טומויוקי ימאשיטה
טומויוקי ימאשיטה (山下 奉文 Yamashita Tomoyuki; 8 בנובמבר 1885 - 23 בפברואר 1946) היה גנרל בצבא היפני הקיסרי במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא ידוע בעיקר בשל כיבושיו את הקולוניות הבריטיות מלאיה וסינגפור, אשר בזכותם זכה לכינוי "הנמר של מלאיה."
ביוגרפיה
ימאשיטה נולד בכפר אוֹסוּגי (כיום אוטויו) שבמחוז קוצ'י, שיקוקו. בנעוריו למד בבית-ספר הכנה לשירות צבאי.
קריירה צבאית מוקדמת
לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית הקיסרית במחזור ה-18 בשנת 1905, הצטרף ימאשיטה לצבא. הוא נלחם כנגד הקיסרות הגרמנית בשאנדונג, סין, ב-1914. ב-1916, סיים ימאשיטה שישי בכיתתו, במחזור ה-28 של מכללת המלחמה של הצבא. באותה שנה הוא נישא להיסאקו נאגיאמה, בתו של גנרל בדימוס. ימאשיטה הפך למומחה בתחום גרמניה בעת שירותו כנספח צבאי בברן ובברלין, בין השנים 1919-1922.
עם שובן ליפן ב-1922, שירת ימאשיטה במטה הקיסרי ובמכללת המטה. על אף כישוריו, לא זכה באהדה, בשל מעורבותו בסיעות פוליטיות בתוך הצבא היפני. כמנהיג סיעת קודו-הא, הפך ליריבו של הידקי טוג'ו ושל חברים נוספים ב"סיעת השליטה." ב-1928, נשלח ימאשיטה לווינה כנספח צבאי.
בשנת 1930, נמסר לקולונל ימאשיטה הפיקוד על "רגימנט הרגלים הקיסרי השלישי" של המשמר הקיסרי. לאחר מרד הנפל של 26 בפברואר 1936, התערער מעמדו אצל הקיסר הירוהיטו בשל הזדהותו ותמיכתו עם הקצינים המורדים.
ראשית המלחמה
ימאשיטה טען כי על יפן לסיים את הסכסוך עם סין ולשמור על יחסי שלום עם ארצות הברית ובריטניה. אולם, קריאותיו זכו להתעלמות והוא הוצב בתפקיד זוטר בצבא קוואנטונג. בין השנים 1938 עד 1940, הוא פיקד על הדיוויזיה הרביעית, והשתתף במספר קרבות בצפון סין, כנגד מורדים שלחמו בצבא היפני.
בדצמבר 1940, נשלח ימאשיטה למשימה חשאית לגרמניה ואיטליה, במהלכה נפגש עם אדולף היטלר ובניטו מוסוליני.
מלאיה וסינגפור
ערכים מורחבים – קרב מלאיה וקרב סינגפור
ב-6 בנובמבר 1941, קיבל ימאשיטה את הפיקוד על הארמייה ה-25. ב-8 בדצמבר, הוא החל בפלישה למלאיה, מבסיסים בהודו-סין. במהלך הפלישה, אשר הסתיימה בכיבוש סינגפור ב-15 בפברואר 1942, 30,000 החיילים שתחת פיקודו של ימאשיטה שבו כ-120,000 חיילים בריטים, אוסטרלים והודים. הייתה זו הכניעה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הצבא הבריטי. לאחר מערכה זו, זכה ימאשיטה לכינוי "הנמר של מלאיה."
במערכה זו, ובמהלך הכיבוש שהיה תוצאתה, ביצעו היפנים פשעי מלחמה כנגד שבויי בעלות הברית ואזרחים, כגון הטבח בבית החולים אלכסנדרה. אחריותו של ימאשיטה לפשעים אלה עודנה מוטלת בספק, שכן יש התולים בו את האשמה על כי לא עשה דבר כדי למנוע אותם. אולם, ימאשיטה הורה להוציא להורג את הקצין שהורה על ביצוע הטבח בבית החולים ומספר חיילים שנתפסו עוסקים בביזה, והתנצל באופן אישי בפני שורדי הטבח.
מנצ'וריה
ב-17 ביולי 1942, נשלח ימאשיטה מסינגפור למנצ'וקוו לפקד על הארמייה הראשונה, ושם נדחק אל מחוץ לפעילות המלחמתית למשך זמן רב. האחראי להרחקתו היה ככל הנראה טוג'ו, אז ראש ממשלת יפן, שהיה יריבו הפוליטי. בראשית 1942, שגה ימאשיטה בלשונו בעת נאום שנשא בפני האוכלוסייה המקומית בסינגפור באומרו כי תושבי סינגפור הם חלק מהאימפריה היפנית. הכרזה זו גרמה למבוכה בממשלת יפן, אשר לא הכירה בתושבי האזורים הכבושים כבעלי זכויות שוות לאלה של אזרחי יפן.
הפיליפינים
ב-1944, לאחר התפטרותו של טוג'ו מהממשלה, שב ימאשיטה לתפקיד קרבי כמפקד הארמייה ה-14, שתפקידה היה להגן על הפיליפינים. הכוחות האמריקאיים נחתו על האי לייטה ב-20 באוקטובר - עשרה ימים בלבד לאחר הגעתו של ימאשיטה לאי. ב-6 בינואר 1945, נחתה הארמייה השישית האמריקאית, על 200,000 החיילים שלה, במפרץ לינגיין שבלוזון.
לרשותו של ימאשיטה עמדו כ-262,000 חיילים בשלוש קבוצות הגנה: הגדולה ביותר, קבוצת שׁוֹבּוֹ ובה 152,000 חיילים, הגנה על צפון לוזון, והייתה תחת פיקודו הישיר של ימאשיטה; הקבוצה הקטנה ביותר, קבוצת קֶנבּוּ ובה 30,000 חיילים, הגנה על בטאן והחופים המערביים; הקבוצה האחרונה, קבוצת שׁינבּוּ ובה 80,000 חיילים, הגנה על מנילה ודרום לוזון. ימאשיטה ניסה לייצב את הארמייה שלו, אך נאלץ לסגת מחוץ למנילה אל רכסי ההרים שבצפון לוזון, והורה על חייליו לסגת עמו.
באופן מיידי כמעט, כבש אדמירל-משנה סאנג'י איוובוצ'י מהצי הקיסרי היפני את מנילה מחדש בעזרת 16,000 ימאים, מתוך כוונה להשמיד את כל מתקני הנמל ומחסני הצי. כאשר הגיע לעיר, נטל איוובוצ'י את הפיקוד על 3,750 החיילים שנותרו בעיר למטרות ביטחון, ובניגוד לפקודתו של ימאשיטה, פתח בלוחמה בתוך גבולות העיר. כתוצאה מקרב מנילה, שנערך בין ה-4 בפברואר וה-3 במרץ, ופשעי המלחמה שביצעו החיילים היפנים במהלכו, נהרגו מעל 100,000 אזרחים פיליפינים במה שעתיד להקרא טבח מנילה.
ימאשיטה ריכז את מה שנותר מהארמייה שלו באזור קיאנגאן. בשלב זה הצטמצמה הארמייה לפחות מ-50,000 חיילים, בשל לחימה משותפת של האמריקאים וכוחות גרילה פיליפינים. ב-2 בספטמבר 1945, הגיש ימאשיטה את כניעתו לגנרלים ג'ונתן ויינרייט וארתור פרסיבל - שניהם שבויי מלחמה במנצ'וריה. באופן אירוני, פרסיבל נכנע בפני ימאשיטה בתום קרב סינגפור. הפעם סירב פרסיבל ללחוץ את ידו של ימאשיטה, וזאת בשל יחסו לכאורה של האחרון כלפי שבויי המלחמה של בעלות הברית. על אף שהיה צפוי שימאשיטה יבצע ספוקו טרם הכניעה, הוא הסביר את החלטתו להימנע מכך באומרו כי אם יתאבד ישא מישהו אחר באשמה.
משפט
בין התאריכים 29 באוקטובר וה-7 בדצמבר 1945, עמד ימאשיטה למשפט בבית דין צבאי אמריקאי באשמת פשעי מלחמה כנגד אזרחים ושבויי מלחמה בפיליפינים ובסינגפור. ימאשיטה נמצא אשם ונידון למוות. המשפט היה שנוי במחלוקת ובמהלכו נקבע תקדים בנושא אחריות פיקודית בנושא פשעי מלחמה, שנקרא "תקן ימאשיטה."
מהלך המשפט ספג גם הוא ביקורת. ההגנה טענה כי לא ניתנה לה שהות מספקת על מנת להכין את התיק כיאות. בנוסף, האווירה בבית המשפט, אשר הושפעה מלחצם של הפיליפינים למצות את הדין עם ימאשיטה על פשעיו כנגד עמם, השפיעה על אובייקטיביות השופטים. בית המשפט התיר עדות מפי השמועה, עדים לא מזוהים וסוגים נוספים של ראיות שההגנה לא יכלה להתמודד מולן. מכיוון שימאשיטה היה היפני הראשון שנשפט על ידי בעלות הברית, רצה דאגלס מקארתור משפט מהיר שיסתיים בהרשעה, על מנת לקבוע תקדים לקראת הקמת בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק בטוקיו ובמקומות נוספים במזרח הרחוק.
האישום העיקרי כנגד ימאשיטה היה כשלונו בתור מפקד הכוחות היפניים בפיליפינים למנוע מחייליו לבצע את פשעי המלחמה. ההגנה אמנם אישרה כי בוצעו פשעי מלחמה, אולם לטענתה התמוטטות קווי התקשורת ושרשרת הפיקוד במהלך הקרב הותירו את ימאשיטה ללא יכולת לשלוט בחייליו אפילו אם היה בידיו מידע על פעולותיהם, דבר שלא הוכח בשום שלב. מעבר לכך, את רוב פשעי המלחמה ביצעו חיילים מהצי, שכלל לא היו תחת פיקודו.
בית המשפט קבע כי ימאשיטה אשם ודן אותו למוות. אחד מעורכי הדין מטעם התביעה, הארי קלארק, עתר לבית המשפט העליון של הפיליפינים ושל ארצות הברית, ואף עתר למקארתור עצמו, אולם עתירתו נדחתה בכל הערכאות. כתוצאה מכך, הוצא ימאשיטה להורג ב-23 בפברואר 1946.
לגיטימיות המשפט המהיר עוררה ספקות עוד במהלכו, כאשר שופט בית המשפט העליון, פרנק מרפי, מחה על קבלת בית המשפט עדויות מפי השמועה ועל התנהלותם המקצועית של התביעה.
הוצאה להורג
לאחר החלטת בית המשפט העליון נשלחה בקשת חנינה לנשיא הארי טרומן. טרומן משך ידיו מהבקשה, והותיר את ההחלטה בידי רשויות הצבא. זמן מה לאחר מכן, אישר מקארתור את גזר הדין.
ב-23 בפברואר 1946, במחנה השבויים בלוס באניוס (48 ק"מ דרומית למנילה), נתלה ימאשיטה. ראש המטה של ימאשיטה בפיליפינים, אקירה מוטו, הוצא להורג ב-23 בדצמבר 1948, לאחר שנמצא אשם בביצוע פשעי מלחמה בידי בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ג'ון טולנד, השמש העולה: שקיעתה ונפילתה של הקיסרות היפנית, 1936-1945, תל אביב: משרד הביטחון, 1970, עמ' 209-204, 410-401.
- Helms, Nathaniel R. General Tomoyuki Yamashita, in World War II Magazine, February 1996, p. 3.
- Barber, Laurie. The Yamashita War Crimes Trial Revisited
- Taylor, Lawrence. A Trial of Generals, Icarus Press, Inc. 1981.מסת"ב 9780896517752.
- Reel, A. Frank. The Case of General Yamashita, The University of Chicago Press, 1949. מסת"ב 9780374967666.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טומויוקי ימאשיטה |
- יוקי טנאקה, מילותיו האחרונות של ימאשיטה, The Asia-Pacific Journal.
- אוסף פרטי של תמונות של ימאשיטה, World War II Database.
