טמרין לבן-קודקוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןטמרין לבן-קודקוד
Saguinus-oedipus.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: קופים רחבי אף
משפחה: מרמוסטיים
סוג: טמרין
מין: טמרין לבן-קודקוד
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Saguinus oedipus
תחום תפוצה
תפוצת טמרין לבן-קודקוד
טמרין לבן-קודקוד
טמרין לבן-קודקוד בגן החיות בדיסבורג שבגרמניה.

טמרין לבן-קודקוד מכונה גם טמרין ראש-כותנה וטמרין חלילי (שם מדעי: Saguinus oedipus) הוא מין קטן של טמרין, ממשפחת המרמוסטיים. משקלו פחות מ-500 גרם ואורכו הממוצע 23.2 ס"מ. הוא נפוץ בשולי יערות טרופיים, ביערות נשירים וביערות משניים, הם שוכנים בכל הגבהים של היער, מצמחיית הקרקע (בגובה של עד חמישה מטרים) ועד לצמרות העצים, אך הם מעדיפים את הצמרות. לעיתים הם אף נמצאים על הקרקע. הם שוכנים לרוב ביערות שגובהם מעל פני הים אינו עולה על 400 מטר, ולעולם לא ימצאו בגובה העולה על 1,500 מטר מעל פני הים.

קוף זה מתאפיין בציצית ארוכה, שערות לבנות מהמצח ועד העורף הגולשות על הכתפיים. גבו חום וחלקיו התחתונים, זרועותיו ורגליו לבנים-צהבהבים.

התנהגות

הקבוצה מתחילה את נדודי היום כשעה ועשרים לאחר הזריחה. היא בוחרת את אזור ההזנה לפי זמינות הפירות בו, אך בעת האיסוף חבריה מחפשים גם חרקים ומוהל. במהלך איסוף המזון, חברי הקבוצה נותרים עירניים וקשובים. לעיתים אחד מחברי הקבוצה אף נפרד מחבריו ומתמקם בנקודה בעלת תצפית טובה כדי לזהות טורפים - בעיקר עופות דורסים, חתוליים, סמוריים ונחשים. אם גילו טורף, עשויים טמרינים אלו לתקוף אותו במשותף על מנת לגרשו.

איסוף המזון נמשך כשעה, ולאחריו חברי הקבוצה נחים במשך דקות מספר, ולאחר מכן נודדים, במהירות של כ-120–140 מטר לשעה, לאזור איסוף המזון הבא. ככל שהיום מתקדם ההפסקות הופכות להיות ארוכות יותר ויותר, עד להפסקת הצהריים שהיא הארוכה מכולן. בשעות אחר הצהריים המאוחרות הם מתחילים במסע מזורז, הכולל הפסקות איסוף מזון קצרות בלבד, חזרה לאתר השינה שלהם, שהוא לרוב עץ בעל עלווה רחבה המאפשר מסתור. הם משתמשים באתרי שינה פעמים רבות, אך ממעטים לחזור לאותו אתר יום אחר יום.

צורת התנועה המועדפת עליהם היא ריצה, קפיצה או דהרה על ארבע או ניתור מעץ לעץ. כאשר הוא חש מאוים, הוא זוקף את ציצתו כדי להיראות גדול יותר.

תזונה

גופם הקטן, נפח מעיהם המצומצם ומעבר המזון המהיר במערכת העיכול שלהם מחייבים אותם להתמקד במזון איכותי ועתיר אנרגיה ולכן הם ניזונים בעיקר מחרקים (40% ממזונם) ומפירות (38%), אך גם ממוהל, מעלים צעירים ומצוף, ולעיתים נדירות גם מלטאות קטנות ומדו-חיים. הם אינם שואבים מוהל ישירות מהעץ, כמו שאר בני משפחת המרמוסטיים, אלא מסתמכים על נזילות טבעיות של מוהל.

מבנה חברתי ורבייה

טמרין לבן-קודקוד חי בקבוצות של 3–9 פרטים (אם כי נצפו גם קבוצות בגדלים הנעים מ-1–19 פרטים), שלעיתים אינם בעלי קשר דם. לצד זוג דומיננטי וצאצאיהם, עשויים להיות בקבוצה פרטים חולפים, לרוב צעירים משני המינים. אף על פי שהיחסים בין בני אותה קבוצה הם לרוב ידידותיים, וסימני אלימות הם נדירים, הקבוצה מקיימת בתוכה הירארכיה ברורה. הזכר והנקבה המתרבים הם קו-דומיננטיים (דומיננטיים במשותף) כלפי חברי הקבוצה האחרים. לנקבה הדומיננטית, ברוב הסיטואציות, קדימות בעת איסוף מזון.

טמריני לבן-קודקוד הם טריטוריאליים. זכרים מגיבים בתוקפנות לזכרים פולשים, אך לא לנקבות פולשות. נקבות מתייחסות באופן דומה לפולשים משני המינים. בעת מפגש בין קבוצות, לא מתרחש מגע פיזי אלא רק איומים קוליים.

טמרין לבן-קודקוד הוא מונוגמי לרוב, אך לעיתים (ולעולם לא בשבי) יש מקרים של פוליגמיה - פוליגניה וגם פוליאנדריה. עונת הרבייה של טמרינים אלו נמשכת לאורך כל השנה, וההריון נמשך 183 ימים. כמו רוב הטמרינים, גם נקבת טמרין לבן-קודקוד ממליטה לרוב תאומים, ולעיתים אף שלישיות. שני ההורים משתתפים בדאגה לצאצא - האב וצאצאים מתבגרים אחראים לרוב לנשיאת הצעירים, ומעבירים אותם לאם לצורך הנקה. הגמילה מהנקה מתחילה בגיל 4–5 שבועות והצעירים מגיעים לבגרות פיזיולוגית בגיל 12–15 חודשים, אך הופעת המחזור החודשי בנקבות תלויה גם בסיטואציה החברתית ובעיקר בנוכחותה של נקבה בכירה יותר. שיעור השרידה של צאצאים בשנה הראשונה לחייהם הוא 86% בטבע - יותר מאשר בשבייה, כנראה משום שעוזריה של האם בטבע רכשו ניסיון קודם בקבוצות אחרות, ניסיון החסר בקבוצות בשבייה.

תוחלת חייהם הממוצעת היא 13.5 שנים. טמרין לבן-קודקוד הזקן ביותר שנצפה הגיע, בשבי, לגיל של 24 שנים.

שימור

עד לשנות ה-80, סברו חוקרים שטמרין לבן-קודקוד מצוי מקוסטה ריקה ועד קולומביה. המין הוכרז בסכנת הכחדה בשנת 1973, לאחר ייצוא של 40,000 פרטים לארצות הברית לצורך מחקר ביו-רפואי. קופי הטמרין-ראש-כותנה שמשו במשך יותר מעשור כחיית מודל לחקר אדנוקרצינומה. האיום המרכזי על שרידות המין הוא בירוא היערות בקולומביה לצורכי חקלאות, דלק והתיישבות בנוסף לציד שלהם לצורך סחר בחיות מחמד. בשנת 1992 ניתן היה למוצאו רק בצפון קולומביה, בשטח שבין נהר הקוקה, נהר המגדלנה והאוקיינוס האטלנטי.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טמרין לבן-קודקוד בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0