טל שביט
טל שביט (17 באוגוסט 1955 – 2 במרץ 2011) היה עיתונאי רכב ישראלי. נחשב לאבי העיתונות הדו-גלגלית בישראל.
ביוגרפיה
טל שביט נולד בקיבוץ מעברות למיה ועלי שביט. בשנת 1973 התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים עד לשחרורו בשנת 1983, בגיל 28, בדרגת סגן-אלוף.
בשנת 1977 החל שביט לרכוב על אופנועים. בסוף שנת 1983 החליף שביט את רמי גלבוע ככתב תחום האופנועים במגזין "טורבו". עם סגירת מגזין "טורבו", עבר ב-1986 לכתוב עבור מגזין "אוטו", שם המשיך לכתוב בענף הדו-גלגלי. בסוף 1987, הקים יחד עם שותפיו רם לנדס, יורם אשהיים ורפי בן שחר את מגזין האופנועים "מוטו" שגליונו הראשון יצא לאור בפברואר 1988. שמו של שביט יצא לפניו כעיתונאי רכב וכעורך קפדן במיוחד, וכאושיה בתחום האופנועים והקטנועים בישראל.
שביט שימש כעורכו הראשי של המגזין עד לשנת 1994, אז עבר לתפקיד עורך-אחראי. מחליפו של שביט בתפקידו היה עורך-המשנה דאז, גידי פרדר. פרדר שימש כעורך המגזין עד אמצע שנת 1997, ועם פרישתו חזר שביט לתפקיד עורך המגזין. קורסי הרכיבה ששביט יזם במוטו ב-1997, הועברו שנתיים לאחר מכן למסגרת חיצונית בראשותו של פרדר. בשנת 1999 פרש שביט בשנית מתפקיד עורך המגזין, והוחלף על-ידי דני שטיינמן. בתחילת שנת 2000, החל שביט לעסוק בעיקר בכתיבה לענף הרכב, תחילה כמגיש בתוכנית הטלוויזיה המוטורית "אוטו בראש" ואחר כך כמקים וכעורך אתר מגזין "אוטו".
בשנת 2002 שביט שפט יחד עם גידי פרדר במירוץ הסופרמוטו הראשון שנערך בישראל, ובמשך שלוש עונות היה בתפקיד השופט ברובם המכריע של המרוצים בתחום.
בשנים 2003-2004 כתב מספר טורים ומבחני אופנועים עבור אתר האינטרנט "פול גז" וכן עבור אתר מגזין "אוטו". בשנים 2004-2006 הגיש בערוץ "5 פלוס" של ערוץ הספורט תוכניות ספורט מוטורי שסיקרו את מרוצי אליפות העולם במוטוקרוס, סופרמוטו וסופרבייק. במרץ 2006, באירוע שנערך בבית ליסין בתל אביב, הוענק לשביט פרס על מפעל חיים מטעם עיריית תל אביב. ב-2007 שימש שביט כיו"ר התאחדות הספורט המוטורי. מתפקיד זה פרש בחודש נובמבר באותה שנה, לאחר שהודיע כי אין ביכולתו להמשיך ולמלאו. עם זאת, הוא המשיך לקחת חלק בוועדות ההיגוי שהקימה המדינה לתקנות חוק הספורט המוטורי.
מסוף 2008, במשך כשנה, חזר שביט להשתתף במגזין "מוטו" בכתיבת טור קבוע.
באפריל 2009 החל לשדר ביחד עם בועז קורפל פרשנות במהלך השידורים החיים של מרוצי הגראנד פרי העולמי בערוץ 5. בשנת 2010 חזר לכתוב לענף הדו-גלגלי באופן סדיר בערוץ הרכב של אתר החדשות ynet, ובשנת 2011 הקים את אתר האופנועים "דו"גרי" שאותו תיפעל באופן עצמאי.
שביט היה אב לבן ולבת.
פעילותו הציבורית
שביט ידוע בזכות הפעילות הציבורית שעשה לטובת בטיחות רוכבי האופנועים והקטנועים בישראל. כעורך העיתון "מוטו" וכבעליו, הקפיד שביט לשלב בין המבחנים הקפדניים שערך לאופנועים ולקטנועים לבין לימוד קוראי העיתון את החשיבות שברכיבה נכונה ובטוחה (לרבות בניית אסטרטגיית רכיבה) וכן את החשיבות שבשימוש בקסדה ובציוד מיגון עבור הרוכב. כמו כן, שביט ערך מספר כתבות עומק שעסקו ברשלנות מצד הרשויות בכל הנוגע לתחזוקת הכבישים, ללימוד אופן רכיבה נכון ובטוח ולאכיפת מהירות הנסיעה בכבישים על-ידי המשטרה. בנוסף, הקפיד שביט לערוך ראיונות עם מומחים לתאונות דרכים בהם נתנו המומחים דגשים ועצות לרכיבה בטוחה.
בשנת 2001, הצטרף לפעילות המחאה שאורגנה על-ידי גולשי פורום האופנועים ב-IOL (לימים, אתר "וואלה!") נגד הרפורמה בביטוח החובה לאופנועים שאיימה על העלאת תעריפי הביטוח. שביט היה שותף לארגון עצרות המחאה בתל אביב, לניסוחי התכנים ולפגישות עם פעילי המאבק. משנה זו ואילך היה לגולש פעיל ובולט במיוחד בפורומים של ענף הדו-גלגלי ברשת, תחילה ב-IOL, ולאחר מכן בפורומי האופנועים של האתרים "תפוז" ו"פול גז". באפריל 2009, הצטרף שביט למטה המאבק בתעריפי ביטוח החובה, כדי לתרום מניסיונו בתחום ההסברה, וכן היה לדובר המאבק בכל שלביו. בפברואר 2011, כחודש לפני מותו, הגיע שביט אל משכן הכנסת והביע ביקורת על כך שמחירי ציוד המיגון והבטיחות בישראל, דוגמת כפפות רכיבה, מעיל רכיבה וקסדות ראש מוצעים למכירה במחירים גבוהים מדי, וכי בשל כך נמנעים רוכבי דו-גלגלי רבים מלרכוש אותם ומסתפקים באמצעי המיגון הבסיסיים בלבד. פעילותו של שביט מוערכת כה רבות בעיקר בשל העובדה כי מלבד הזמן היקר אותו השקיע בפעילותו, עשה זאת שביט ללא כל תמיכת עמותה או איגוד ממשלתי או ציבורי כלשהו.
מותו
ב-2 במרץ 2011, בשעות הצהריים המאוחרות, נהרג שביט בתאונת דרכים שאירעה בכביש 4, סמוך למחלף מורשה הצמוד לרמת השרון.
בעת שהוא עורך נסיעת מבחן לאופנוע מתוצרת חברת קוואסאקי, נסע שביט על כביש 5 לכיוון מזרח וירד דרומה במחלף מורשה לכביש 4. כשהגיח שביט מן העקומה במחלף רכב מסוג פולסווגן גולף שחנה בשול הימני התפרץ בפתאומיות לתוך נתיב נסיעתו של שביט במטרה להגיע אל שטח ההפרדה המקווקו בצדו השני של נתיב הכביש. מאחר שהתקרב אל הרכב במהירות שלא אפשרה לו להגיב בזמן המתאים לצורך מניעת ההתנגשות, פגע שביט בצדו השמאלי של הרכב. שביט נפצע תחילה באורח אנוש, אולם זמן קצר לאחר מכן נקבע מותו.
כחלק מחקירת התאונה, נטען כי שביט נהג שלא כנדרש כאשר רכב על אופנוע שייתכן ולא הכיר היטב את מגבלותיו ואת התנהגותו המלאה, וכי ייתכן שאם היה מודע למגבלותיו, היה מתכנן את מהירות נסיעתו ואת גישתו למחלף באופן שונה. מנגד, יש הטוענים כי שביט נהג כנדרש וכי היה מודע למגבלות הכלי אותו בחן במהלך נסיעת המבחן, וכי נהג הרכב אשר חצה שני נתיבים בצורה פתאומית וללא התראה מוקדמת הוא האשם הבלעדי בתאונה. במהלך החודשים שלאחר התאונה ניסו רוכבים מנוסים, ובהם כתב ומגיש החדשות דני קושמרו, לערוך שחזור של התאונה בה נהרג שביט במטרה להבין מהי מידת האשמה של שביט בתאונה, אם הייתה כזו. מסקנתם הייתה כי מהלך הנסיעה של נהג הרכב היה בלתי-סביר, וכי לא ניתן היה למנוע תאונה זו.
הלווייתו של שביט נערכה בקיבוץ מעברות, בתום מסע שבו השתתפו למעלה מ-1,500 רוכבי אופנועים וקטנועים ישראלים אשר ביקשו לחלוק לשביט כבוד אחרון.
ביום שלישי, 12 בנובמבר 2013, נגזר דינו של נהג הרכב, חיים ברעם. השופט דחה את גרסתו של נהג הרכב, וקבע כי מידת הרשלנות והאחריות של נהג הרכב בתאונה היא רבה. השופט הוסיף כי הוא התרשם לשלילה מניסיונות ההתנערות מן האחריות של נהג הרכב ומהטלת האחריות לתאונה על שביט. עונשו של ברעם, נהג הרכב, היה קנס בגובה 20,000 ש"ח (או 100 ימי מאסר תמורתם), מאסר בפועל של 14 חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים (למשך שלוש שנים), פסילת רישיון הנהיגה של ברעם לתקופה של 13 שנה וכן פיצוי למשפחתו של שביט בשיעור 30,000 ש"ח.[1]
לאחר המשפט נשמעו קריאות וביקורות רבות מצד קהילת רוכבי האופנועים בישראל על חומרת העונש הפחותה, לטענתם.
קישורים חיצוניים
- אילן ציוני, "בזכותך אנחנו חיים - פרידה מטל שביט", אתר "מוטובייק", מרץ 2011
- טל שביט איננו, מגזין "אוטו", מרץ 2011
- האופנוען מס' 1 נהרג בתאונה, ישראל היום, מרץ 2011
- אבי אשכנזי וערן סויסה, הכהן הגדול של עולם האופנועים בישראל נהרג בתאונת אופנוע, באתר nrg, 2 במרץ 2011
- נעמה כהן פרידמן, נהג הואשם בגרימת מותו של האופנוען טל שביט, באתר ynet, 31 במאי 2011
- "...ולתפארת מדינת ישראל" - סיקור מתוך אולפן שידורי מרוצי ה-GP, אפריל 2009
- דוג"רי - האתר של טל שביט
- אדוארד אטלר, מאמר לזכרו של טל שביט ,ירחון "הגה" ובבלוג "מכונית הנפש"
הערות שוליים
- ^ נעמה כהן פרידמן ויוליה פורטוס, 14 חודשי מאסר על הדורס של טל שביט, באתר ynet, 12 בנובמבר 2013
