סינד
| מדינה |
 פקיסטן |
|---|---|
| בירת המחוז | קראצ'י |
| שפה רשמית | אנגלית, סינדהי |
| תאריך ייסוד | 1 ביולי 1970 |
| שטח | 140,914 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 47,886,051 (2017) |
| ‑ צפיפות | 340 נפש לקמ"ר (2017) |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  .svg) | |
סינד (בסינדהי: سنڌ, באורדו: سندھ) הוא אחד ממחוזות פקיסטן, הממוקם בדרום מזרח הארץ. סינד הוא המחוז השלישי בגודלו בפקיסטן, והשני בכמות תושביו, לאחר פנג'אב. סינד גובל במחוזות פנג'אב מצפון ובבלוצ'יסטן ממערב. בנוסף על כך, סינד גובל ממזרח במדינות הודו ראג'סטאן וגוג'ראט. בירת המחוז והעיר הגדולה ביותר בו היא קראצ'י. עיר גדולה ודומיננטית נוספת במחוז היא היידראבאד.
התרבות המקומית נחשבת לייחודית מאוד, והיא הושפעה רבות מהסופיות. אחוז ההינדים בסינד הוא הגבוה ביותר בפקיסטן. במחוז ישנם שני אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו: מואנג'ודארו וטהאטה.
היסטוריה
ההתיישבויות הראשונות בסינד החלו כבר בתקופות מוקדמות מאד. התרבות המקומית היוותה חלק מרכזי בתרבות עמק האינדוס אשר החלה להתגבש בתחילת האלף ה-3 לפנה"ס והייתה דומיננטית וגדולה ברמת התרבויות של מצרים העתיקה ומסופוטמיה. תרבות זו הכילה בשיאה מאות אלפי תושבים עם ערים מתוכננות היטב ומערכות ביוב.
סינד נכבשה על ידי הממלכה האחמנית במאה ה-6 לפנה"ס. כמאתיים שנה לאחר מכן, האזור נכבש שוב על ידי צבא מוקדוני שהובל על ידי אלכסנדר הגדול אשר אהב מאד את התרבות המקומית. לאחר מותו של אלכסנדר, נשלט האזור על ידי הממלכה הסלאוקית, עד אשר נכבשה על ידי האימפריה המאורית בשנת 305 לפנה"ס. בתקופת שלטונו של המאורי אשוקה, הבודהיזם החל לחלחל לאזור. השלטון המאורי הסתיים בשנת 185 לפנה"ס, כאשר האזור נכבש על ידי שליטים יווניים.
בסוף המאה השנייה לפנה"ס השלטון המקומי הופל על ידי הסקיתים. במאה הראשונה סינד נכבש בידי אימפריית קושאן. כמאתיים שנה לאחר מכן האימפריה הסאסאנית כבשה את האזור. בסוף המאה ה-5 סינד נכבש על ידי ממלכת גופטה. לאחר הגעתם של כובשים מוסלמים בשנת 711, אזור האינדוס החל לבוא במגע עם האסלאם. בתקופה זו סביבת סינד פרח מבחינה כלכלית, במיוחד בזכות הנמל בעיר דיבל (ديبل (אנ')) באזור קראצ'י המודרנית אשר סחר עם אזורים רבים ובהם ג'אווה, סרי לנקה, עדן, קילווה קיסיוואני, מסקט וזנזיבר. בעשורים שלאחר מכן סינד הפך לחלקו המזרחי של בית אומיה ולאחר מכן גם של בית עבאס אשר שלט באזור עד אמצע המאה ה-13. בימי הביניים ביקרו באזור חוקרים מוסלמים רבים, ובהם אל-מסעודי, אחמד אל-בלאד'רי, חכים ג'מאל א-דין נזאמי, מוחמד אבן ג'ריר א-טברי, אל-בירוני ואבן בטוטה.
בשנת 1524 סינד נכבש על ידי האימפריה המוגולית. בתקופת השלטון המוגולי הספרות והכלכלה המקומיות פרחו. בתחילת המאה ה-19 החלה להיווצר מתיחות בין האימפריה המרתית אשר שלטה בסינד לבין האימפריה הבריטית, אשר הובילה בסופו של דבר לכיבוש בריטי של האזור ולסיפוחו בפברואר 1843. בתקופת השלטון הבריטי הוכנסו לסינד הרכבות, דפוס וגשרים. בעת חלוקת הודו, התרחשה בסינד מעט אלימות ביחס למקומות אחרים באזור. אך למרות זאת, מאות אלפי הינדים ברחו להודו ולהגירתם של מוסלמים רבים מגוג'ראט לפקיסטן.
דמוגרפיה
על פי אומדן משנת 2017, מתגוררים בסינד כ-47 מיליון תושבים. 52.02% מהאוכלוסייה מתגוררים בערים, בעוד ששאר האוכלוסייה מתגוררת באזורים כפריים. אחוז צמיחת האוכלוסייה עומד על כ-2.41% בשנה. 94.81% מהתושבים הם מוסלמים, 5% הם הינדים (האחוז הגבוה ביותר בארץ), וכ-0.19% משתייכים לדתות אחרות. לסינד יש את מדד הפיתוח האנושי השני בגובהו מבין מחוזות פקיסטן העומד על כ-0.628. לפי מפקד האוכלוסין משנת 1998 השפות הדומיננטיות הן סינדהי ואורדו. שפה נוספת המדוברת על ידי כ-8% מהאוכלוסייה היא הפנג'אבי.
פוליטיקה
האספה המחוזית היא בית מחוקקים חד-ביתי, המכיל כ-168 נציגים. 5% מהמושבים שמורים ללא-מוסלמים וכ-17% שמורים לנשים. ראש הממשלה נבחר ישירות על ידי העם, בעוד שנגיד המחוז (הממונה על ידי נשיא פקיסטן) הוא אישיות סמלית בלבד. האווירה הפוליטית במדינה נוטה לשמאל ביחס לאזורים אחרים בפקיסטן, כאשר המפלגה הדומיננטית היא מפלגת העם הפקיסטנית.
כלכלה
הכלכלה המקומית היא הכלכלה השנייה בגודלה במדינה. התוצר המקומי הגולמי עמד בשנת 2010 על כ-1,400$ לאדם. תרומתה של סינד לתמ"ג של פקיסטן היא לרוב בין 30% ל-32.7%. המגזר הדומיננטי במיוחד הוא מגזר התעשייה.
בולאות
ערך מורחב – הבולים של סינד
בשנת 1852 הונפק בסינד בול דואר בערך נקוב של ½ אנה, וזאת כחלק משורה של צעדים לשיפור מערכת הדואר המקומית. זה היה הבול הראשון שהונפק ביבשת אסיה, דבר המהווה גאווה לרשויות הדואר ולאספני הבולים של הודו ופקיסטן.
קישורים חיצוניים
