טיוטה:עני ועשיר ורשע באין לדין

עני ועשיר ורשע באין לדין הוא סיפור בדבר מצוות תלמוד תורה המובא בתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ה עמוד ב', ובו משולבות שלוש אגדות עצמאיות עם מוסר השכל משותף: הכל חייבים בתלמוד תורה, גם כאשר קשיי החיים מפריעים לכך.

מבנה האגדה

להלן האגדה בלשון הברייתא המובאת בגמרא:

תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין.

לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?

עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר?

רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי, אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף?

נמצא, הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים.

בסוף כל חלק משלושת חלקי סיפור מסגרת זה מופיעה אגדה הממחישה את מאפייניו של גיבור חלק זה: אגדת הלל לומד תורה להמחשת עוניו של הלל ודבקותו בתלמוד תורה למרות עוניו, אגדה על עושרו של רבי אלעזר בן חרסום ודבקותו בתלמוד תורה תוך הזנחת נכסיו, ותמצית סיפור יוסף ואשת פוטיפר להמחשת צדיקותו של יוסף (ללא התייחסות לתלמוד תורה).

האגדה מעבירה מסר ברור וחד משמעי שביום הדין לא יוכל אדם לפטור את עצמו מן הדין על כך שלא למד תורה.

הרב יונתן פיינטוך מציין את חריגותו של סיפור יוסף באגדה שלפנינו: "קריאת האגדה ללא סיפורו החריג של יוסף חלקה ביותר: העני והעשיר הם הפכים מושלמים, שני קטבים על ציר אחד, וממילא הם יוצרים יחד מבנה הרמוני ושלם בעל מסר פשוט: כל הקשור בנכסים חומריים בעולם הזה, ריבויים או מיעוטם, אינו אמור למנוע אדם מלעסוק בתורה. הרשע בעל היצר וניסיונותיו, לעומתם, שייכים לציר אחר, ובמידה מסוימת מהווים בהקשר הנוכחי 'מין בשאינו מינו'."

באבות דרבי נתן חיוב העניים בדין על שלא עסקו בלימוד תורה מיוחס לרבי עקיבא.

זיקת הברייתא לפרק התלמוד שבו היא משולבת

הרב פיינטוך דן בשאלת הקשר בין ברייתא זו ובין הפרק השלישי של מסכת יומא, העוסק בעבודת הכהנים בבית המקדש, שבו היא משולבת. תחילה הוא מציג קשר אסוציאטיבי: לפני הברייתא, שאחד מגיבוריה הוא רבי אלעזר בן חרסום, מוזכר בגד הכהונה היקר שהכינה לו אמו. הוא מציע (ושולל) זיקה מהותית: "אמנם נושא האגדה, דינם של יהודים מסוגים שונים, יכול להתקשר באופן כללי ליום הכיפורים, שהוא אחד מימי הדין אשר בהם אדם נידון על מעשיו ומנסה לכפר עליהם. ברם, אם אכן זהו ההקשר, היינו מצפים לפגוש אגדה זו דווקא בפרק השמיני במסכת, סמוך למשניות העוסקות בתשובה ובכפרה, ולא בלב הפרק השלישי, שעוסק בתחילתו של סדר העבודה."

הרב פיינטוך מוצא זיקה בין סיפור יוסף (שכאמור לעיל, נראה כחריג יחסית לכל יתר הברייתא) ובין הפרק במסכת יומא. המשנה שבתחילת הפרק מספרת שלכהן הגדול היו שתי חליפות של בגדי לבן, אחת לשחר ואחת לבין הערביים, ואילו בברייתא מסופר על יוסף: "בכל יום ויום הייתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית." בשילוב שלו האגדות בפרק שבמסכת יומא רואה הרב פיינטוך ביקורת מרומזת על מעמד הכהנים והעדפת החכמים על פני הכהנים. הוא מציין, למשל, על האזכור הכפול של רבי אלעזר בן חרסום: "האגדה מעמידה מול ר' אלעזר בן חרסום 'הכהן' הגדול' את ר' אלעזר בן חרסום 'העוסק בתורה'. העובדה שמדובר באותו אדם מבליטה את הניגוד בין הדמויות."

קישורים חיצוניים

• יונתן פיינטוך, בין כהנים לחכמים – על אגדה אחת בהקשרה הרחב בבבלי, מחקרי ירושלים בספרות עברית, כ"ג, תש"ע, עמ' 1–14, באתר JSTOR
• יונתן פיינטוך, אגדת עני עשיר ורשע (א), באתר "תורת הר עציון", 8 בינואר 2015
  • יונתן פיינטוך, אגדת עני עשיר ורשע (ב), באתר "תורת הר עציון", 8 בינואר 2015
• שרגא בר-און, בין תלמוד תורה לצדק חברתי באגדה תלמודית אחת, "ראשית", 19 בינואר 2021
• אברהם בליקשטיין, ‏פרשת בחוקותי: עמל התורה והשראת השכינה ומה שביניהם, באתר כיכר השבת, 16 במאי 2014

הערות שוליים

הדף באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0