' לפי שיישב את יצרו, או משום שעשה תשובה ודאית, אמנם דעת הרד"ק[3] שרחוק הוא דברי המדרש שהחיה אותו דוד אחרי כל השפטים שעשה בישראל, ולכן נקט ששובי היה יהודי שגר ברבת בני אמון, אמנם כתב שייתכן שנתגייר והחייהו דוד.
המלחמה בדוד
המקרא[4] מספר שאחר מות אביו, שלח דוד המלך לחנון שני שליחים לנחמו, זאת משום שאביו עשה עימו חסד. אכן, יועצי חנון הסיתו אותו נגד דוד ושיכנעו אותו שדוד אינו מבקש לנחמו, אלא לרגל אחריו לקראת מלחמה. חנון קיבל את פרשנותם, ביזה את שליחי דוד וסילקם מעל פניו. הוא הבין שהמשמעות למעשה שלו היא הכרזת מלחמה על דוד, ומשום כך שכר כמה עמים ארמים לסייע לו במלחמתו נגד דוד.
בסופו של דבר, אחר מלחמה ארוכה ועקובה מדם, הפסידו הארמים ובני עמון והשתעבדו תחת ידי דוד למשך תקופה ארוכה מאוד.
חז"ל הסבירו מה החסד שעשה נחש העמוני עם דוד[5]. אכן, הם ביקרו את דוד על ששלח מנחמים לחנון, חרף איסור התורה שלא לדרוש שלומם וטובתם של בני עמון, ותלו בכך את כל הצרות שבאו בעקבות בקשתו לנחם את חנון[6].
קישורים חיצוניים
- עומר פדור, "איסור בני לוט לבוא בקהל", ביטאון אסיף, א, עמ' 22–23, הערה 22 (הסבר לביקורת חז"ל כנגד דוד).
הערות שוליים
- ^ מדרש תהילים ג' ג'
- ^ ספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז
- ^ רד"ק על ספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז
- ^ ספר שמואל ב, פרקים י'-י"ב.
- ^ מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא, כ"ה.
- ^ במדבר רבה (וילנא) כ"א, ה'.
