טיוטה:ייסורים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ייסורים (נקראים גם ייסורין) הם דברים הגורמים צער, אפילו קל ביותר[1], לאדם שחש בהם, שומע עליהם, ולעתים אף כאשר חושב עליהם, ביהדות נודעת חשיבות רבה לערכם ולקבלתם באהבה, שכן הייסורים מכפרים על האדם הסובל וממרקים את נשמתו על פי רמת הסבל כמו כן הייסורים מתקנים את מה שהחוטא פגם בעולמות העליונים[2].

הגדרת המושג

היהדות מצווה לא לראות את היסורים כמו כ מקרי האדם כתופעה טבעית אלא כמסר ונסיון משמים. אמנם לא תמיד ניתן לדעת את סיבת הייסורים אך התפיסה היא שאין מקרה בעולם והכל נעשה בהשגחה פרטית, הייסורים יכולים להיות קשורים בשכול, במצבים רפואיים, בטורח שנגרם לאדם, בדאגות הקשורות לחיים כגון פרנסה חינוך והעתיד. ואף בחוויות הקשורות לתודעה ולנפש. בתפילות אנו מבקשים שלא יבואו ייסורים וחלאים רעים, נהוג לבקש ברכות ולהתייעץ עם צדיקים ותלמידי חכמים ואף לקבל חיזוק הן בשעת צער והן בכדי שלא יבואו יסורים.

לפעמים מתקיימים דיונים בחברה החרדית כאשר קורה אסון, בין הטוענים לידיעת סיבת האסון לבין אלו שמעדיפים לא לחקור את הסיבה, אלו ואלו נוהגים להסכים שכל אסון הוא סיבה להתבוננות פנימית וחשבון נפש, ברמת החברה כולה וברמת הפרט[3].

ייסורים בתנ"ך

איוב

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – איוב
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ספר איוב

ה' מחליט להעמיד בנסיון הייסורים איוב ומאפשר לשטן להמיט עליו אסונות בזה אחר זה. תחילה הוא מאבד את כל אשר מסביבו - רכושו, עבדיו ואף ילדיו, אך לאחר שהוא ממשיך באמונתו וצדקותו, ה' מתיר לשטן לפגוע אפילו בגופו של איוב, ואיוב עצמו לוקה בשחין. אשת איוב מסיתה אותו לקלל את ה', אולם איוב משיב לה: גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹקִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?! ו"בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו".

איוב מהווה סמל לייסורים, ועל שמו נשתרש הביטוי 'יסורי איוב'.

בדברי חז"ל

חז"ל שבחו את היסורים (לדוגמה דימו למלח הממתק את הבשר) ובעיקר את קבלתם באהבה. שכן מלבד היסורים שנועדו לכפר כאשר אדם מקבלם באהבה וברצון מוכיח את אמונתו בהשגחת הבורא. על כך נאמר הנעלבים ואינן עולבין וכו' עשין מאהבה ושמחין ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ההיפך מכך הוא "מבעט ביסורים" ובמקום אחד אומרת הגמרא שמי שלא מקבלם לא מכפרים לו (כקרבן). קבלת היסורים כוללת גם אלה הבאים לכאורה על ידי אדם בן בחירה, והרבה ממצוות שבין אדם לחברו כמו לא תקום ולא תטור לא מתאפשרות לבן אנוש אלא אם קיימת בו התפיסה של קבלת יסורים. קבלת יסורים היא אחת ממ"ח קנינים שהתורה נקנית בהם. חז"ל תקנו ברכה מיוחדת למקרים רעים ברוך דיין האמת וציוו שחייב לאומרה בשמחה כשם שהוא מברך על הטובה. מובא שלעתיד ברכה זו לא תהיה קיימת ויברכו עליה הטוב והמטיב כלומר שרק שבעולם הזה אין יכולת להגיע לתפיסה של שויון גמור בין הרעה לטובה.

בשם הגר"א מובא שאלמלא יסורים לא מצינו ידינו ורגלינו ליום הדין.

במשנת הרמח"ל

הרמח"ל בספרו דרך ה' מחלק את הייסורים לארבעה סוגים: ייסורי כפרה, ייסורי התעוררות, ייסורי הצדיק, ייסורי החסידים הגדולים כדלהלן:

ייסורי כפרה

ישנם אנשים שהם צדיקים ורוב מעשיהם הם טובים, אך יש להם קצת מעשים רעים וכל זמן שיש בהם תערובת זו הם אינם מוכנים לדבקות בקדוש ברוך הוא, שזוהי מטרת בריאת העולם, לכן גזר הקדוש ברוך הוא במידת החסד שאותם אנשים יקבלו ייסורים שונים כגון עניות ייסורי גוף ונפש וביזיונות וכדומה. בייסורים אלו יש סגולה להסיר מהאדם את העכירות שנוצרה מעבירותיו ואז הוא נשאר זך ונקי ומוכן לקבל את טובתו ולהידבק בקדוש ברוך הוא[4].

ייסורים אלו מזככים את האדם כמו שמזככים זהב בכור ומוציאים ממנו את הסיגים וללא קשר האם המתייסר עשה תשובה על חטאיו או לא והם כמו ייסורי הגיהנום שממרקים את האדם אף בלא תשובה[5].

ייסורי התעוררות

ייסורי הצדיק

ייסורי החסידים הגדולים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראה ערכין (דף טז ע"ב) שנחלקו שם האמוראים באיזה רמת יסורים מדובר.
  2. ^ פלא יועץ ערך יסורין
  3. ^ וכך כתב הרמב"ם (הלכות תעניות א, ג) 'אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות.'
  4. ^ דרך ה' חלק ב' פרק ב' אות ה', על פי פירוש מראה דרך לרב גבריאל זלושינסקי
  5. ^ דרך ה' חלק ב' פרק ג' ודרך חיים לרבי חיים פרידלנדר שם אות ל"ז