טירול (אזור)
| דגל דגל | |
| מדינה / טריטוריה |
 אוסטריה איטליה |
|---|---|
| נפות בחבל הארץ |
טירול, נפת דרום טירול ונפת טרנטו קורטינה ד'אמפצו, ליוינלונגו דל קול די לאנה, קולה סנטה לוצ'יה, פדמונטה ונטו אלווסטינו ומגסה |
| ערים בחבל הארץ | אינסברוק, טרנטו ובולצנו |
| שפה רשמית |
|
| תאריך ייסוד | 1140 |
| שטח | 26,673 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בחבל הארץ | 1,813,400 (2017) |
| ‑ צפיפות | 68 נפש לקמ"ר (2017) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| tirol.gv.at | |
|
מפת אזור טירול, החלק הדרומי (ירוק) שייך לאיטליה והחלק הצפוני שייך לאוסטריה (אדום/כתום) הנפות המרכיבות האירו-אזור טירול | |
טירול (באנגלית: Tyrol; בגרמנית בניב אוסטרי: Tirol, הגייה [tiˈʁoːl]; להאזנה (מידע • עזרה); באיטלקית: Tirolo) הוא אזור גאוגרפי, חבל ארץ היסטורי בהרי האלפים.[1][2][3] בימינו האזור כולל חלק מצפון איטליה וחלק ממערב אוסטריה. האזור היה בעבר הליבה של רוזנות טירול, שהשתייכה לקיסרות הרומית ה"קדושה". לאחר מכן לאימפריה האוסטרית ולבסוף לאימפריה האוסטרו-הונגרית. החל מהמאה ה־12 ועד לשנת 1919.[4] בשנת 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה והתפרקותה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, חולק אזור טירול לשתי יחידות מנהליות מודרניות בהתאם לאמנת סן־ז'רמן־אן־ליי.[5][6]
- מדינת טירול: הוקמה מאיחוד טירול הצפונית וטירול המזרחית, כחלק מאוסטריה.
- מחוז טרנטינו–אלטו אדיג'ה: באותה תקופה המחוז כלל עדיין את אזור סוראמונט (קורטינה ד'אמפצו, ליוינלונגו דל קול די לאנה וקולה סנטה לוצ'יה) ואת הרשויות המוניציפליות ואלווסטינו, מגסה ופדמונטה. אזור זה נכבש בשנת 1918 על ידי ממלכת איטליה, ומשנת 1946 הוא חלק מהרפובליקה האיטלקית.[7][8][9]
עם ייסוד האזור האירופיטירול–דרום טירול–טרנטינו, קיבל האזור מעמד של גוף משפטי עצמאי החל משנת 2011. מאז הוא מוגדר כקבוצה אירופית לשיתוף פעולה טריטוריאלי.[10]
אטימולוגיה
על פי אגון קיהבאכר, מקור השם טירול הוא בשורש מילה שמשמעותו "שטח" או "קרקע" (לדוגמה: בלטינית – terra). השם נובע תחילה מהכפר טירול והטירה שבו, שהיו הבסיס להיווצרות רוזנות טירול.[11] מקורות אחרים מציעים שמקור השם הוא במונח הסלאבי "טה רולה" (ta rola), שמשמעותו "הקרקע הזאת" או "אזור חקלאי". לפי קרל פינסטרוולדר, השם טירול נגזר מ־Teriolis, מבצר רומי מאוחר ואכסניית דרכים בעיירה צירל שבטירול.[12] עם זאת, אין הסכמה מחקרית ברורה בנושא.
גאוגרפיה
מִקוּם
שטח חבל טירול הוא 26,673 קמ"ר. האזור כולל את מדינת טירול, מחוז דרום טירול ומחוז טרנטו. בנוסף נכללות באזור גם הרשויות המוניציפליות קורטינה ד'אמפצו, ליוינלונגו דל קול די לאנה, קולה סנטה לוצ'יה ופדמונטה ממחוז ונטו, וכן ואלווסטינו ומגסה ממחוז לומברדיה. הערים הגדולות בטירול הן אינסברוק, טרנטו ובולצאנו.[13]
כל אזור טירול ממוקם בהרי האלפים. מצפון גובל אזור טירול במדינת בוואריה, וממזרח במדינות קרינתיה וזלצבורג. ממערב גובל אזור טירול במדינת פורארלברג ובקנטון גראובינדן. מדרום גובל אזור טירול באזורים האיטלקיים ונטו ולומברדיה.[14]
נהרות חשובים בטירול הם האדיג'ה, האין ודראווה. האזור מאופיין בריבוי עמקים, שחלקם עדיין קשים לגישה גם בימינו. העמקים המרכזיים הם עמק האין ועמק האדיג'ה. חלק גדול מהאוכלוסייה מתגורר בשני עמקים אלה, וגם חמש הערים הגדולות בטירול – אינסברוק, בולצאנו, טרנטו, מראנו ורוברֶטו – שוכנות בהם.
זה מאות שנים שהאזור ידוע כנתיב מסחר מרכזי החוצה את האלפים. מעבר ברנר עובר לכל אורכו של אזור טירול, ונחשב לחוליה מקשרת בין האזורים דוברי האיטלקית והגרמנית.
הרים
מאחר שאזור טירול שוכן באלפים, הנוף בו מושפע במידה רבה מההרים. ההרים הגבוהים ביותר בטירול כוללים את:[15]
- אורטלר (Ortler) – בגובה 3,905 מטר מעל פני הים.
- קניגשפיצה (Königspitze) – בגובה 3,851 מטר מעל פני הים.
- גרוסגלוקנר (Großglockner) – בגובה 3,798 מטר מעל פני הים.
- הר מונטה צ'וודאלה (Monte Cevedale) – בגובה 3,769 מטר מעל פני הים.
- וילדשפיצה (Wildspitze) – בגובה 3,768 מטר מעל פני הים.
לאורך הגבול בין טירול הצפונית לטירול הדרומית, עובר רכס האלפים הראשי. רכס זה מחלק את האלפים מבחינה גאוגרפית לשני חלקים: חצי צפוני וחצי דרומי.[16]
היישובים הגדולים ביותר
יישובים בטירול עם 10,000 תושבים ומעלה, בסדר יורד:
| דירוג | עיר/יישוב | מדינה | מספר תושבים |
|---|---|---|---|
| 1 | אינסברוק | אוסטריה | 132,236 |
| 2 | טרנטו | איטליה | 117,417 |
| 3 | בולצנו | איטליה | 106,951 |
| 4 | מראנו | איטליה | 40,047 |
| 5 | רוברטו | איטליה | 39,482 |
| 6 | בריקסן (אנ') | איטליה | 21,688 |
| 7 | פרגינה ולסוגנה (אנ') | איטליה | 21,363 |
| 8 | קופשטיין | אוסטריה | 18,973 |
| 9 | לאיבס (אנ') | איטליה | 17,780 |
| 10 | ארקו (אנ') | איטליה | 17,588 |
| 11 | ריבה דל גראנדה (אנ') | איטליה | 17,190 |
| 12 | ברונק (אנ') | איטליה | 16,356 |
| 13 | טלפס | אוסטריה | 15,582 |
| 14 | אפאן (אנ') | איטליה | 14,900 |
| 15 | האל אין טירול (אנ') | אוסטריה | 13,801 |
| 16 | שוואץ | אוסטריה | 13,606 |
| 17 | ורגל (אנ') | אוסטריה | 13,537 |
| 18 | לאנה (אנ') | איטליה | 12,046 |
| 19 | ליינץ | אוסטריה | 11,945 |
| 20 | אימסט (אנ') | איטליה | 10,371 |
המידע בהתבסס על מפקדי האוכלוסין שנערכו באיטליה ב-31 בדצמבר 2016, ובאוסטריה ב-1 בינואר 2017
חברה
שפות
האזור מתחלק בין חמש שפות שונות. נוסף על שפות הרוב, גרמנית ואיטלקית – מדוברות גם שפות כגון לדינית, סימברית ושפת מוכן, המוכרות כשפות מיעוט.[17] שלוש השפות האחרונות מצויות ברובן באזור טרנטינו–אלטו אדיג'ה, ולכן זוכות לקידום ולהגנה מצד האזור.[18][19][20]
שפת הלדין מדוברת גם מחוץ לאזור, בסוראמונט (בנפת בלונו).[21] לדינית נחשבת לשפה רטו-רומאנית. השפה הסימברית מדוברת גם באיים שונים שמחוץ לאזור טרנטינו–דרום טירול. השפות סימברית ומוכן נחשבות לניבים של בווארית עילית.[21] בטרנטינו מדוברות גם שתי שפות רומאניות: לומברדית בעמקים המערביים וונציאנית בעמקים המזרחיים; במרכז טרנטינו מדובר ניב מעבר שבין הלומברדית לוונציאנית.
דיאלקטים
במדינת טירול האוסטרית, השפה הגרמנית משמשת את רוב מוחלט של האוכלוסייה. בדומה לאזורים רבים אחרים במדינות דוברות גרמנית, גם בטירול קיים ניב ייחודי של השפה – הדיאלקט הטירולי, שמקורו בשפה הבווארית.
בדרום טירול, ניב זה התערבב עם מספר מילים איטלקיות ייחודיות. בשל הקושי הגאוגרפי להגיע לעמקים השונים בעבר, התפתחו בהם דיאלקטים מקומיים נוספים, השונים במקצת מהדיאלקט הטירולי הכללי.
גם לשפה הלדינית, המדוברת באזורים מסוימים בטירול ובהרי הדולומיטים, אין צורה אחידה. בכל עמק בו מדובר לדינית, קיימים הבדלים קלים בין הניבים המקומיים של אותה שפה.
סמלי מגן של המחוזות והנפות
אף על פי שפרטי הסמלים ההרלדים (מערכות הסמלים) של טירול השתנו במהלך הדורות, מרכיב אחד נותר כמעט ללא שינוי: רקע כסף עם נשר אדום פרוש כנפיים, לעיתים חמוש ולעיתים גם עם כתר (or).[22]
מאז שנת 1983, לנפת דרום טירול סמל משלה. סמל זה דומה מאוד לסמל של מדינת טירול, והוא נועד להדגיש את ההיסטוריה המשותפת של האזורים.[23]
הסמל של נפת טרנטו ניתן בשנת 1340 ומתייחס לנסיכות-הבישופות של טרנטו. לרוזנות טירול לשעבר היה סמל אחיד, אשר עבר שינויים קלים לאורך השנים.[24]
-
סמל טירול
-
סמל נפת דרום טירול -
סמל נפת טרנטינו
-
סמל רוזנות טירול בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית
היסטוריה
פרהיסטוריה
הממצאים הארכאולוגיים הקדומים ביותר המעידים על התיישבות אנושית בטירול התגלו במערת טישופר. הם מתוארכים לתקופה הפלאוליתית. באותה מערה נמצאו גם עדויות להתיישבות אנושית מתקופת הברונזה, בקירוב בין 4,000 ל־3,000 לפני זמננו (2000–1000 לפני הספירה).
בשנת 1991 התגלו שרידיו החנוטים של גבר, אשר מת בין השנים 3300 ל־3100 לפני הספירה, בקרחון בהרי האלפים של עמק אֵצטל שבטירול. החוקרים כינו אותו "אֶצִי, איש הקרח", והוא מוכר גם בשמות נוספים, בהם "איש הקרח". הוא חי בתקופה הכלקוליתית – עידן הנחושת – זו תקופה שלאחר שהאדם למד להפיק נחושת, אך לפני שפיתח את סגסוגת הברונזה. גופתו וחפציו השתמרו באופן יוצא דופן, ונחקרו לעומק במחקרים מדעיים מקיפים. חפציו מוצגים במוזיאון לארכאולוגיה של דרום טירול בעיר בולצנו שבאיטליה.[25][26]
ישנה סברה שטירול הייתה מרכז לכריית נחושת בימי קדם; לדוגמה, באתר בריקסלג. כמו כן, נמצאו עדויות לקיומה של תרבות שדות הכדים באזור, בקירוב בין השנים 1300 ל־750 לפני הספירה.[27]
נמצאו גם עדויות לקיומה של תרבות לה טן, שפעלה בקירוב בין השנים 450 עד 100 לפני הספירה, בתקופת הברזל. כמו כן, נמצאו ממצאים המעידים על תרבות פריצנס-סנזנומאותה תקופה בקירוב. לקראת סוף תקופה זו החלה טירול להופיע בתיעוד הכתוב של הרומאים.
ייתכן שתושבי האזור באותה תקופה היו אילירים, שהודחו בהדרגה על ידי שבטים קלטיים. ייתכן שהם בעצמם עקורו מאזור נוריקום בשל לחץ של פרוטו-סלאבים.[28][29] קיימות גם עדויות לכך ששבטי וֶנֶטים מהאזור האדריאטי התיישבו בדרום טירול. הרומאים כינו את תושבי האזור "רייטים", אף שאין ודאות אם המונח התייחס לשבט מסוים או לברית של שבטים, או שמא שימש ככינוי כללי לתושבים.
הרייטים ייצרו חביות יין, רעיון שהרומאים אימצו מהם, כמו כן, הם השתמשו באלפבית ייחודי משלהם.[30]
התקופה הרומית
בשנת 15 לפני הספירה נכבש אזור טירול בידי כוחות רומיים בפיקודם של נירון קלאודיוס דרוסוס וטיבריוס. בעקבות הכיבוש, הקימו הרומאים את הפרובינקיות רייטיה ונוריקום כחלק מהאימפריה הרומית.
הפרובינקיה רייטיה כללה את אזורי פינשגאו, בורגרפנאם, עמק איזאק, עמק ויפ, עמק האין העליון וחלקים מעמק האין התחתון. נוריקום כללה את עמק פוסטר, דפֶרגֶן וחלקים נוספים מעמק האין התחתון שמימין לנהרות צילר והאין. העיר בולצאנו והקצה הדרומי של טירול השתייכו לפרובינקיה ונטיה את היסטריה.[31][32]
תושבי האזור אימצו את השפה הלטינית המדוברת, הידועה כלטינית וולגרית – גרסה יומיומית ומדוברת של לטינית, בניגוד לצורתה הספרותית והתקנית. הם שילבו אותה עם שפותיהם המקומיות, וכתוצאה מכך התפתחה השפה רומאנש, שעדיין מדוברת בימינו ונחשבת לאחת מהשפות הרשמיות של שווייץ.
הרומאים סללו דרכים מרוצפות ואבטחו אותן באמצעות מצודות לאורך אזור טירול, במטרה לחבר בין חצי האי האיטלקי לבין הארצות שמעבר לו. בין הדרכים המרכזיות שנבנו נמנות דרך קלאודיה אוגוסטה ודרך רייטיה.[33]
נראה כי הרומאים לא ראו בטירול אזור מועדף להקמת ערים חדשות, שכן מספרן היה מצומצם. אחת הערים הבודדות שהם כן יסדו הייתה אגונטום, הסמוכה לעיר לינץ של ימינו.[34]
משנת 476 לספירה ואילך הייתה טירול חלק מממלכת האוסטרוגותים. בשנת 534 איבדו האוסטרוגותים את מרן, פינשגאו ועמק פאסר לטובת הפרנקים. ממלכת האוסטרוגותים קרסה סופית בשנת 553, לאחר שנכבשה על ידי הבווארים מצפון והלומברדים מדרום.
הלומברדים הקימו את דוכסות טרידנטום – הידועה גם בשם טרנטו – אשר הקיפה בקירוב את שטחי טרנטינו של ימינו ואת החלקים הנמוכים של דרום טירול. עמים סלאבים, אשר כבשו את קרינתיה מידי הבווארים, התיישבו במזרח טירול.[35]
ימי הביניים
רוב שטחה של טירול עבר לשליטת דוכסות בוואריה, שהוקמה בקירוב בשנת 555. החלקים הדרומיים של האזור, ובהם בולצאנו, סאלורנו, והגדה הימנית של נהר האדיג'ה – כולל אפן וקלטרן – נותרו בשליטת הלומברדים.
תהליך הנצרות בטירול התרחש באמצעות פעולתם של הבישופויות בבריקסן וטרנטו. גבולות האזור נותרו יציבים לאורך התקופות הקרולינגית והאוטונית. החקיקה באזור התבססה על דיני השבטים הגרמאניים הקדומים, בהם "החוק הרומאי של כוריה", "החוק של האלאמנים", "החוק של הבווארים", ו"חוקי הלומברדים".[36][37][38]
בשנת 1027 העניק הקיסר קונרד השני את הגדה השמאלית של נהר האדיג'ה, מהעיירה לאנה ועד מזוקורונה – לדוכסות בוואריה, במטרה להבטיח שליטה על הנתיב האסטרטגי העובר דרך מעבר בּרֶנֶר.
במהלך המאה ה־12 הרחיבה האצולה המקומית את שליטתה: היא הקימה את טירת טירול בשטחה של הקומונה טירול שבדרום טירול של ימינו, סמוך לעיר מראנו, ובסביבות שנת 1140 נוסדה רוזנות טירול כיישות מדינית במסגרת האימפריה הרומית ה"קדושה".[39]
רוזני טירול שימשו בתחילה כווגטים (שליטים מינהליים מקומיים) תחת חסותן של בישופויות בריקסן וטרנטו; אך היו להם שאיפות עצמאות. הם הרחיבו את אחוזותיהם על חשבון הבישופויות, הדיחו אצילים מתחרים, בהם בית אפן – והכריזו על עצמאותם מדוכסות בוואריה, אף שלא בלי התנגדות וסכסוכים.
בשנת 1228 ויתרו הרוזנים על אזור זאלפורסטה לטובת בית ויטלסבאך, שליטי בוואריה באותה תקופה. בעקבות כך נותר אזור זה שייך לבוואריה עד ימינו.[40][41]
בשנת 1253 עברה רוזנות טירול בירושה לידי משפחת מיין-הרדינר. בשנת 1335 נפטר היורש הזכר האחרון לבית מיינהרדינר, היינריך מבוהמיה. בעקבות מותו, הפכה בתו מרגרט לרוזנת טירול, אך מעמדה המשפטי היה בלתי ברור, בשל הבדלים בין חוקי הירושה באזורים שונים באירופה לגבי זכויות נשים לרשת נכסים ותארים.
מרגרט נאלצה לתמרן בין תביעותיהם של בתי האצולה ויטלסבאך, לוקסמבורג והבסבורג. בשנת 1342 נישאה ללודוויג מוויטלסבאך, ובכך חיזקה את מעמדה. לודוויג נפטר ב־1361, ומרגרט הלכה לעולמה ב־1369. בצוואתה הורישה את רוזנות טירול לרודולף מהבסבורג.
מאבקי הירושה בין בתי האצולה הוכרעו באותה שנה באמצעות אמנת שארדינג, במסגרתה הסכימו בני בית ויטלסבאך, תמורת פיצוי – לוותר על טענותיהם לרוזנות טירול לטובת בית הבסבורג.
כאשר בית הבסבורג קיבל את השליטה על טירול, גבולותיה של הרוזנות דמו בקירוב לאלו של מדינת טירול המודרנית. עם זאת, עמק האין התחתון במורד הנהר שוואץ היה עדיין חלק מבוואריה; עמק צילר ועמק בריקסן היו בשליטת נסיכות הבישופות של זלצבורג. אזורי בריקסן ועמק פוסטר היו שטחים כנסייתיים, או שייכו לחלקים מרוזנות גוריציה.
מן העבר השני, אזורי מונטפון והאונטר-אנגאדין היו באותה תקופה חלק מטירול.[42]
אזור טירול היה בעל חשיבות אסטרטגית רבה עבור בית הבסבורג, שכן שלט על מספר מעברים חשובים באלפים וחיבר בין אחזקותיהם במערב אוסטריה. בשנת 1406, עם חלוקתם מחדש של נחלות בית הבסבורג בירושה, הפכה טירול שוב לישות נפרדת, מסגרת שלטונית בה לבעלי הקרקעות הגדולים היה זכות להיוועצות בנושאים ממשלתיים.
במהלך רצף אירועים מורכב, בשנת 1420 העביר פרידריך הרביעי, דוכס אוסטריה, את בירת טירול מהעיר מרן לאינסברוק, ובעקבות כך איבדה מראנו את מעמדה המרכזי הקודם.[43][44]
טירול המודרנית
חשיבותה של טירול עבור בית הבסבורג הודגשה כאשר אינסברוק, בירת החבל, הפכה למרכז פוליטי ותרבותי באירופה, עם התיישבותו של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", בעיר.
מאמצע המאה ה־16 נשלטה טירול על ידי בניהם הצעירים של קיסרי הבסבורג, אולם בשנת 1665 אוחדו כל נחלות הבסבורג שוב תחת שלטון הקיסר לאופולד הראשון. מתקופתה של מריה תרזה (1740–1780) ואילך, נוהלה טירול בעניינים מרכזיים על ידי הממשלה המרכזית של הבסבורגים בווינה.
בשנת 1803 עברו נחלות בישופויות טרנטו ובריקסן חילון, והן סופחו רשמית לרוזנות טירול.[45]
במאה ה־19 הייתה טירול מהאזורים הראשונים שנפגעו במלחמות נפוליאון, ובפרט במהלך מלחמת הקואליציה השלישית. לאחר תבוסתה של אוסטריה בקרב אוסטרליץ בשנת 1805, נאלצה האימפריה לוותר על אזור טירול, שהועבר לשליטת ממלכת בוואריה. בשנת 1806 הפכה טירול, במסגרת בוואריה, לחברה בקונפדרציית הריין, ברית מדינות גרמניות בחסות צרפת הנפוליאונית.
בשנת 1809 פרץ מרד טירול העממי נגד שלטון בוואריה. במהלך ההתקוממות, גורשו חיילים בווארים רבים מטירול ואף נהרגו בקרבות. המורדים, בהנהגת אנדראס הופר, לחמו ברובם כצלפים ניידים, והצליחו להכות בצבא הבווארי במספר עימותים. אף על פי כן, תבוסתה של אוסטריה במלחמת הקואליציה החמישית קבעה את המשך שלטונה של בוואריה בטירול. עם זאת, דרום טירול, אשר כללה בקירוב את טרנטינו, העיר בולצאנו וסביבותיה, הועברה לממלכת איטליה של נפוליאון.[46]
טירול אוחדה מחדש והוחזרה לשליטת בית הבסבורג לאחר נפילתו של נפוליאון וההחלטות שהתקבלו בקונגרס וינה בשנת 1814. האזור שולב באימפריה האוסטרית, ומאז 1867 היה ל"קרונלנד" (ארץ כתר, בתרגות לעברית) במסגרת ציסלייטניה, החלק המערבי של האימפריה האוסטרו-הונגרית.[47]
לאחר מלחמת העולם הראשונה, קבעו המעצמות המנצחות בשנת 1919 כי החלק הדרומי של רוזנות הכתר האוסטרית טירול יועבר לממלכת איטליה. שטח זה כלל את נחלות הבישופות לשעבר של טרנטו, שתואמות בקירוב למחוז טרנטינו המודרני, וכן את החלק הדרומי של רוזנות טירול בימי הביניים, בימינו מחוז דרום טירול.
בעקבות כך, השתלטה איטליה על קו פרשת המים האסטרטגי של הרי האלפים באזור מעבר ברנר, ועל דרום טירול עצמה, שבה האוכלוסייה הייתה ברובה דוברת גרמנית. החלקים הצפוניים והמזרחיים שנותרו מטירול הפכו למדינת טירול ברפובליקה האוסטרית החדשה שנותרה לאחר התפרקות האימפריה.
בשנת 1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, ניסיונות אוסטריים ועצומות מצד תושבי דרום טירול לשוב ולחבר את האזור לאוסטריה לא נשאו פרי. עם זאת, החל משנת 1972, העניקה הרפובליקה האיטלקית אוטונומיה נרחבת יותר לאזור טרנטינו–אלטו אדיג'ה, וכיום הוא נחשב מחוז אוטונומי.
פוליטיקה
אירו-אזור טירול–דרום טירול–טרנטינו
האירו-אזור טירול–דרום טירול–טרנטינו נוסד בשנת 1998, במטרה לחזק את שיתוף הפעולה בין החלקים המחולקים של אזור טירול.[48] בתחומים שונים, כגון תחבורה, חקלאות, חינוך ותרבות, נעשים ניסיונות לקדם חילופי ידע ולהגביר את המודעות למורשת ההיסטורית והתרבותית של אזור טירול בקרב האוכלוסייה.
מיזמים חוצי גבולות יוצרים חיזוק הקשרים בין קבוצות השפה השונות באזור. כדי לייצג ערכים ורעיונות משותפים בזירה האירופית, פועל מאז 1995 משרד משותף של האירו-אזור בבריסל, ומטהו המרכזי שוכן בעיר בולצאנו.[49]
החלטות משותפות מתקבלות במסגרת מוסד הקרוי "לנדטאג - דיֶיט משולש", המאגד את מועצות המדינות של טרנטינו, דרום טירול וטירול. פגישות אלו מתקיימות לרוב אחת לשנתיים-שלוש מאז שנת 1991. בשנת 2011, הפך האירו-אזור לגוף ממוסד בעל ישות משפטית עצמאית.
מפלגות פוליטיות
האזור כולל כ-13 מפלגות, בהן שמונה מפלגות פוליטיות בחלק האיטלקי של טירול, וחמישה בחלק האוסטרי של טירול.
ריבוי המפלגות באזור טירול נובע, בין היתר, מהעובדה שהחבל מחולק בין שתי מדינות ריבוניות, אוסטריה ואיטליה – ולכן כל חלק פועל כמערכת פוליטית נפרדת. סיבה נוספת למספר הרב של מפלגות היא רמת האוטונומיה הגבוהה שממנה נהנות שתי הנפות: בולצאנו וטרנטו. לפי חוק האוטונומיה השני שנכנס לתוקף בשנת 1972, קיבלה נפת בולצאנו סמכויות רבות שנלקחו מהאזור כולו, ומאז היא פועלת ברובה באופן עצמאי מהנפה של טרנטו. חוק זה גם איפשר הגנה רחבה יותר על בני מיעוטים.[50]
המועצה האזורית של טרנטינו–דרום טירול, המורכבת מהמועצות המחוזיות של בולצאנו וטרנטו, מחזיקה בסמכויות מצומצמות יותר. כתוצאה מכך, רבות מהמפלגות מתמקדות בפעילות בתוך הנפות עצמן. בנוסף, כמה מפלגות שפועלות באזור טרנטינו–דרום טירול, ובייחוד בדרום טירול, הוקמו בהשראת מפלגות אוסטריות, ויש להן קווי דמיון רבים לאלו הפועלות באוסטריה.
כלכלה
במגזר הכלכלי מוצגות סטטיסטיקות המתבססות ברובן על נתונים ומספרים של היורורגיון טירול–דרום טירול–טרנטינו. נתונים אלה אינם כוללים קהילות בודדות שממוקמות מחוץ לתחום היורורגיון. מאחר שבקהילות אלה מתגוררים פחות מ־10,000 תושבים, אין בהיעדר הנתונים מהן כדי לעוות באופן משמעותי את תמונת המצב הכללית של אזור טירול ושל כ־1.8 מיליון תושביו.
בשנת 2014 עמד התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) הכולל של אזור טירול על 67.6 מיליארד אירו. חלוקת התמ"ג לפי אזורים מראה כי מדינת טירול באוסטריה הניבה 28.8 מיליארד אירו, נפת דרום טירול הניבה 20.6 מיליארד אירו, ונפת טרנטינו הניבה 18.2 מיליארד אירו.[51]
בתמ"ג לנפש (נכון ל־2015), מדובר ב־39,300 אירו לנפש במדינת טירול, 42,400 אירו לנפש בדרום טירול, ו־35,500 אירו לנפש בטרנטינו. שיעור האבטלה במדינת טירול עמד על 3.2% בשנת 2014, בדרום טירול על 3.4% בשנת 2017,[51] ובטרנטינו על 4.6% בשנת 2017.[52]
אזור טירול כולו נחשב לאחד מהאזורים העשירים באירופה, והתמ"ג לנפש בו גבוה מהממוצע באיחוד האירופי, שעמד בשנת 2015 על 28,900 אירו לנפש. מחוז טרנטינו–דרום טירול הוא האזור העשיר ביותר באיטליה מבחינת תמ"ג לנפש, שעמד על 37,813 אירו בשנת 2015.[53]
מגזר ראשוני
החקלאות והיערנות תופסות מקום ייחודי בטירול. במשך מאות שנים עיצבו החוות הקטנות והבינוניות את הנוף והתרבות של האזור. על מנת להתחרות עם חוות גדולות הפועלות מחוץ לטירול, התפתח בטירול מערך קואופרטיבי חזק במיוחד.
בדרום טירול, השייכת לאזור טרנטינו–דרום טירול, ישנה חשיבות רבה לגידול תפוחים וייצור יין. כעשירית מכלל התפוחים הנמכרים באירופה מקורם בדרום טירול.[54] בין סוגי היין הידועים באזור ניתן למנות את ורנאץ', לגריין, גוורצטרמינר ווייסבורגונדר.[55]
במקומות הגבוהים ובאזורים הצפוניים יותר של טירול, חשובה במיוחד פעילות גידול בעלי חיים, רעייה ויערנות. עיקר בעלי החיים המגודלים הם בקר, כבשים, עיזים וחזירים.[56] בהתאם לכך, ייצור החלב וייצור ה"שפֶק" הטירולי מהווים מרכיב משמעותי בכלכלת החוות.
גם הסוסים ממלאים תפקיד הולך וגדל, הן בענפי הספורט הרכבי והן בחופשות חקלאיות. סוסי האפלינגר, שמקורם בכפר האפלינג הסמוך למרנו, ידועים ברחבי טירול.[57]
מגזר משני
הגל הראשון של התיעוש הגיע לטירול באיחור, רק בסוף המאה ה־19. רוב המפעלים שהוקמו באותה תקופה היו עסקים קטנים, שמעמדם הכלכלי היה מוגבל בעיקר לתחום המקומי. גל שני של תיעוש התרחש בתחילת המאה ה־20.
בעיקר נפגעה אז העיר בולצאנו, במסגרת מדיניות האיטלקיזציה שננקטה בתקופת השלטון הפשיסטי בשנות ה־20 של המאה ה־20.[58]
נכון לשנת 2011, כ־10% ממקומות העבודה בטירול – בכלל חלקי החבל – פעלו בענף התעשייה. בכך נמצא טירול בקירוב לממוצע האיחוד האירופי, שעמד באותה שנה על 10.3%.[59]
ענפי התעשייה המרכזיים בטירול כוללים את תעשיית המזון, עיבוד עץ והנדסה מכנית. מרבית התעשייה בחבל מורכבת מחברות קטנות ובינוניות. למלאכה (העבודות הידניות והמסורתיות) יש עדיין תפקיד ייחודי ברחבי האזור. חלק ניכר מבתי המלאכה הללו הם עסקים קטנים במבנה משפחתי מסורתי.
מבחינה כלכלית, מגזר האנרגיה מהווה רכיב חשוב בתחום התעשייתי. חלק גדול מהחשמל שמיוצר בטירול מופק באמצעות אנרגיה הידרואלקטרית (כוח מים).
מגזר שלישוני
המגזר החשוב ביותר בטירול הוא המגזר השלישוני, ובייחוד תופסת התיירות מקום מרכזי באזור זה. כבר במאה ה־19, בעקבות חיבור האזורים השונים למסילות ברזל, הפכו כפרים רבים בטירול ליעדי תיירות מבוקשים. בשנות ה־60 של המאה ה־20, סלילת כביש ברנר המהיר העניקה לתחום התיירות דחיפה נוספת.
בימינו נחשבות ערים כמו מראנו, קיצביל, קורטינה וריווה דל גארדה ליעדי תיירות מרכזיים באזור הרי האלפים.
בשנת 2013 נרשמו ביורורגיון טירול למעלה מ־80 מיליון לינות תיירים,[59] לשם השוואה, בנפת רומא בשנת 2011 נרשמו כ־25.8 מיליון לינות בלבד.[60]
גם המסחר מהווה תחום חשוב באזור טירול. בין היתר, יריד בולצאנו מהווה מזה מאות שנים נקודת מפגש בין הכלכלה האיטלקית לבין זו הגרמנית.
אזור טירול מהווה אזור מעבר בין צפון אירופה לדרומה, בשנת 2017 חצו מעל 2.25 מיליון משאיות את מעבר ברנר.[61] משמעות הדבר היא שכמות המשאיות העוברת במסלול ברנר כפולה מזו העוברת בכל ארבעת מעברי ההרים האלפיניים שבשווייץ גם יחד.[62]
תחבורה
אזור טירול ידוע כאזור מעבר תחבורתי מרכזי. הנתיב החשוב ביותר בין צפון אירופה לדרומה – מסלול ברנר – חוצה את כל האזור. מעבר ברנר עצמו, בגובה 1,370 מטר מעל פני הים האדריאטי, הוא מעבר ההרים הנמוך ביותר לאורך הרכס הראשי של הרי האלפים.
עקב המגוון הלשוני באזור, וכן בשל היותו אזור מעבר אקלימי – בין האקלים הממוזג (האלפיני) לאקלים הים־תיכוני – נחשב אזור טירול לגשר תרבותי בין המדינות הדוברות גרמנית לאלו הדוברות איטלקית.
שדות תעופה
שדה התעופה החשוב ביותר בטירול הוא שדה התעופה של אינסברוק . עם למעלה ממיליון נוסעים, זהו נמל התעופה השלישי בגודלו באוסטריה.[63] ישנם שדות תעופה קטנים נוספים בטובלאך, קופשטיין, סנט יוהאן אין טירול, רעוטה וקורטינה.
תחבורה בכביש
הכבישים המהירים בטירול הם כביש ברנר וכביש אינטל. בשל הרי האלפים, ישנם מעברי הרים רבים המחברים עמקים. דרכי המעבר החשובות ביותר לסחר הן מעבר רשן ומעבר ברנר.[64]
תרבות
התרבות הטירולית מעובדת ומועברת מדור לדור במשך מאות שנים. הגבול המדיני בין דרום טירול לצפון טירול נתפס בעיקר כגבול פוליטי, ופחות כגבול תרבותי. מסורות רבות נשמרות ומתוחזקות בכל רחבי חבל טירול, ורובן מציגות הבדלים מועטים בלבד.
בכל תחומי התרבות – כגון מזון, לבוש ומנהגים – קיימים קווי דמיון מובהקים בין חלקי האזור. עם זאת, קבוצות השפה השונות, ובמיוחד אלו המדברות שפות מיעוט, שואפות לשמר את זהותן הלשונית ואף לקדם אותה.[65]
המטבח הטירולי
המטבח הטירולי דומה למטבח האוסטרי ומעוצב רבות על ידי השפעות אזור הרי האלפים. ניתן לזהות בו גם את השפעתה ההיסטורית של האימפריה האוסטרו-הונגרית, שבאה לידי ביטוי במנות המזוהות עם המרחב של מונרכיית הדנובה לשעבר.
מאכלים כמו גולאש, קייזרשמרן ושטרודל תפוחים נפוצים ברחבי אזור טירול גם בימינו, כפי שהיו נפוצים בעבר ברוב אזורי הקיסרות. מאחר שהאזור שומר עד היום על אופי חקלאי וכפרי בולט, מוצעים בחוות רבות גם מנות כפריות מסורתיות.
בין המנות הפופולריות ניתן למנות שלוצקראפן, כופתאות מבושלות, וכן מנות קרות הכוללות חיתוך בשרים עם שפֶּק (בייקון מעושן) או גבינה אפורה טירולית.[66]
המנות הטירוליות מראות רק הבדלים קלים ברחבי טירול. בשל התנאים הים תיכוניים בחלק הדרומי של טירול, מגדלים הרבה יין ולכן הוא גם חלק חשוב מהמאכל הטירולי, במיוחד בדרום טירול ובטרנטינו. יינות מפורסמים מאזור זה הם גוורצטרמינר, פינו בלאן, פינו גריג'ו ושרדונה .[67] יתר על כן, גדלים הרבה תפוחים באזור טרנטינו-דרום טירול. באזור זה מטופחת גם תרבות אוכל עם תערובת של מאכלים איטלקיים וטירוליים מיוחדים.[68][69]
המטבח הטירולי מאופיין באחידות יחסית, עם הבדלים מועטים בלבד בין אזוריו השונים. בשל התנאים הים-תיכוניים השוררים בדרום טירול, מתקיים באזור גידול נרחב של גפנים, והיין מהווה רכיב חשוב במטבח המקומי, במיוחד בדרום טירול ובטרנטינו.
יינות ידועים המיוצרים באזור זה כוללים את גוורצטרמינר, פינו בלאן, פינו גריג'ו ושרדונה.[67] בנוסף, קיימת באזור פעילות חקלאית נרחבת בתחום גידול תפוחים, מה שהופך את פרי זה לחלק משמעותי במרכיבי התזונה המקומיים. במחוז טרנטינו–דרום טירול מתקיימת גם תרבות קולינרית ייחודית, המשלבת בין מסורות איטלקיות לטירוליות.[68][69]
-
טירת טירול הייתה מקום מושבם של רוזני טירול והעניקה לאזור את שמו
-
אביב בטירול
-
אש הרץ אותו האיש בכל טירול
-
טירול
אוניברסיטאות ומוסדות מחקר
אוניברסיטאות
- אוניברסיטת אינסברוק
- אוניברסיטת טרנטו
- האוניברסיטה החופשית של בולצנו-בולצאנו
- UMIT – האוניברסיטה הפרטית למדעי הבריאות, אינפורמטיקה רפואית וטכנולוגיה
- האוניברסיטה הרפואית של אינסברוק
מכללות
- האקדמיה הפילוסופית-תאולוגית בריקסן
- הקונסרבטוריון "קלאודיו מונטוורדי"
- הקונסרבטוריון הממלכתי של טירול
- האוניברסיטה למדעים יישומיים קופשטיין
- האוניברסיטה למדעי הבריאות יישומיים טירול
- מרכז הניהול של אינסברוק (MCI)
- האוניברסיטה הפדגוגית למדעים יישומיים טירול
- האוניברסיטה הפדגוגית-כנסייתית למדעים יישומיים – אדית שטיין
- המכללה הממלכתית למקצועות הבריאות "קלאודיאנה"
מכוני מחקר עצמאיים
- המכון למחקר אינטרדיסציפלינרי של הרי האלפים, מוסד של האקדמיה האוסטרית למדעים
- Eurac Research
- NOI Techpark
- קרן ברונו קסלר
- קרן אדמונד מאך
- מרכז המחקר ליימבורג
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של טירול (אזור) (בגרמנית, אנגלית ואיטלקית)- רונית סבירסקי, "חבל טירול והקשר היהודי", באתר Photour
- אורנה בן-חיים, לאבד קונטרול בטירול: טיול אקסטרים באוסטריה, באתר ynet, 30 באוגוסט 2011
הערות שוליים
- ↑ The Gentleman's Magazine, Volume 75 (1794), באתר גוגל ספרים
- ↑ Venice under the yoke of France and of Austria, באתר גוגל ספרים
- ↑ "Zeitungen aus der ganzen Welt" (בגרמנית). נבדק ב-19 ביולי 2017 – via PressReader.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Judson, Pieter M. The Habsburg Empire: A New History, Harvard University Press, 2016
- ↑ Cornwall, Mark. The Undermining of Austria-Hungary, Macmillan, 2000.
- ↑ Amazon.com: The Undermining of Austria-Hungary: The Battle for Hearts and Minds (9780312231514): Mark Cornwall: Books, www.amazon.com
- ↑ Duggan, Christopher. The Force of Destiny: A History of Italy Since 1796, Allen Lane, 2007.
- ↑ Giuseppe Vatalaro, The force of destiny: A history of Italy since 1796, by Christopher Duggan, London, Allen Lane, 2007, xxxii + 653 pp., £30.00 (hardback), ISBN 978-0-713-99709-5, Modern Italy 14, 2009-02, עמ' 96–97 doi: 10.1017/S1353294400004397
- ↑ Christopher Duggan, The force of destiny: a history of Italy since 1796, Boston: Houghton Mifflin, 2008, מסת"ב 978-0-618-35367-5
- ↑ Foundations, Land Tirol (באנגלית)
- ↑ Kühebacher, Egon (1991). Die Ortsnamen Südtirols und ihre Geschichte. Die geschichtlich gewachsenen Namen der Gemeinden, Fraktionen und Weiler (בגרמנית). Bolzano: Athesia. pp. 470–471. ISBN 88-7014-634-0.
- ↑ Finsterwalder, Karl (1990). "Besprechung zu C. Battisti – G. Giacomelli, I nomi locali del Burgraviato di Merano". Tiroler Ortsnamenkunde. Gesammelte Aufsätze und Arbeiten (בגרמנית). Vol. 3. Innsbruck: Wagner. p. 1127. ISBN 3-7030-0279-4.
- ↑ {{{מחבר}}}, Tyrol-South Tyrol-Trentino Euroregion. "Official Statistics and Territorial Composition", 2023.
- ↑ Eurostat, circabc.europa.eu
- ↑ PeakVisor, Tyrol Mountains, PeakVisor (באנגלית)
- ↑ Alps | Map, Mountaineering, & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2025-05-29 (באנגלית)
- ↑ Tongue-tied in Trentino, www.visittrentino.info (באנגלית)
- ↑ Trentino, AlpiLinK (באנגלית אמריקאית)
- ↑ https://home.province.bz.it/en/autonomy, home.province.bz.it (בגרמנית)
- ↑ "Minority and education in a future South Tyrol". EURAC Research (באנגלית). נבדק ב-2025-06-07.
- ^ 21.0 21.1 PRIMIS - Presentation of minority communities: the Cimbrian, Italia Slovenia, 2019-12-02 (באנגלית)
- ↑ Fox-Davies, A. C. (1909). A Complete Guide to Heraldry. Thomas Nelson and Sons Ltd. pp. 234–235.
- ↑ "Wappen und Banner: Symbole der Autonomie". Province of South Tyrol. Retrieved 11 January 2018.
- ↑ Autonomie | Autonome Provinz Bozen - Südtirol, autonomia.provincia.bz.it (בגרמנית)
- ↑ Spindler, Konrad, The man in the ice: the discovery of a 5,000-year-old body reveals the secrets of the stone age, Choice Reviews Online 32, 1995-07-01, עמ' 32–6307-32-6307 doi: 10.5860/choice.32-6307
- ↑ The Man in the Ice: The Discovery of a 5, 000-Year-Old Body Reveals the Secrets of the Stone Age: Konrad Spindler: 9780517799697: Amazon.com: Books, www.amazon.com (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Harding, Anthony, European Societies in the Bronze Age, Cambridge University: Cambridge University Press, 2000
- ↑ The Barbarians Speak | Princeton University Press, press.princeton.edu, 2001-08-05 (באנגלית)
- ↑ Wells, Peter S. The Barbarians Speak: How the Conquered Peoples Shaped Roman Europe, Princeton University Press, 1999.
- ↑ E. T. Salmon, Samnium and the Samnites, Cambridge University Press, 1967-09-02, מסת"ב 978-0-521-06185-8. (באנגלית)
- ↑ Heather, Peter, The Fall of the Roman Empire: A New History, global.oup.com, 2005
- ↑ Peter J. Heather, The fall of the Roman Empire: a new history of Rome and the barbarians, First issued as an Oxford University Press paperback, Oxford: Oxford University Press, 2007, מסת"ב 978-0-19-532541-6
- ↑ The Making of the Roman Army: From Republic to Empire, Routledge & CRC Press (באנגלית)
- ↑ Getty Museum Store, Roman Art, Getty Museum Store (באנגלית)
- ↑ Heather, Peter, Empires and Barbarians: The Fall of Rome and the Birth of Europe., Oxford University Press., 2009
- ↑ Hannes Obermair (2006). "Das Recht der tirolisch-trientinischen ‚Regio‘ zwischen Spätantike und Frühmittelalter". In Concilium Medii Aevi. 9:141–158. DOI:10.2364/1437905809107.
- ↑ Timothy Reuter, Germany in the early Middle Ages c. 800 - 1056, 4th impr, London: Longman, 1998, Longman history of Germany, מסת"ב 978-0-582-08156-7
- ↑ Reuter, Timothy. Germany in the Early Middle Ages c. 800–1056, Longman, 1991.
- ↑ Whaley, Joachim, Germany and the Holy Roman Empire, Oxford University Press, vol. 1, 2012
- ↑ Princes and Territories in Medieval Germany: Benjamin Arnold: 9780521390859: Amazon.com: Books, www.amazon.com
- ↑ Arnold, Benjamin. Princes and Territories in Medieval Germany, Cambridge University Press, 2004.
- ↑ The House of Habsburg - A Short History of Austria from…, Goodreads (באנגלית)
- ↑ Robert John Weston Evans, The Making of the Habsburg Monarchy, 1550-1700: An Interpretation
- ↑ Evans, R. J. W. The Making of the Habsburg Monarchy 1550–1700, Oxford University Press, 1979.
- ↑ A History of the Habsburg Empire, 1526-1918 by Robert A. Kann - Paper, University of California Press (באנגלית)
- ↑ Robert John Weston Evans, Napoleon and the Transformation of Europe (European History in Perspective)
- ↑ Steven Beller, A Concise History of Austria, Cambridge University Press, 2006
- ↑ "Willkommen". Euroregion Tyrol-South Tyrol-Trentino. אורכב מ-המקור ב-22 בינואר 2018. נבדק ב-20 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Europäische Integration und Euregio". Euroregion Tyrol-South Tyrol-Trentino. אורכב מ-המקור ב-22 בינואר 2018. נבדק ב-20 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Das Autonomiestatut". Province of South Tyrol. Retrieved 20 January 2018.
- ^ 51.0 51.1 "Arbeitslosenquote in Südtirol bei 3,4 Prozent". Südtirol News (בגרמנית). נבדק ב-2025-06-07.
- ↑ Istat, in Trentino disoccupazione in calo (4,6%) - Notizie - Ansa.it, Agenzia ANSA, 2017-12-07 (באיטלקית)
- ↑ [chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://ec.europa.eu/eurostat/documents/2995521/7962764/1-30032017-AP-EN.pdf/4e9c09e5-c743-41a5-afc8-eb4aa89913f6 Four regions over double the EU average…]
- ↑ "Jeder 10. Apfel europäische Apfel kommt aus Südtirol". IDM Südtirol. Archived from the original on 5 February 2018. Retrieved 3 February 2018.
- ↑ "Südtirol Wein". Südtirol Wein. נבדק ב-3 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Zahlen zur Europaregion" (PDF). Europaregion Tirol-Südtirol-Trentino. נבדק ב-3 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Pferde in Tirol:Das Glück der Erde steht auf vier Beinen". Tiroler Tageszeitung. אורכב מ-המקור ב-1 במרץ 2018. נבדק ב-3 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "ECONOMIC HISTORY" (PDF). Handelskammer Bozen. נבדק ב-4 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 59.0 59.1 "Zahlen zur Europregion" (PDF). Bundesland Tirol. נבדק ב-4 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Dati Provinciali sul Turismo: deludono Roma e Firenze, eccellenti Bolzano, Venezia e Rimini". scenarieconimici.it. 22 באוקטובר 2013. נבדק ב-4 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Transit: Mehr als 2,25 Millionen Lkw fuhren 2017 über den Brenner". stol.it. נבדק ב-4 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Mehr Transit-Lkws über den Brenner als in Schweiz". tirol.orf.at. 2 בדצמבר 2014. נבדק ב-4 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Flughafen Innsbruck". flugladen.at. נבדק ב-30 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "ANAS-Immobilien gehen an das Land über – Vertrag nun unterzeichnet". Provinz Bozen. נבדק ב-30 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ The Hidden Frontier by John W. Cole, Eric Wolf - Paper, University of California Press (באנגלית)
- ↑ "Essen und trinken in Tirol". Tirol Marketing. נבדק ב-21 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 67.0 67.1 "Südtirol Wein". Südtirol Wein. נבדק ב-21 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 68.0 68.1 Pernthaler, Simon. "Essen und trinken in Südtirol". suedtirol.info. IDM Südtirol. נבדק ב-16 ביולי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 69.0 69.1 "Essen und trinken". trentino.com. נבדק ב-21 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
טירול (אזור)41414533Q153809