יהודה ליטני
.jpg) | |
| לידה |
1943 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 2022 (בגיל 79 בערך) הוד השרון, ישראל |
| מדינה | ישראל |
| עיסוק | עיתונאי |
| מעסיק | הארץ, ג'רוזלם פוסט, חברת החדשות |
| תחום סיקור | השטחים |
| פרסים והוקרה | אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג (1982) |
יהודה ליטני (1943 – 12 בינואר 2022) היה עיתונאי, פרשן וכתב ישראלי לענייני פלסטינים, וכן עורך, דובר ומתרגם.
ביוגרפיה
יהודה ליטני נולד בירושלים בשנת 1943 לחיים (הנריק) לייטאיזן, בעל בית מלאכה לצורפות שעלה לארץ ישראל מפולין ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, ולנחמה, בת למשפחת פת הירושלמית שבבעלותה בית קפה ומאפייה ברחוב הנביאים בעיר. הוא למד בגימנסיה העברית רחביה במגמת מזרחנות וב-1961 התגייס לצה"ל ושירת ביחידה 515 (לימים יחידה 8200) של חיל המודיעין עד 1964.[1]
בתום שירותו הצבאי התגורר במשך מספר שנים בניו יורק, שם למד פרסום ועבד בקונסוליה הישראלית בעיר כמפענח צופן (מפענח מברקים). עם שובו מניו יורק למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי המזרח התיכון ועבד בקול ישראל ובערוץ הראשון. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 שירת כדובר הממשל הצבאי ביהודה ושומרון, תחת פיקודו של האלוף רפאל ורדי. בשנת 1973 החל לעבוד בעיתון "הארץ" וסיקר עבור העיתון משטחי יהודה ושומרון את ליבת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היה מראשוני העיתונאים הישראלים שכתבו על מעשי העוולה שבוצעו, לדבריהם, על ידי מדינת ישראל וצה"ל נגד האוכלוסייה הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. הוא קנה לעצמו שם של עיתונאי וכתב שטח מוערך, והרבה להיפגש גם עם מנהיגים פוליטיים פלסטינים וגם עם תושבים מהרחוב הפלסטיני, ולשמוע את נקודת מבטם על הסכסוך. הוא עבד בעיתון עד שנת 1985, ושימש גם ככתב המדיני של העיתון.[1] לאחר מכן החל לעבוד עבור העיתון "ג'רוזלם פוסט", שם עבד כעורך לענייני המזרח התיכון, בין היתר באינתיפאדה הראשונה ובעיתון "חדשות".[2]
בשנת 1982 קיבל את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג של האגודה לזכויות האזרח בישראל על פועלו העיתונאי לשיקוף מצב תושבי שטחי יהודה ושומרון הפלסטינים "כנתונים לממשל צבאי ונטולי רוב הכלים להתבטאות עצמית ועצמאית העומדים לרשות אזרחיה של המדינה השלטת עליהם", כך על פי נימוקי הזכייה.[3]
בשנות ה-90 של המאה ה-20 עבד בחברת החדשות של ערוץ 2 והיה העורך של היומן השבועי "השבוע" בערבית בערוץ 2.[4][2]
בשנת 2000 פורסם ספר הבישול שכתב ביחד עם נעים עריידי, "לא על החומוס לבדו" בהוצאת מודן.[5]
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 פרסם ליטני, שחש חיבה גדולה לאירלנד, תרגומי שירה אירית (אנ') בעיתונים ובכתבי-עת שונים. כן כתב, יחד עם רעייתו, לבנה, את "המיתולוגיה האירית" בסדרת המיתוסים של הוצאת מפה. בין היתר תרגם את ספרו של המשורר האירי שיימוס היני "סטיישן איילנד" בהוצאת כרמל.[6]
היה נשוי ללבנה, מתמטיקאית במקצועה,[7] ולהם שלושה ילדים. נפטר ב-12 בינואר 2022 בביתו בהוד השרון בגיל 78.[1]
קישורים חיצוניים
עופר אדרת, העיתונאי יהודה ליטני, מהראשונים לסקר את חיי הפלסטינים תחת הכיבוש, מת בגיל 78, באתר הארץ, 13 בינואר 2022
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 עופר אדרת, העיתונאי יהודה ליטני, מהראשונים לסקר את חיי הפלסטינים תחת הכיבוש, מת בגיל 78, באתר הארץ, 13 בינואר 2022
- ^ 2.0 2.1 יהודה ליטני, לא הקשבתי לקול הפנימי, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1998
- ^ האגודה לזכויות האזרח בישראל - ארכיון משפטי | מקבלי אות זכויות האדם לשנת 1982, באתר law.acri.org.il
- ^ יהודה ליטני, טלטלת נפש, באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 1999
- ^ לא על החומוס לבדו - יהודה ליטני, נעים עריידי, באתר www.e-vrit.co.il
- ^ סטיישן איילנד, באתר הוצאת כרמל
- ^ תמר גולן, רבאט: מאחור הקלעים, מעריב, 25 במאי 1984
- עיתונאים ישראלים
- כתבים ישראלים
- דוברים ישראלים
- מתרגמים ישראלים
- זוכי אות אמיל גרינצוויג
- סגל הארץ
- כתבים מדיניים ישראלים
- פרשנים לענייני ערבים
- סגל חברת החדשות
- סגל קול ישראל
- סגל חדשות
- הערוץ הראשון: שדרנים ומנחים
- סגל הג'רוזלם פוסט
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- בוגרי גימנסיה רחביה
- ישראלים שנולדו ב-1943
- ישראלים שנפטרו ב-2022