חנקן ערבות
 חנקן ערבות
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| מין: | חנקן ערבות |
| תחום תפוצה | |
| |
חַנְקַן עֲרֵבוּת (שם מדעי: Lanius isabellinu) הוא מין ציפור קטנה ממשפחת החנקניים. החנקן אינו נמצא במצב הכחדה והוא שכיח מאוד.
כאשר נקבת חנקן הערבות מטילה את ביציהן, הביצים נשארות באותו מקום וגדלות לבד; אך האדם הורס את מקומות המחיה שלו למען מטרות בנייה ומצמצם את מקומות מחייתו.
אטימולוגיה
פירוש המילה הראשונה בשמו המדעי של החנקן (LANIUS) הוא קצב או שוחט, בשל מנהגם של החנקנים לשפד את טרפם על קוץ חד ואז, לאחר שהטרף קבוע במקומו ועשוי היטב תחת קרני השמש, החנקן קורע ממנו חתיכות ואוכל אותן בתיאבון רב. פירוש המילה השנייה בשמו של החנקן (isabellinus) הוא תיאור לגוון החום-צהבהב.
בנוסף לכך, קיים סיפור על פירוש אחר למילה הזו. הסיפור מדבר על מלכת קסטיליה, איזבלה הראשונה (1474-1504) אשר נשבעה לא להחליף את תחתוניה עד אשר ספרד תשתחרר מכיבושם של המורים. בשנת 711 לספירה ביקש מושל צפון אפריקה (טנג'ר הברברי טריק אבן זיאד) להיכנס לחצי האי האיברי בעזרת ניצול חולשותם של עמי אפריקה. הם חצו את מיצר גיברלטר אך נתקלו בהתנגדות מועטה ובאותה שנה נפלו טולדו וקורדובה. כעבור כ-5 שנים כל חצי האי האיברי נמצא בשליטה של המורים וכונה "אל אנדלוס". ולבסוף, בשנת 1492 המלכה איזבלה הראשונה הסכימה להחליף סוף סוף את תחתוניה. אזור השת של החנקן מזכירים את התחתונים של המלכה ומכאן קיבל את שמו.
מבנה גוף
אורכו עד 18 ס"מ, גבו בצבע חום-אפור-חיוור, גחונו בצבע צהבהב - שמנת, פס עינו כהה וגבת העין בהירה, ומקור מאונקל המשמש עזר לאכילת הבשר.
מזון
חנקן הערבות ניזון מחרקים, ציפורים ויונקים קטנים. אחת ההתנהגויות המאפיינות את חנקן הערבות היא שיפוד הטרף על קוצים. שיטה זו מסייעת לו לחתוך את הטרף לפיסות קטנות יותר וגם לשמור אותו במעין "מזווה" שאליו יוכלו לחזור במועד מאוחר יותר. בנוסף, בעונת החיזור, זוהי דרכם של הזכרים להציג בפני הנקבות את יכולות הציד שלהם, וגם סימון טריטוריה מול זכרים אחרים וכך להרשימן.
ארצות ואזורי מחיה ונדידה
תפוצת החנקן היא בשטחים פתוחים, מישוריים ושטחים חקלאיים. החנקן חולף בנופים פתוחים, לעיתים קרובות גם קרוב לבתי גידול לחים.
הוא דוגר בעיקר במרכז אסיה, מאיראן וממזרח לים הכספי מזרחה עד לסין ולמונגוליה. בחורף הוא נודד דרומה לתת-היבשת ההודית, אפגניסטן, חצי האי ערב וצפון מזרח אפריקה.
ישראל
בישראל הוא חולף נדיר למדי, בעיקר בין אוקטובר למרץ, ובעיקר לאורך הבקע - בעמק בית שאן, עמק החולה ובערבה הדרומית. בסתיו 2017 וחורף 2017/18 נרשמו בישראל כ־30 שונות בחנקני ערבות - מספר שיא מרשים מאוד. ואפילו אחד באביב - בתל ברוך.
רבייה
חנקן הערבות מתרבה בעיקר במדינות עם אדמה מעובדת בעלת עם שיחים קוצניים.
העונה בעיקרית לרביית החנקנים המצויים היא בין החודשים אפריל ואוגוסט במערב סין, בדרך כלל עם גוזל בודד, אולם בסין ישנם דיווחים על זוג גוזלים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
