טיוטה:ישיבת תומכי תמימים בלובביץ’
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
 | |
| סמל מוסד הישיבה | |
| ישיבה | |
|---|---|
| השתייכות | חסידות חב"ד |
| תקופת הפעילות | ט"ו באלול ה'תרנ"ז – ה'תרע"ח |
| מייסדים | רבי שלום דובער שניאורסון |
| בעלי תפקידים | |
| מנהל | רבי יוסף יצחק שניאורסון |
| ראש הישיבה | רבי שלום דובער שניאורסון |
| צוות | רבי שמואל גרונם אסתרמן, רבי מיכאל בלינר, רבי שמואל בצלאל שפטיל, רבי משולם ידידיה קוראטין |
| מיקום | |
| מיקום |
לובביץ',  האימפריה הרוסית |
ישיבת תומכי תמימים בלובביץ' היא ישיבה חסידית שפעלה בעיירה לובביץ' שבהאימפריה הרוסית בין השנים ה'תרנ"ז - ה'תרע"ח. הישיבה הוקמה על ידי רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, ונוהלה על ידי בנו רבי יוסף יצחק שניאורסון.
הישיבה התייחדה בכך שהייתה הישיבה הראשונה ששילבה את לימוד תורת החסידות בתוך סדרי הישיבה, ושמה דגש על עבודת ה' בדרך חסידות חב"ד. הישיבה שמה דגש על עיצוב אישיות ה'תמים' המאחדת לימוד עם עבודת השם שבלב, ומהווה עד היום את מוסד הלימוד המרכזי ורשת החינוך העולמית של חסידות חב"ד.
לישיבה היו סניפים פזורים בעיירות הסמוכות, והיא 'אב טיפוס' של רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, שבנויים על אותה מתכונת וסגנון.
היסטוריה
יסוד הישיבה
מיסודותיה של חסידות חב"ד שהוקמה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי באמצע המאה ה-18, הוא העיסוק האינטסיבי בלימוד תורת חסידות חב"ד, העוסק בהכרה באחדותו הפשוטה של הבורא וביטול העולמות אליו, על מנת להביא לביטול היש כחלק מעבודת ה’. עיסוק שכזה הצריך מסגרת יעודה, שתעניק את הכלים על מנת לאפשר לכך.
בתקופתו של רבי שניאור זלמן מליאדי התקיימה מסגרת כזאת שיועדה לאברכים בני עלייה, והתקיימו בה שיעורים מעמיקים בתורת החסידות שנמסרו על ידי רבי שניאור זלמן ואחיו רבי יהודה לייב מינוביץ'[1]. בתקופה מאוחרת יותר, בזמן רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד, הייתה ישיבה בעיירה לובביץ' לנערים בגילאי 14 - 20, שהתקיימו בה מדי פעם שיעורים בספרי היסוד של חסידות חב"ד ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה, אך לא באופן קבוע ורציף[2].
באמצע המאה ה-19 החלה במערב אירופה תופעה של נטישה המונית מאורח החיים היהודי, בעקבות תנועת ההשכלה היהודית ותחילתה של תנועת הציונות שסחפו אחריהם רבים מהנוער הדתי. רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, הרש"ב, סבר כי שורש התופעה נעוץ בהיעדר לימוד פנימיות התורה, האמורה להעניק 'חיות' רוחנית וחוסן נפשי בעבודת ה'[3]. כפיתרון לשורש הבעייה, החליט הרש"ב להקים ישיבה יעודית לנערים, שתשלב את לימוד תורת החסידות בסדרי הישיבה באופן קבוע ואינטסיבי.
את הרעיון להקמת הישיבה הודיע הרש"ב במהלך ימי שבע הברכות של חתונת בנו רבי יוסף יצחק שניאורסון, שהתקיימה בי"ג באלול ה'תרנ"ז (1897) בלובביץ'. בט"ו באלול כינס הרש"ב את חשובי חסידי חב"ד, שהגיעו לכבוד החתונה, לאסיפה היסטורית, בה הודיע על הקמת הישיבה[4]. במהלך האסיפה הצהיר הרש"ב על חזונו שהישיבה תייצר יהודים עובדי ה', ורבנים שידאגו לכלל האוכלוסיה היהודית ולא רק לצרכיהם הפרטיים[5]. הרש"ב ביטא את המשקל הרוחני הכבד שייחס ליסוד הישיבה כשסיפר שבמשך עשר השנים שקדמו להקמתה השתטח על קברי אבותיו האדמו"רים בתפילות להצלחתם של תלמידי הישיבה.
מספר ימים לאחר האסיפה הוקמה הישיבה. הרש"ב בחר בשמונה נערים נבחרים בגילאי 18 - 20 שנשלחו לעיירה זמבין[4], על מנת ללמוד חסידות אצל המשפיע רבי שמואל גרונם אסתרמן, שהיה מחשובי חסידי חב"ד. במהלך השנה הצטרפו עוד מספר נערים לישיבה, ובתחילת שנת ה'תרנ"ט (1899) התקבלה קבוצת תלמידים נוספת שנשארה ללמוד בעיירה לובביץ' אצל המשפיע רבי חנוך הנדל קוגל[6]. בהמשך הפך הסניף בליובאוויטש לסניף המרכזי של הישיבה, ולז'מבין היו נשלחים בחורים נבחרים.
לקראת סוף שנת ה'תרנ"ח (1898) התמנה בנו רבי יוסף יצחק בתור מנהל הפועל של הישיבה[6].
שם הישיבה "תומכי תמימים" נקבע על ידי הרש"ב שנה לאחר יסוד הישיבה, במהלך שמחת תורה ה'תרנ"ט, השם נגזר מהפסוק "תורת ה' תמימה", מתוך שאיפה שהתלמידים יהיו "תמימים" - שלמים בלימוד הנגלה והנסתר כאחד, ושלמים ביראת שמים ובהנהגה חסידית.
התבססות
בשנותיה הראשונות של הישיבה, סדר הלימוד היה שבלימוד גמרא ניתנה לכל אחד האפשרות ללמוד בצורה עצמאית ובלימוד החסידות נמסרו שיעורים מסודרים על ידי המשפיעים. מאוחר יותר עם גדילת הישיבה, התמנה משגיח מיוחד שדאג לסדר בסדרי הישיבה.
בשנת ה'תר"ס (1900) נפטר המשפיע רבי חנוך הענדל קוגל, ובמקומו התמנה המשפיע רבי שמואל בצלאל שפטיל. באותה שנה נשרפו הבתים בהם למדו הבחורים בסניף ז'מבין, והסניף עבר לעיירה קובליץ'[7]. לאחר תקופה קצרה, בעקבות חשש של חדירת תכנים חיצוניים לישיבה, הועברו הבחורים ללובביץ'[8].
בשנת ה'תרס"א (1901) נפתחו שני סניפים חדשים של הישיבה, בעיירה הורדשיץ בניהולו של רבי שלמה זלמן הבלין, ובעיירה נוול בניהולו של רבי לייב ציטס. בשנת ה'תרס"ב (1902) הוחלט לסגור את הסניף בנוול ובמקומו נפתח מחדש הסניף בז’מבין, וכן סניף חדש בדוקשיץ.
במשך תקופה התקיים במסגרת הישיבה כולל לאברכים ללימוד חסידות[9].
בשנות הקמתה נתקלה הישיבה בהתנגדות מצד אנשי תנועת ההשכלה והציונות, שראו בה איום אידאולוגי. הישיבה ספגה מהם מאמרי השמצה בעיתונות[10], ומלשינויות שאף הובילו לסגירתה ליום אחד[11]. גם מהמגזר האורתודוקסי, מספר רבנים שלא נמנו על עדת החסידים, יצאו במלחמה סביב הרעיון של שילוב לימודי חסידות במסגרת ישיבתית[12]. מהמגזר החסידי, בן דודו של הרש"ב, רבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט התנגד בתחילה לרעיון הישיבה, אולם לאחר שנוכח בהצלחתה חזר בו ותמך בה[13].
בשנת ה'תרס"ו (1906) בחור שסולק מהישיבה בעקבות יצירת קשרים עם חברת פועלי ציון המקומית, הוביל לסכסוך בין אנשי פועלי ציון לישיבה שהגיע בשיאו ליריות שנורו לעבר הישיבה. המנהל רבי יוסף יצחק סומן כיעד להתנקשות, והוא נאלץ למשך תקופה לברוח מרוסיה ולהחליף זהות עד שהסכסוך נרגע[14].
בשנת ה'תרס"ט (1909) הוקם סניף חדש בעיירה בבינוביצ'י. לאחר כשנה הועבר הסניף לשצדרין.
על מנת לשמר את הקשר בין הישיבה לתלמידיה, הוקמה בשנת ה'תרס"ט "אגודת חברי התמימים" שאיגדה את בוגרי הישיבה. האגודה דאגה למקצועות ומשרות עבור חבריה, ודרשה קביעות עיתים בלימוד גמרא וחסידות. האגודה פעלה לאורך כל שנות קיומה של הישיבה עד שנסגרה.
בשנת ה'תרע"א (1911) יצא לאור מטעם הישיבה עיתון ילדים בשם "האח", בעריכת מזכיר הישיבה ר' משה רוזנבלום. העיתון עודד את קוראיו לתרום לישיבה, ומדי שבוע היה מפרסם את שמות התורמים.
מעברי הישיבה וסגירתה
בשנת ה'תרע"ד (1914) עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, החלו הכנסות הישיבה להתמעט ובחורים רבים עזבו[15]. בשנת ה'תרע"ו (1906) עזב הרש"ב יחד עם משפחתו את לובביץ' ועבר לרוסטוב. בשנת ה'תרע"ח לאחר שהחלו הגרמנים להתקרב ללובביץ', עזבה הישיבה את המקום ועברה למשך מספר חודשים לעיירה אורל ולאחר מכן לקרמנצ'וג. בשהייתה בקרמנצו'ג נוהלה הישיבה על ידי רבי ישראל נח בלינצקי. בשנת ה'תר"פ (1920) עברה הישיבה לרוסטוב במסמיכות לחצר הרש"ב.
באותה תקופה החלה עליית השלטון הסובייטי, שאסר את קיומם של הישיבות. בשנת ה'תרפ"א (1921) נסגרה הישיבה והיא נאלצה לרדת למחתרת. במהלך השנים ה'תר"פ (1920) - ה'ת"ש (1940) התקיימו מספר סניפים מחתרתיים של הישיבה ברחבי רוסיה הסובייטית, את רשת הישיבות ניהל אז מזכירו האישי של רבי יוסף יצחק רבי יחזקאל פייגין. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה עזבו מרבית חסידי חב"ד את רוסיה והתפזרו ברחבי העולם. באותה תקופה החל להתבסס סניף הישיבה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש (המרכזית – 770) בחצרו החדש של רבי יוסף יצחק בברוקלין שבניו יורק והחל מאז הוא משמש כסניף הישיבה המרכזי של רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש.
הלימודים בישיבה
מחלקות הישיבה
הישיבה הורכבה משלושה מחלקות: ה"חדרים"[16] - לנערים בגילאי בר מצווה, נוסד בשנת ה'תרס"ג - ה'תרס"ד, כלל ארבעה כיתות עם ארבעה מלמדים. תלמידי החדרים החלו את סדר יומם לאחר תפילת שחרית וארוחת בוקר, מהשעה תשע בבוקר עד שתיים בצהרים, לאחר מכן הפסקה של השעה וארוחת צהריים, ולאחר מכן מהשעה שלוש עד השעה תשע בערב שוב פעם חוזרים ללימודם. ביום שישי נמשכו הלימודים עד השעה שתיים הצהריים, ובשבת קודש התקיים סדר מהשעה שתיים בצהריים עד השעה שבע בערב. ב"חדרים" לא למדו חסידות, אלא רק גמרא[17].
ה"שיעורים" - לנערים צעירים, כלל ארבעה כיתות עם שני רמ"ים ו"הזאל" - לנערים מבוגרים שלמדו עצמאית. סדר יומם של תלמידי השיעורים והזאל נוהל כך: מהשעה שבע וחצי בבוקר עד השעה תשע וחצי התקיים סדר חסידות, של לימוד עצמאי. בשעה עשר החלה התפילה ולאחריה ארוחת בוקר. מהשעה שתיים עשר עד השעה שבע בערב סדר לימוד של עיון ובקיאות בגמרא. לאחר מכן תפילת מנחה ומעריב וארוחת ערב. בשעה שמונה התקיים שיעור תניא מפי המשפיעים ולאחר מכן סדר חסידות מהשעה תשע עד השעה אחד עשרה בערב[18].
בימי שישי בחורף נמשך סדר הלימוד עד השעה שלוש, ובקיץ התקיים סדר חסידות לאחר תפילת מנחה עד השעה שמונה בערב.
בשבת קודש התנהל הסדר כך[19]: עם כניסת השבת היו הבחורים מתכנסים ב'זאל הגדול' ומתחילים בשירת ניגוני חב"ד, לאחר מכן היה הרש"ב נכנס לזאל ומתחיל באמירת מאמר חסידות (חב"ד) שנמשך כיותר משעה. לאחר אמירת המאמר היו מתאספים הבחורים וחוזרים על המאמר. הבחורים שהתעסקו במערך ה'חזרה' נקראו 'חוזרים' ומי שעמד בראשם היה המשגיח רבי משולם ידידיה קוראטין. רק לאחר מכן היו הבחורים מתפללים את תפילת מעריב של שבת.
למחרת בבוקר היו נכנסים ה'חוזרים' לרש"ב וחוזרים על המאמר והוא היה מתקנם. שאר הבחורים היו בזמן זה עוסקים בלימוד חסידות. לאחר שיצאו מחדר הרבי, היו ה'חוזרים’ חוזרים על המאמר המתוקן בפני קהל הבחורים ולאחר מכן היה מתחיל תפילת שחרית של שבת. לאחר התפילה וסעודת השבת היו הבחורים מתאספים קבוצות קבוצות וחוזרים על המאמר עד שהיה שגור על לשונם. בשעה שלוש אחר הצהריים היה מתחיל סדר חסידות עד לתפילת מנחה. בין מנחה למעריב היה מתקיים סדר 'ניגונים'. בימי החורף כשעה לאחר תפילת מעריב והבדלה היה סדר לימוד של גמרא.
מבנה הישיבה
בשנותיה הראשונות שכנה הישיבה במבנים מפוזרים ברחבי ליובביץ', והבחורים היו אוכלים אצל משפחות. בשנת ה'תרס"א הוקם מבנה ה'זאל הגדול' - אולם הלימודים, ששכן בחצרם הפרטית של אדמו"ר חב"ד בלובביץ'[20]. שנה לאחר מכן, ה'תרס"ב, הוקם באותו מקום "חדר האוכל" של הישיבה[21]. בשנים מאוחרות יותר, הוקמו מבנים נוספים: חדר מיוחד למסירת שיעורים, "חדר אוכל" לתלמידי החדרים[22], ו"חדר אוכל" מיוחד לפסח[23].
מאפייני הישיבה
הישיבה התאפיינה בשימת הדגש על עבודת ה' בדרך חסידות חב"ד, בישיבה התבלטו ה'עובדים', בחורים שהיו מאריכים בתפילתם מספר שעות. תפקיד בולט בישיבה היה ה'משפיע', איש צוות שלימד חסידות, והיה מדריך את הבחורים לעבודת ה', ומתוועד איתם. הנהלת הישיבה הייתה עוקבת אחר מצבו הרוחני של הבחור, ודואגת להתקדמותו האישית. מנהל הישיבה, רבי יוסף יצחק, היה קורא לכל בחור ומדבר איתו על מצבו הרוחני[24]. לעיתים היה נקרא הבחור לשיחה עם האדמו"ר, הרש"ב, בה היה מודרך כיצד להתקדם בעבודת ה'[25].
בשיחה שמסר הרש"ב לבחורי הישיבה בשמחת תורה ה'תרס"א, דימה את המאבקים הנפשיים שעל בחורי הישיבה להילחם עם יצרם, למאמר חז"ל "כל היוצא למלחמת דוד כותב גט כריתות לאשתו", על הבחורים "חיילי בית דוד" לכתוב "גט כריתות" להנאות העולם הזה, ולהיבדל מהעולם על מנת להצליח במלחמה. במהלך השיחה אמר הרש"ב: "אני כורת ברית עמכם, עם תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" הלומדים כיום בכל "מערכות" (מחלקות) הישיבה ועם כל התלמידים אשר ילמדו בה במשך הזמן הזה והזמנים הבאים. את אשר ישנו פה ואת איננו פה אני כורת ברית השתתפות לעבודה במסירת נפש לתורה ביראת שמים ועבודה שבלב, ללא ויתורים ופשרות, ייקוב הדין את ההר"[26].
בשנת ה'תר"ס הוציא לאור הרש"ב, עבור תלמידי הישיבה, קונטרס הדרכה כיצד להתפלל על פי דרך החסידות. בשנת ה'תרע"א יצא לאור קונטרס נוסף שנשא את השם "קונטרס העבודה" עם הדרכות נוספות בעבודת ה'.
בשנת ה'תרס"ד (1904) יצא לאור הקונטרס "עץ החיים" בו התווה הרש"ב את שיטת הלימוד החב"דית בישיבות תומכי תמימים. שיטת הלימוד שמה דגש על הבנה מלאה של גמרא והמפרשים, ושוללת את שיטת הפלפול או לימוד שמטרתו העיקרית היא יצירת חידושים תורניים. בנוסף הוסיף הרש"ב בקונטרס על ההכרח בלימוד חסידות, ואת סדר היום הראוי לתלמידים בישיבות תומכי תמימים. על בסיס הקונטרס נקבע הסדר בישיבת תומכי תמימים בלובביץ', ובכלל ישיבות תומכי תמימים מאז. הקונטרס בשעתו חולל סערה בעולם הישיבות הכללי, ונתקל בהתנגדות בעיקר מצד הישיבות הליטאיות, שראו בו קריאת תיגר על דרכם[27].
ההתקבלות לישיבה הייתה קפדנית ונוקשת. בחור שרצה להתקבל היה צריך לבוא עם מכתב המלצה מרבני וחשובי עירו[28]. לאחר מכן היה הבחור שוהה למשך תקופה בישיבה, שבה היו עוקבים אחריו בחשאי, במקביל היה נערך לו מבחן על ידי טובי למדני הישיבה. לאחר שהבחור היה עובר את המבחן ואת המעקב היה נקרא למנהל רבי יוסף יצחק על מנת שיאשר את קבלתו הסופית. לעיתים היה הבחור עובר את המבחנים והמעקבים בהצלחה ולא היה מתקבל סופית על ידי המנהל[29]
צוות הישיבה
המשפיעים
- רבי חנוך הנדל קוגל.
- רבי שמואל בצלאל שפטיל ("הרשב"ץ").
- רבי מיכאל בלינר.
- רבי משה רוזנבלט.
- רבי שמואל גרונם אסתרמן.
- רבי אברהם דוד פוזנר.
המשגיחים
- רבי זאב וואלף לויטין.
- רבי יחזקאל הימלשטיין.
- הרב לייב צייטעס (בודנעוויץ).
- הרב שלמה ריסין.
- הרב יוסף פרידמן.
- רבי משולם ידידיה קוראטין ("ר' שילם").
- הרב יעקב ברוך קרסיק.
- הרב אלחנן דב מרוזוב.
- הרב חיים אליעזר גורביץ.
הר"מים, מגידי-שיעורים ומלמדים
- הרב שמואל ניסנביטש (המכונה שמואל בריסובר).
- הרב יחיאל קומיסאר.
- הרב יהושע ארש.
- הרב יהודה לייב אהרונוב.
- הרב צבי גוטליב.
- הרב מאיר זייציק.
- הרב מנחם מענדל דוברבסקי.
- הרב מנחם מענדל דיסקין.
- הרב ליד באבין.
- הרב מאיר לאבאק.
- הרב יוסף קוידנווער.
- הרב יוסף דוד מפאהאר.
- הרב משה בנימין.
מזכיר הישיבה
- הרב משה רוזנבלום.
לקריאה נוספת
- "הודעה מפורטת מכל ענייני קבוצת התלמידים הלומדים בעיר ליובאוויטש הנקראת בשם "מוסד תומכי תמימים", ה'תר"ע (1910.
- דברי ימי התמימים, הרב משה רוזנבלום. הוצאה חדשה עם הוספות ועדויות על הישיבה, יהושע מונדשיין, כרמים, ה'תשע"ז, 2017.
- ליובאוויטש וחייליה - חלק ראשון - זכרונות על הישיבה. חלק שני - רשימה ארוכה של כל ה'תמימים' - הבחורים שלמדו בישיבה בכל שנותיה, רפאל נחמן הכהן, ה'תשמ"ב, 1992.
קישורים חיצוניים
- הרב יהושע מונדשיין, כרם חב"ד גליון שלישי, ה'תשנ"ב, 1992.
- זכרונות מהעיירה - ליובאוויטש ● מיוחד, חב"ד אינפו.
- 10 מי יודע • ישיבת תומכי תמימים, קול חי.
הערות שוליים
- ↑ שניאור זלמן ברגר, מהפכת החדרים של אדמו"ר הזקן, שבועון בית משיח, גיליון מס' 1292, עמ' 28 - 34.
- ↑ ישראל בער בערג, "הישיבה הגדולה של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק", בתוך גיליון "התמים", בהוצאת "בית משיח (שבועון), גיליון מ"ו, עמ' 111 - 125.
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 12, באתר אוצר החכמה.
- ^ 4.0 4.1 רבי יוסף יצחק שניאורסון, אגרות קודש, כרך י', עמ' שס"ה.
- ↑ רבי יוסף יצחק שניאורסון, אגרות קודש, כרך א', עמ' תפ"ד.
- ^ 6.0 6.1 משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 17, באתר אוצר החכמה.
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 32, באתר אוצר החכמה.
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 47, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 18, באתר אוצר החכמה.
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 42 - 46, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 59 - 64, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ↑ רבי יוסף יצחק שנאורסון, אגרות קודש, כרך א', אגרת ט'.
- ↑ הרב חיים מרדכי פרלוב, "ליקוטי סיפורים", עמ' רמ"ו, ה'תשס"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ↑ ד. זקלס, "תרס"ו", עמ' 22 - 23, קובץ "הרז"א", ה'תשפ"ב.
- ↑ אלחנן דוב מרוזוב, "קטעים ממכתבו של הרה"ח ר' אלחנן דוב מאראזאוו, שנת ה'תרפ"ב", מתוך "ספר התולדות - כ"ק אדמו"ר הריי"צ", (בעריכת חנוך גליצנשטיין), חלק ג', עמ' 365 ואילך, ה'תשל"ב (1972), באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 59 - 60, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ↑ "הודעה מפורטת מכל ענייני קבוצת התלמידים הלומדים בעיר ליובאוויטש הנקראת בשם "מוסד תומכי תמימים", עמ' 7, ה'תר"ע (1910).
- ↑ "הודעה מפורטת מכל ענייני קבוצת התלמידים הלומדים בעיר ליובאוויטש הנקראת בשם "מוסד תומכי תמימים", עמ' 8, ה'תר"ע (1910).
- ↑ רפאל נחמן הכהן, "זמני אמירת דא"ח", מתוך "ליובאוויטש וחייליה", עמ' 23 - 24, ה'תשמ"ב (1982), באתר אוצר החכמה.
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 49, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 57, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ↑ האח, ב' חשוון תרע"ב.
- ↑ רפאל נחמן הכהן, "חצר האדמו"ר", מתוך "ליובאוויטש וחייליה", עמ' 22, ה'תשמ"ב (1982), באתר אוצר החכמה; ישראל איסר גוטין, כור עוני, עמ' 152.
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 19, באתר אוצר החכמה.
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 21, באתר אוצר החכמה.
- ↑ רבי יוסף יצחק שניאורסון, ספר השיחות תש"ב (בתרגום ללה"ק), עמ' קכ"ט; קל"ד.
- ↑ רבי יוסף יצחק שניאורסון, אגרות קודש, חלק ח', אגרת ב'קצח.
- ↑ משה רוזנבלום, "דברי ימי התמימים", בתוך קובץ "כרם חב"ד" (בעריכת יהושע מונדשיין), גיליון ג', ה'תשנ"ב, עמ' 23, באתר אוצר החכמה.
- ↑ "הודעה מפורטת מכל ענייני קבוצת התלמידים הלומדים בעיר ליובאוויטש הנקראת בשם "מוסד תומכי תמימים", עמ' 13, ה'תר"ע (1910); זכרונות ר' חיים אליעזר קרסיק, התפרסמו בגליונות "בטאון חב"ד", גיליון ז' - ט', ה'תשט"ו (1955).