מואנג'ודארו
 | |
| מדינה |
 פקיסטן |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1980, לפי קריטריונים 2, 3 | |
מואנג'ודארו (אורדו: موہن جوڈڑو הינדית:मोएन-जोदड़ो) הייתה אחת מערי תרבות עמק האינדוס. חורבותיה נמצאות כ-80 ק"מ מדרום-מערב לעיר סוקור שבפקיסטן והיא מוכרת על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. העיר נשמרה במצב טוב יותר מאשר העיר האראפה (שנמצאת במרחק של כ-600 ק"מ ממנה), ומהווה מקור מוצלח יותר למידע על התרבות ששכנה באזור. היא נבנתה במאה ה-26 לפנה"ס וננטשה במאה ה-17 לפנה"ס, ככל הנראה בשל שינוי במסלול הנהר אשר סיפק את צורכי התושבים. ארכאולוגים גילו את חורבות העיר בשנות העשרים של המאה ה-20, ואתר החפירות נמצא בסכנה עקב עליית מפלס מי התהום בעמק נהר האינדוס.
שפת תושבי עמק האינדוס טרם פוענחה, ושמה האמיתי של העיר, כמו גם של ערים נוספות שנתגלו באזור, ובאזור פונג'ב וגוג'אראט אינו ידוע. "מואנג'ודארו" בשפת הסינדהי פירושו "תל המתים".
מואנג'ודארו היא עיר מרשימה בהתחשב בעתיקותה. הייתה זו עיר מתוכננת, אשר התבססה על רשת של רחובות ומבנים שנבנו מלבנים עשויות בוץ אפוי, לבנים שיובשו בשמש, ועץ חרוך. בשיאה התגוררו בה כ-35,000 נפש. הייתה לה מערכת ביוב מתקדמת, מבנים חד-קומתיים ודו-קומתיים, ובית מרחץ ציבורי גדול. בית המרחץ נבנה מעל שכבה של זפת טבעית, אשר מנעה את דליפת המים. בעיר גם הייתה באר גדולה, אסם ושוק מרכזי. היה בה גם בניין ובו כבשן תת-קרקעי, ככל הנראה לחימום מי רחצה. העיר מחולקת לשני חלקים: המצודה והעיר התחתונה. רוב שטחה של העיר התחתונה טרם נחשף, אך במצודה נחשף בית המרחץ, אזור מגורים שבו התגוררו כ-5,000 בני-אדם, ושני אולמות גדולים.
העיר נהרסה ונבנתה מחדש לפחות שבע פעמים, ככל הנראה בשל הצפת נהר האינדוס. הערים נבנו אחת על חורבות השנייה.
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
