יהדות האיטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקהילה היהודית בהאיטי מונה כיום כ-25 עד 50 נפשות.[1] ולה ספר תורה אחד[2] עד לפני שנים אחדות הייתה הקהילה מתכנסת באחד הבתים לרגל החגים, אולם עם הצטמצמות גודלה בעקבות בריחת יהודים לארצות הברית ולפנמה בגלל פשיעה ועוני חדל המנהג.

תולדות יהדות האיטי

היהודי הראשון שהגיע להאיטי היה האנוס לואיס דה טורס שהפליג לצד קולומבוס והגיע לאי ב-1492. ראשוני היהודים להגר אל האי היו יהודים הולנדים מברזיל שהגיעו לאי ב-1634, שנה לאחר הכיבוש הצרפתי. רובם היו אנוסים, ועם הגעתם לאי החלו לעבוד בגידול קני סוכר. ב-1683 גורשו מרבית היהודים על ידי הקולוניאליסטים הצרפתים ורק בעלי משרות בחברות הסחר הצרפתיות הורשו להישאר. מחקר ארכאולוגי שנעשה לפני שנים אחדות חשף שרידי בית כנסת של אנוסים בעיר ז'רמי (Jeremie) המתוארך למאה ה-17 ונבנה, ככל הנראה, בסביבות הגזירה. קיימים גם אזכורים אחדים למצבות קבר יהודיות בערי הנמל ז'קמל (Jacmel) וקאפ הייטין (Cap Haitien). במהלך מרד העבדים בהאיטי ב-1804 נטבחו וגורשו יהודים רבים, גורל שחלקו עם כל הלבנים באי. ב-1881 דיווח העיתון הצרפתי "לה פפלה" (Le Peuple) שיצא לאור בבירת האי כי קהל התנפל על קבוצת יהודים בפורט-או-פרנס להכותם אולם פוזר על ידי כוחות צבא, מאורע אותו פסל עיתון המליץ כבדוי כי לטענתו ספק היו יהודים באי בכלל.[3]

בסוף המאה ה-19 החלו להגר לאי משפחות יהודיות מלבנון, מצרים וסוריה, בעקבות מתן אזרחות צרפתית לבני מיעוטים במזרח התיכון. עד אותה העת לא הורשו היהודים באי ללמוד בבתי הספר, שהיו כולם קתוליים, ולכן הסתירו רבים את דתם. הקהילה באי מנתה כמאתיים נפשות בעקבות הגירה זו, אך הצטמצמה שנית עם הכיבוש האמריקני ב-1915, שגרר בעקבותיו הגירה המונית לארצות הברית.

ב-1937 החלה הממשלה, כמו עמיתיה ברפובליקה הדומיניקנית, להנפיק דרכונים ואשרות ליהודים ממזרח אירופה שביקשו מקלט מרדיפות הנאצים. האוכלוסייה היהודית באי הגיעה באותה העת לכדי שלוש-מאות נפשות, אולם רבים עלו למדינת ישראל בתחילת שנות החמישים ואחרים בעקבות מרד האזרחים בשנת 1986.

האיטי הייתה בין המדינות שתמכו בהקמת מדינת ישראל ובתוכנית החלוקה ב-1947.

ב-1975 חיו בבירת המדינה, פורט-או-פרנס, 12 משפחות יהודיות.[4]

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0