טהאטה
 | |
| קברו של הסולטאן אבראהים בן מירזא מוחמד עיסא תרח'אן | |
| מדינה |
 פקיסטן |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 3 | |
טהאטה (באורדו: ٹھٹہ, בסינדי: ٺٽو), או טהאטו, היא עיר היסטורית בעלת אוכלוסייה של 22,000 תושבים השוכנת במחוז סינד בפקיסטן, ליד אגם קאלרי, שהוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר במדינה. המונומנטים הגדולים של טהאטה זכו למעמד של אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו בשנת 1981. העיר קרובה מאוד לנמל קראצ'י, ומסיבה זו מגיעים אליה תיירים רבים.
היסטוריה ותיאור
בין המאה ה-14 למאה ה-18 העיר מילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה של חבל סינד, כיוון שחלשה על אזור הדלתה של נהר האינדוס, וכיוון שהייתה עיר הבירה של שושלות סאמה, ארגון ותרח'אן, ששלטו בעיר בין 1592 ל-1739 בשמם של הקיסרים המוגוליים של דלהי.
טהאטה הוזנחה החל מ-1739 כאשר מחוז סינד הוענק לשאה של איראן, כתוצאה מקרב כארנאל שהיה חלק מהפלישה הפרסית להודו. השרידים המצויים בעמק שבו שוכן האתר הם מתחם מונומנטים והעיר עצמה, וזאת בנוסף לנקרופוליס השוכן במרחק של 12 קילומטרים על קצה גבעת מַכְּלי.
השרידים לתור הזהב של העיר, שנמשך ארבע מאות שנים, הם המונומנטים הבנויים מאבנים ומלבנים. מונומנטי האבן הבולטים ביותר הם הקברים של ג'אם ניזאם א-דין השני ששלט במקום בין 1461 ל-1509, עיסא ח'אן תרח'אן שהצעיר ואביו ח'אן באבה, שנבנו לפני 1644. מונומנט הלבנים הבולט ביותר הוא מסגד דאנביר שנבנה על ידי שאה ג'האן (1644–1647) ובו יש 93 כיפות, מספר מאוזוליאומים ומספר קברים.
ניתן ללמוד מן האתר הארכאולוגי על הציוויליזציה שהתפתחה בסינד בין המאה ה-14 למאה ה-18. המונומנטים האסלאמיים של טהאטה נחשבים לייחודיים באדריכלות האסלאמית כיוון שהם הושפעו מכמה מקורות שונים. המונומנטים של טהאטה שונים מבחינת שיטת הבנייה או הצבע שלהם מאלה של לאהור.
האוויר המלוח הנישא על ידי המונסון משפיע לרעה על הלבנים, ופוגע במאמצי השימור של המונומנטים השונים באתר.
גבעת מַכְּלי
ערך מורחב – בית הקברות מכלי
בגבעת מַכְּלי (באורדו: مکلی قبرستان; קואורדינטות: 24°45′12.92″N 67°53′59.22″E / 24.7535889°N 67.8997833°E) שוכן אחד הנקרופוליסים הגדולים ביותר בעולם שקוטרו כ-8 קילומטרים, וההשערה היא כי קבורים בו למעלה מ-500,000 קדושים סופיים[1].
ישנן אגדות רבות על תחילתה של הגבעה, אך הדעה הכללית היא שהנקרופוליס צמח מסביב למקדש חמאד ג'מאלי מזרם הסופיות, שנבנה במהלך מהמאה ה-14. הקברים והמצבות המפוזרים בנקרופוליס מתעדים את ההיסטוריה הפוליטית והחברתית של סינד.
המאוזוליאומים האימפריאליים מחולקים לשתי קבוצות: אלה של שושלת סאמה (1352–1520) ואלה של שושלת תרח'אן (1556–1592). קברו של ג'אם ניזאם א-דין השני הוא מבנה בצורת כיכר שנבנה מאבן חול וקושט במדליונים בצורות גאומטריות ובצורות פרחים. המאוזוליאום של עיסא ח'אן תרח'אן דומה לו, והוא מבנה דו-קומתי עם כיפות ומרפסות. בניגוד לאדריכלות הסינקטיסטית של המבנים הללו, המשלבים מוטיבים אסלאמיים והינדואיסטיים, ישנם מונומנטים המראים את שורשיה המרכז-אסייתיים של שושלת תרח'אן. דוגמה לכך היא קברו של ג'אן בג תרח'אן (נפטר ב-1600), שהוא מבנה לבנים מתומן טיפוסי שכיפתו מכוסה ברעפים מזכוכית בצבעים כחול וטורקיז.
לקריאה נוספת
- Bosworth, C.E., “T́́hat́́t́ā”, in Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs.
- Andrews, P.A., “Maklī”, in Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs.
קישורים חיצוניים
- איור של הרעפים
- אוסף התמונות של גבעת מאקלי ומסגד שאה ג'האן מאת אייאז אסיף
- תמונות מהספרייה הדיגיטלית Archnet.org
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|
