חנקן חיוור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחנקן חיוור
חנקן חיוור, דרום קזחסטן
חנקן חיוור, דרום קזחסטן
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: חנקניים
סוג: חנקן
מין: חנקן גדול
תת־מין: חנקן חיוור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lanius excubitor pallidirostris
תחום תפוצה
Lanius pallidirostris distr.svg

מפת התפוצה של החנקן החיוור

חַנְקָן חִוֵּר (שם מדעי: Lanius excubitor pallidirostris) הוא תת-מין של החנקן הגדול, ציפור שיר גדולה ממשפחת החנקניים, אשר לעיתים נחשב למין עצמאי. הוא מצוי במרכז אסיה וחלקים מצפון סין, איראן, אפגניסטן ופקיסטן.

בישראל הוא מזדמן נדיר, מופיע יותר בסתיו, אך נצפה גם באביב ובחורף. רוב הפרטים נצפים באילת, בערבה, ולאורך הבקע הסורי-אפריקני.[1]

טקסונומיה

החנקן החיוור תואר לראשונה על-ידי חוקר הצפרות האמריקאי ג'ון קאסין בשנת 1851 תחת השם מדעי הנוכחי Lanius pallidirostris.[2] שם הסוג, Lanius, נגזר מהמילה הלטינית ל"קצב", בשל הרגלי האכילה שלהם: הם נוהגים לשפד את טרפם ולקרוע ממנו פיסות. שם התת-מין pallidirostris משלב את pallidus מלטינית עבור "חיוור" ו-rostris עבור "מקור".[3]

החנקן החיוור שייך לחלק מקבוצת מינים בתוך הסוג חנקן שמהווה מין-על, שהמין העיקרי בו הוא חנקן גדול וחברים בו חנקנים נוספים בסוג. קבוצה זו הייתה נתונה לשינויים טקסונומים תכופים, והחנקן החיוור עצמו נחשב בעבר לתת-מין של החנקן האיברי (Lanius meridionalis) לצד תת-מינים נוספים, והמין נקרא אז חנקן דרומי; אך מאז הוחזרו כולם למעט אחד (החנקן האיברי) למין חנקן גדול.

תיאור

חנקן בינוני באורך 23–24 ס"מ, מזכיר את מין האב החנקן הגדול, אך קטן ממנו במעט, זנבו קצר וצר יותר, והגוון האפור הכללי שלו בהיר יותר. בשל היותו נודד, כנפיו ארוכות והוא בעל חישוף-אברות ארוך יותר משל החנקן הגדול. יש לו כתמים לבנים גדולים ובולטים בשכמות ובבסיס אברות ושולי הזנב הלבנים נרחבים מאוד. המקור בעל בסיס בהיר במתחלף לקצה כהה.[1]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנקן חיוור בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ד"ר יואב פרלמן, חנקן חיוור, Lanius excubitor pallidirostris, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  2. ^ Cassin, John (1851). "Descriptions of new species of birds of the family Laniadae, specimens of which are in the collection of the Academy of Natural Sciences of Philadelphia". Proceedings of the Academy of Natural Sciences of Philadelphia. 5 (10): 244–254 [244–245].
  3. ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 219, 289. ISBN 978-1-4081-2501-4.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0