טרור ורשתות חברתיות
טרור ורשתות חברתיות מקיימים יחסי גומלין ביניהם. ארגוני טרור משתמשים באינטרנט וברשתות החברתיות מקוונות כדי להפיץ את מסריהם, לגייס תמיכה וחברים חדשים, להפיץ פחד וחרדה בקרב אויביהם, לספק הדרכות בטקטיקות ונשק ולתקשר בחשאי לפעילות מתואמת[1]. במקביל מנסות חברות הטכנולוגיה, מדינות וארגונים שונים לפגוע ביכולכם של ארגוני הטרור לנצל את הרשתות החברתיות לצרכיהם[2].
הרשתות החברתיות מתאפיינות כגורם שעוקף את כלי התקשורת המוסדרים ומאפשרות הפצה של תכנים רדיקליים יותר, בעיקר בקרב צעירים, ומאפשר לתאם התארגנויות המוניות שהן אנטי ממסדיות או לא חוקיות, מבלי יכולת של הממסד לפקח על התכנים[3].
כדי להתמודד עם הבעיה בוצעו לאורך השנים פתרונות שונים, למשל חקיקה או שימוש בכלים טכנולוגים, אולם לכל אחד מהפתרונות חסרונות המאפשרים לתומכי הטרור להמשיך ולנצל את הרשתות החברתיות למטרתם. לצד זאת, שיתופי פעולה רחבי היקף כן הצליחו ליצור צמצום משמעותי בהפצת תוכני תמיכה בטרור ברשתות החברתיות[2].
התפתחות התופעה
כבר בראשית דרכן של הרשתות החברתיות כגורם משמעותי באינטרנט, במהלך עשור הראשון של המאה ה-21, התגבר בהדרגה השימוש של ארגוני טרור במדיות אלו. כבר בשלב מוקדם יחסית הייתה אל-קאעדה פורצת דרך בתשומת הלב שהקדישה לאינטרנט, מאחר ששאפה לבנות את עצמה כארגון טרור גלובלי, והיא גיבשה אסטרטגיה מוסדרת לגבי אופן השימוש של הארגון באינטרנט[1], אם כי בשלב זה הרשתות החברתיות עדיין לא היו במוקד תשומת הלב של הקמפיין המקוון של ארגוני הטרור[4].
כאשר הרשתות החברתיות הפכו לגורם משפיע עוד יותר על השיח העולמי, היה דאעש לארגון שפרץ-דרך בכך ששם דגש על הרשתות החברתיות כדי להגיע לתפוצה בינלאומית רחבה. בארגון הפיקו לרשתות החברתיות קמפיין רב לשוני שכלל קטעי וידאו, תמונות, מגזינים בהפקה עצמית ועוד. פעילותו הענפה של הארגון בטוויטר סייעה לו למתג את עצמו במערב כארגון הטרור הגלובלי המוכר ביותר, וסייעה להצלחתו ביצירת נראטיב אוטיפי למאבק של הארגון לצד תדמית חיובית שמשכה חברים חדשים לארגון (על פי הערכות של האו"ם, כ-25,000 לוחמים ממדינות אחרות שהיגרו כדי להצטרף למאבק המזוין של הארגון). כחלק מקמפיין זה הפיקו דאעש סרטוני הוצאה להורג באיכות גבוהה, שנועדו ליצור זעזוע בקרב הצופים ולהגביר את העניין והשיח סביבם ברשתות החברתיות. השימוש המסיבי ברשתות החברתיות ניתק את התלות שהייתה קודם לכן בין ארגוני טרור לאמצעי תקשורת מסורתיים, למשל, בין אל-קאעדה לאל-ג'זירה שפרסם את התעמולה של ארגון הטרור באופן מסודר[4].
בשלב מוקדם יותר של האינטרנט, אחת הגישות הנפוצות בציבור המערבי לגבי העולם המקוון, הייתה שראוי לשמור אותו נקי מהתערבויות של ממשלות וגורמים מפקחים[1], אולם גישה זו השתנתה בהדרגה[2].
מחקר שבדק את היקף התמיכה הפומבית בדאע"ש בשנת 2014 מצא בטוויטר למעלה מ-46,000 חשבונות שתמכו בארגון בבירור[4][2], ועוד כ-90,000 מקרים גבוליים יותר. שנה זו הייתה שנת השיא של התמיכה הפומבית בארגון, ואחריו החלה טוויטר במהלך משמעותי של השעיית חשבונות, כך שכבר בשנת 2015 חוקרים העריכו שתומכי דאעש בטוויטר נאלצו להקדיש זמן רב יותר לבנייה מחודשת של רשתות הפצת המידע שלהם, לעומת זמן הפצת התעמולה עצמו. לצד זאת, בשלב זה הפעולות התמקדו בדאע"ש וההשפעה על ארגוני טרור אחרים הייתה קטנה יותר[2].
במהלך העשור השני של המאה ה-21 התאגדות של מספר רשתות חברתיות בולטות יצרה שיתוף פעולה לחסימת תכנים המיוצרים על ידי ארגוני טרור או למטרת תמיכה בהם[2].
בעקבות המאמצים של הרשתות החברתיות למגר את תוכני הטרור, השתנו השיטות של תומכי הטרור לקדם את התוכן, בין אם על ידי הימנעות מהעלאת התוכן עצמו לפלטפורמות אלא הסתפקות בהעלאת קישור חיצוני היפנה לתוכן, ובין אם פעילות המשלבת את התוכן בפלטפורמות קטנות יותר, דוגמת Justpaste.it (אנ'), להן אין את המשאבים לבצע הסרה מקיפה של תכנים בעייתיים[2]. בהמשך, החלו התכנים לעבור במדיומים פופולרים אך גלויים פחות, דוגמת קבוצות וואטסאפ, קבוצות סגורות בפייסבוק וטלגרם, שהפכה לפלטפורמה הדומיננטית של ארגונים שונים, בין היתר בעקבות מנגנונים שונים, דוגמת אפשרות למחיקת הודעות לצמיתות לאחר צפייה. חלק מהתכנים אף עברו לדארקנט[2][5].
פעולותן של הרשתות החברתיות בנושא טרור
בהכללה, פועלות הרשתות החברתיות למען שתי מטרות - מניען העלאה של תוכן התומך בטרור, ואם הדבר אינו אפשרי - הסרתם של תכנים אלו במהירות האפשרית[2].
תנאי השירות של הרשתות החברתיות המובילות אוסרים על הפצה של תוכני טרור. בפייסבוק, למשל, מוגדר האיסור להשתמש בפלטפורמה כדי לארגן או לתמוך בפעילות פלילית הגורמת נזק פיזי או כספי לאנשים או עסקים, פעילות שמטרתה יצירת איום פיזי על יחידים או אירועים שמטרתם לחגוג ביצועו של פשע. הכללים של טוויטר אוסרים באופן כללי על שימוש בשירות לכל קידום מטרה בלתי חוקית, לרבות טרור, וכן נאסר על השתייכות לארגונים המקדמים אלימות נגד אזרחים לקידום מטרותיהם. בקווים המנחים לקהילה של יוטיוב נקבע כי ארגוני טרור אינם רשאים להשתמש בפלטפורמה לכל מטרה שהיא, כולל גיוס כספים, וכן נאסרה הפצה של תוכן המסית לאלימות או חוגג את ביצועם של מעשי טרור[2].
רשתות חברתיות משקיעות משאבים בניסיון לצמצם את האפשרות לנצל את הפלטפורמות שלהן לצורכי טרור. בין היתר מתבצע שימוש נרחב בכלים של בינה מלאכותית שמבצעים הסרה וחסימה אוטומטית של תכנים שנקשרים להפצת טרור, על פי קריטריונים שמגדירות חברות הרשתות החברתיות. שימושים נפוצים לכלי בינה מלאכותית כוללים הסרה של תמונות או סרטונים שתואמים לתוכן שבעבר זוהו כתוכן תומך-טרור, ניתוח טקסטים, הסרת תכנים הקשורים למשתמש שזוהה כתומך-טרור, זיהוי חשבונות חדשים שנוצרו על ידי משתמשים שנחסמו בעבר. שימוש בכלי בינה מלאכותית עלול לגרום גם לתופעות לא רצויות, שמועצמות בגלל הקושי להגדיר "טרור", וכך למשל, על רקע לחץ של ממשלת סוריה לחסום תוכני טרור, הסיר כלי אוטומטי המוני תיעודים ממלחמת האזרחים בסוריה שהתיעוד היחיד שלהם היה ביוטיוב, וכך אבד מידע שעשוי היה לסייע לשפוך אור על הפרות זכויות האדם שמתבצעות במלחמה[2].
לכלים של הבינה המלאכותית ישנן מגבלות בהבנת הקשרים, ולכן מאפשרות הרשתות החברתיות לגולשים לסמן תוכן כ"תומך טרור", ומנסות לעודד אותם באמצעים שונים לסייע באיתורו של התוכן. בנוסף, מאפשרות הרשתות החברתיות הליך של "ערעור" על ההחלטות האוטומטיות כך שייבחנו גם על ידי גורם אנושי, אפשרות שנאלצות חברות הטכנולוגיה להגביל מפאת משאבי כוח האדם שברשותן. נסיבות אלו הובילו לגורמים שונים לקרוא לצורך להשקיף את שיקולי האלגוריתם שלפעמים מקבל סדרה של המוני החלטות מוטעות בלי יכולת לבקר זאת באופן ציבורי או מחקרי. עם זאת, גם התוכניות להגביר את השקיפות אינן חפות מחסרונות מעשיים, כך למשל, חשיפה ציבורית של האלגוריתם עלול להיות מנוצל לרעה על ידי הטרוריסטים עצמם שימצאו דרכים לעקוף את הסרת התכנים[2].
עד שנת 2016 לכל אחת מהרשתות החברתיות הבולטות הייתה מדיניות מעט שונה בנוגע להגדרת תוכן כ"תומך טרור", מה שאפשר לארגוני טרור שנחסמו באחת מהרשתות להמשיך לפעול באחרות. בשנת 2016 הודיעו פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ומיקרוסופט על יצירת מאגר משותף של תכנים המיוצרים על ידי ארגוני טרור או למטרת תמיכה בהם, מה שמאפשר לרשתות לחסום במקרים רבים תוכן בעייתי מראש - עוד לפני שהועלה לפלטפורמה. עד ליוני 2018 הצטרפו למאגר עוד 9 חברות נוספות, ביניהן אינסטגרם ולינקדאין[2].
פעולות לאומיות
התמודדות ברמה הלאומית מול ביטויי תמיכה בטרור היא נושא שמוצא את מנגנוני החקיקה במתח בין שמירה על חופש ביטוי וחירות הפרט לבין שאיפה להבטיח ביטחון לאזרחים. מתח זה מועצם עקב כך שבין הסכמה בינלאומית ברורה לגבי ההגדרה של טרור, כאשר בצדדים שונים של סכסוך לעיתים המצדדים במחנות השונים יימצאו באי-הסכמה לגבי האם פעולותיהם נחשבות "טרור"[2].
בשנת 2018 פיתחה ממשלת בריטניה כלי לניתוח השמע והגרפיקה של תכנים במטרה לאתר תוכני תעמולה של המדינה האסלאמית. על פי טענת משרד הפנים הבריטי, הכלי יכול לזהות 94% מהתכנים הרלוונטיים. בריטניה הייתה בין המדינות שקראה לחברות הרשתות החברתיות לאפשר דלת אחורית עבור הרשויות לטיפול בתכנים של ארגוני טרור[6][2].
מספר גופים, דוגמת המוסד האירופי, European Internet Foundation (אנ'), החלו לפעול לכינון יזמה בינלאומית משותפת לחסום תוכני טרור באינטרנט[2].
תופעה מקבילה היא לחץ של ממשלות שונות להסרת תכנים של גורמים יריבים לממשל, בטענה שאלו מקדמים טרור, גם אם אינם כאלו[2].
טרור ורשתות חברתיות בישראל
דו"ח שפרסם המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לגבי "אינתיפאדת היחידים" שהחלה שנת 2015, הציג את המדיה החברתית כגורם שאפשר למעשה את גל הטרור. על פי הדו"ח, הרשתות החברתיות סייעו בהפצת שמועות ושקרים, רטוריקה שמטרתה לעורר זעם המוני, הדרכות מעשיות לביצוע מעשי טרור יעילים, מודלים לחיקוי ותמריצים חברתיים לבצע פעולות טרור[7][3]. גם החמאס וגם הפת"ח אמנם קידמו באופן רשמי מחאות המוניות, אולם הפת"ח - על אף שבמקרים מעטים קידמו חשבונותיו מסרים המעודדים שימוש באלימות, דוגמת יידוי אבנים - היה מתון משמעותית לעומת החמאס וגורמים אחרים שריכזו את השיח הקיצוני והאלים ביותר. סרטוני תעמולה רבים הופצו ברשתות החברתיות בספטמבר 2015, כאשר חלקם שמו דגש על קריאות לצופים לנקוט בפעולה דוגמת "קבלו את ההחלטה בעצמכם, אל לחכות למנהיגים" או פניית "מתי תביע את זעמך?". במקרים רבים הופיעה הסכין ככלי ששימוש בו עשוי להביא לשינוי, ובמקרים מסוימים הוצגה מפורשות דקירת יהודים או חיילים כמעשה המתבקש. בהמשך התגברה מגמה זו בסרטונים שהפיץ החמאס ברשתות החברתיות. סרטונים רבים בשבועות אלו היו מצוירים וכוונו לקהל צעיר, ואחרים יועדו במיוחד עבור נשים[3]. הרשתות החברתיות בלטו כמדיה המאפשרת הגעתם של תכנים אלו, המותאמים במיוחד עבור קהלים מסוימים, אל הקהל אותו הם מנסים לשלהב.
בתקופת המהומות בישראל ב-2021 נכנס הקשר בין הטרור לרשתות החברתיות למרכז השיח התקשורתי, והתופעה קיבלה את הכינוי העיתונאי "אינתיפאדת הטיקטוק" או "טרור הטיקטוק"[8][9][10][11] - זאת על אף שטיקטוק לא הייתה הפלטפורמה העיקרית ששימשה לקידום מעשי טרור, אלא ככל הנראה טלגרם[5][2]. משטרת ישראל והשר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, ייחסו לרשתות החברתיות גורם מעודד הסתה[12][13]. במהלך המהומות ניתח ארגון "Fake Reporter" את פעילות הרשת מצד יהודים שקראו לאירועי אלימות כלפיי אזרחים ערבים או רכושם, ועל פי ניתוחו מרבית פעילות זו בוצעה בעשרות קבוצות סגורות, בעיקר בטלגרם, ובהם נוטרו אלפי תכנים אלימים לרבות סרטונים המציגים אלימות מפורשת, חדשות כזב ויזמות לביצוע פעולות אלימות. בעקבות הניתוח בזמן אמת, סגרו גורמים מהרשות המבצעת חלק מקבוצות אלו כבר במהלך גל המהומות, ועל פי עדויות ברשתות החברתיות גם ביצעו מעצרים[5]. בכלי התקשורת הוצגו סרטונים בעלי אופי אלים שהפכו ויראלים ברשת הטיקטוק ובפלטפורמות רשת אחרות, בהם מספר ערבים ישראלים הצטלמו כשהם נוקטים באלימות והשפלה כלפי יהודים בישראל, בעיקר בעלי חזות חרדית[14].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Brian Michael Jenkins, Is Al Qaeda's Internet Strategy Working?, RAND, 2011
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 2.17 Stuart Macdonald, Sara Giro Correia and Amy-Louise Watkin, Regulating terrorist content on social media: automation and the rule of law, אוניברסיטת קיימברידג', 20 June 2019
- ^ 3.0 3.1 3.2 גלעד גמליאל וצוות נוסף האמון על הדו"ח, הסתה ברשתות החברתיות: הדלק והמפוצץ של האלימות הפלסטינית, באתר מרכז ירושלים לענייני ציבור
- ^ 4.0 4.1 4.2 אדם הופמן, The Islamic State’s Use of Social Media: Terrorism’s Siren Song in the Digital Age, המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ^ 5.0 5.1 5.2 עומר כביר, דו"ח טכנולוגיגל עכור של אלימות ושנאה שוטף את הרשתות החברתיות, באתר כלכליסט, 16 במאי 2021
- ^ Jonathan Haynes, Backdoor access to WhatsApp? Rudd's call suggests a hazy grasp of encryption, הגארדיאן, 27.3.2017
- ^ יוסי קופרווסר והירש גודמן, המסר והסכין: מה עומד מאחורי ההתקוממות הפלסטינית ב-2015 ומה לא הבין הדרג המדיני והצבאי, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 15 נובמבר 2020
- ^ אלחנן שפייזר, במדינה לא מתפקדת, גם סרטוני טיקטוק הופכים לאינתיפאדה, בעיתון מקור ראשון, 25 באפריל 2021
- ^ אינתיפאדת הטיקטוק, באתר ערוץ 20
- ^ אינתיפאדת הטיקטוק: נעצר צעיר ערבי ששפך קפה רותח על יהודי בשער שכם והעלה לרשת, באתר חדשות כל העולם, 19 באפריל 2021
- ^ דורון מצא, כשהשכונה מריחה את החולשה, באתר ישראל היום, אפריל 24, 2021
- ^ ברוך שפירא, שוב מהומות בירושלים • המשטרה מאשרת: "הסרטונים ברשת גרמו להסתה", באתר JDN - חדשות, 24 באפריל 2021
- ^ אוחנה פרסם פוסט על המהומות בירושלים, פעילי הימין הקיצוני לא הוזכרו, באתר וואלה!, 23 באפריל 2021
- ^ יניב הלפרין, "טרור הטיקטוק"? לא רק המבצעים אחראים, באתר אנשים ומחשבים, 19 באפריל 2021
