עצב (רגש)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף צער)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ילד עצוב.


עצב הוא רגש המבטא תחושת חיסרון או אובדן. השתקעות עזה וקיצונית ברגש הזה עלולה לגרום בסופו של דבר לדיכאון, שהוא מצב רגשי פתולוגי, שמחייב לרוב התערבות של אנשי מקצוע.

רגש העצב נחשב לרגש ההופכי לשמחה. שמות נרדפים נוספים בעברית לרגש זה הם: צער, יגון, תוגה, עגמה, דכדוך, נכאים וקדרות.

מאפיינים

במצב של עצב האדם נעשה שקט, המוטיבציה לפעילות ועשייה יורדת, האנרגיה פוחתת, האדם מתכנס בעצמו, החשק לפעול ולצאת החוצה פוחת, כמו גם הרצון לקיים קשר עם הזולת. חזותית, סימני היכר אפשריים של עצב הם ראש ומבט מושפלים, גוף שמוט, שפתיים משורבבות כלפי מטה ופעילות גופנית חלשה ואיטית.

על פי ד"ר דניאל גולמן, העצב מהווה נסיגה תגובתית מהחיים, ומותיר את האדם במצב של השעיה מהחיים, בו הוא מאבד עניין בתענוגות וביוזמות, מתוך כוונה להתמקד במה שאבד ולעבד את האבל, להרהר במשמעותו, ולבסוף לבצע הסתגלות נפשית שתכין אותו להתמודדות טובה יותר עם החיים.


ביהדות

ביהדות, אבל על מותו של קרוב משפחה נחשב למצב העצב הקשה ביותר, שבו האדם האבל צריך להפסיק את שגרת יומו, להסתגר בביתו ולקבל ביקורים של מנחמים. תקופת השבעה נועדה בדיוק למטרה הזו, של ביטוי והחצנת העצב ועיבודו, מתוך מטרה להתנקות ולהשתחרר ממנו, כדי שיהיה אפשר לחזור לתפקוד שגרתי.

הרב קוק טען כי כל המידות נדרשות במינון מסוים- כלומר למרות שהכעס אינו הנהגה ראויה תדיר, יש מצבים בהם שראוי לכעוס וכו'- אך עצב אינו "מידה" ואין לו מינון ראוי כלל.

עצב ודיוק ההערכה

פורגס[1] מצא כי למצב רגשי קיימת השפעה על דיוק ההערכה של האדם כלפי אירועים ואנשים בסביבה שלו. השפעה זו יכולה לנבוע מטעות באיסוף המידע וכן מהשפעה על תהליך עיבוד המידע. הטענה העיקרית בנוגע לטעות באיסוף מידע היא שההטייה נובעת מהתאמה למצב הרגשי בו נמצאים: לדוגמה במחקרם של פורגס ובאואר[2] נמצא כי אנשים שמחים נטו להעריך אחרים באופן חיובי, כלומר התאימו את הערכתם החיובית למצבם הרגשי השמח. אם כך, הטיה עשויה להתרחש כאשר האדם מתייחס למצב הרגשי בו הוא נמצא כמקור מידע המשפיע על הערכתו.

לגבי השפעות על עיבוד המידע, נמצא כי אנשים שמחים נוטים לעבד מידע באופן כללי וקצר לעומת אנשים עצובים המעבדים מידע באופן לוגי, מדוקדק וארוך.[3] ניתנו לכך מספר הסברים:

  • ההסבר הפונקציונלי - מצב רוח מעיד על סיטואציה חברתית שבתורה מאפשרת התנהגות מסוימת. לכן, מצב רוח של שמחה מעיד על סיטואציה חברתית חיובית ועל כן ההתנהגות תהיה משוחררת יותר. בניגוד לכך, מצב רוח של עצב מעיד על סיטואציה חברתית מסוכנת שמצריכה קשב רב יותר ועל כן מחייבת עיבוד מידע רב ומדוקדק יותר.[4][5]
  • ההסבר המוטיבציוני - אנשים במצב רוח חיובי נמנעים מעיבוד מעמיק שעשוי לערער את המצב החיובי בו מצויים. לעומתם אנשים במצב רוח עצוב משקיעים מאמצים רבים במטרה לשנות את המצב השלילי בו שרויים.[6]
  • יכולת עיבוד המידע מושפעת ממצב רוח - לאנשים שמחים, בניגוד לאלו העצובים, קיים חסר זמני במשאבים קוגניטיביים לצורך ביצוע עיבוד מידע מדוקדק ומעמיק. מחקר שניסה לתת תמיכה להסבר אסטרטגיית עיבוד המידע הראה כי חסימה של משאבים על ידי הצגת הסחת דעת, מנע עיבוד מדוקדק והעלה את יעילות ההערכה אצל אנשים במצב רוח עצוב.[3][7]

עצב ומעמד חברתי

נמצא כי ברגע שהאנשים מזהים את הרגש המובע, הם נוטים לייחס מאפיינים נוספים לאדם המביע רגש זה (אפקט ההילה). אדם שמח גורר אליו מאפייני חיבה, ואילו אדם עצוב נתפס כזקוק לעזרה, חלש וחסר יכולת אך גם חם ונחמד[8] ואדם כועס נתפס כחזק ודומיננטי כמו גם פחות חם וחברותי.[9]

המחקר של טיידנס[10] בחן האם אנשים מייחסים כוח ומעמד לאנשים אותם הם אוהבים או לאנשים הנתפסים על ידם כבעלי יכולת. המחקר בחן מתן מעמד חברתי בסיטואציות פוליטיות, עסקיות ובראיון עבודה. ממצאי המחקר בסיטואציה פוליטית הראו כי אנשים העדיפו לייחס מעמד למנהיג הכועס ולא לזה העצוב. ממצא זה הראה כי אנשים נוטים לייחס כוח לאלו הנתפסים כבעלי כוח ועוצמה יותר מאשר לאלו הנתפסים כאהובים. בסיטואציה העסקית נמצא מתאם חיובי בין העצב למידת התרומה החברתית, אך אלו שהביעו כעס נתפסו כאנשים שאפשר ללמוד מהם ולכן ראויים למעמד חברתי גבוה ולקידום. בסיטואציה של ראיון עבודה נמצא כי המועמד הכועס נתפס כראוי יותר לקידום ושכר גבוה לעומת זה העצוב.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0