יהודה רוה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה רוה
Yehuda Raveh.jpg

יהודה רוה (נולד ב-1944[1]) הוא עורך דין ישראלי, מייסד והבעלים של משרד יהודה רוה ושות', ומייסד-שותף של קרן תשתיות ישראל.[2][3]

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

יהודה רוה נולד וגדל בנתניה[4][5] להורים שעלו מפולין באמצע שנות העשרים והתיישבו בשכונת עין התכלת בנתניה.[6] אמו, חנה, הייתה עקרת בית ואביו, מנשה, קבלן עבודות נגרות.[4][7][5] הוא הצעיר מבין שלושה אחים, כולם עורכי דין.[2][8][5][6] למד בבית ספר יסודי ביאליק ובתיכון טשרניחובסקי. רוה שיחק כדורגל במכבי נתניה נערים, בקבוצתו של מוטל'ה שפיגלר.[4][9] בצה"ל שירת כקצין בגדוד חרמש, חטיבה 7, חיל השריון.[2][10] בשירות המילואים הגיע לדרגת סגן-אלוף,[1][10] תפקידו האחרון היה קמב"צ באגף המבצעים במטכ"ל.[10]

רוה הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית, עשה התמחות אצל עורכי הדין יגאל ארנון ושלמה תוסייה-הכהן בירושלים.[10] בתקופת לימודיו פגש את אשתו, תמר האוזנר-רוה,[2][4][5] עמה נסע לניו יורק, ושם למד בהמשך באוניברסיטת ניו יורק[11][12] ועבד במשרד עורכי דין בוול סטריט.[2]

ב-1972 שב לישראל והקים ביחד עם שני שותפים את משרד עורכי הדין שלו, אותו רכשו מגדעון האוזנר, אביה של אשתו (האוזנר ייסד את המשרד ב-1940) ושינה את שם המשרד מהאוזנר לרוה.[12][13][14][4]

בשנת 2017 משרד יהודה רוה ושות' דורג בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל (בדירוג לפי איכות) בתחום המלונאות,[15] מימון פרויקטים, אנרגיה ותשתיות,[16] חדלות פרעון,[17] התכנון והבנייה,[18] (לפי דירוג Dun's 100).

בשנת 1974 הקימו חמישה אנשי עסקים אמריקאיים ליגת כדורסל מקצוענית אירופאית European Basketball Professional League, עם שחקנים אמריקאים וקראו לה Israel Sabres, ורוה מונה לנציג המשקיעים ונשיא הקבוצה הישראלית בבעלות ליוינגסטון קוסברג, שזכתה באליפות; הליגה פעלה במשך שנה.[5][7]

נדל"ן ומלונאות

הלקוח המשמעותי הראשון של רוה היה מלונות קנדיאן פסיפיק (Canadian Pacific Hotels) (אנ'), נשיא החברה, דונלד קרטיס, הזמין את רוה לטורונטו לתת חוות דעת על הסיכון שבהשקעה בישראל, מתוך חשש מהחרם הערבי.[2][5][7][19][4] קנדיאן פסיפיק הייתה לאחת מהחברות הגדולות ביותר בקנדה, בעלת מחזור של כ-15 מיליארד דולר. היא ניהלה בישראל את מלונות פלזה ירושלים ופלזה טבריה.[12][6][8] וכעבור 12 שנה עזבה את הארץ, רוה ייצג אותה כל התקופה. רוה ייצג את דוד טייג שהוא אחד הבעלים של מלון הילטון ובנה את מלון אינטרקונטיננטל תל אביב,[5][7] את מלון היאט ים המלח ומלון גרנד קורט בירושלים.[11]

החל משנת 1980 ועד למותו בשנת 2011, ייצג רוה את דייוויד לואיס, בעליה של רשת ישרוטל,[12][6][8][20] וטיפל בהנפקתה של ישרוטל, וכיום (2017) הוא ממשיך לייצג את הרשת.[7][21][22] משפחת לואיס השקיעה בישראל מעל שני מיליארד שקלים וכיום בניהולה ובבעלותה כעשרים בתי מלון: באילת, בים המלח, במצפה רמון, בתל אביב, בירושלים ובצפון הארץ (יערות הכרמל ומצפה הימים).[21] הוא ייצג את רשת מלון טמארס, שבבעלות המיליארדר פויו זבלודוביץ'.

בשנת 1985 החל רוה לייצג את האחים רייכמן, שבנו בעלות של מאה מיליון דולר את פרויקט כיכר ספרא, כיכר העירייה בירושלים.[5][12] הם בנו את הפרויקט במימונם כנגד הסכם שכירות עם עיריית ירושלים למשך עשרים שנה לעירייה.[23] פרויקט זה היה השותפות ציבורית-פרטית (PPP) הראשון, בו היה מעורב רוה.[24][25] בנוסף, ייצג את חברת לדברוק בבעלות סיריל שטיין בבניית מתחם ממילא בירושלים[8] ואחר-כך את אלפרד אקירוב, שהמשיך בבניית ממילא,[19] את מלון הילטון ירושלים שהקים שטיין.[7] נוסף על כן, ייצג רוה את שטיין גם בחברת איי.אי.די.סי. שהקים ב-1992 במטרה לסייע בהקמת מפעלים ובאספקת תעסוקה לעולים בישראל.[7]

ב-1991 ייצג רוה את ג'ק טראמל, בעליה של חברת אטארי, שרצה להקים בארץ מפעל בהשקעה של 50 מיליון דולר ולבסוף ויתר.[5][7][26] ייצג גם את ג'ורג' סורוס ומייקל שטיינהרדט (אנ').[19] ייצג את איש העסקים הקנדי רוברט רובינשטיין שהיה מעורב בעסקאות נדל"ן בארץ.[5] ייצג את רונלד שטרן, קנדי שרכש חממה טכנולוגית בישראל.[2] יחד עם אשתו תמי, חברת בן-יקר-גת ורשת ישרוטל, יזם והקים את חוות הבריאות "יערות הכרמל" – הידוע כיום בשמו "מלון יערות הכרמל".[2][5][7][12][27][28][29][30]

ייצג את האוניברסיטה העברית בפרויקט להקמת מעונות הסטודנטים בהר הצופים, בהיקף של 45 מיליון דולר. ייצג את PotashCorp (אנ') הקנדי, קונצרן האשלג הגדול בעולם, כשב-1998 רכש 9% מכימיקלים לישראל מידי החברה לישראל שהייתה שייכת אז לארווין אייזנברג ב-90 מיליון דולר.[5][19][31][32]

החל משלהי שנות התשעים ועד שנת 2011 רוה ייצג את אזורים, שרכשה את מלונות שרתון. יצג את חברת ישרס בפרויקט שלה שנבנה על מגרש הכדורגל ימק"א.[33][11]

רוה ייצג ברכישת מקרקעין בלאס וגאס, בתי מלון במתחם מנדלבאום, קניון הראל, פרויקט בניית קריית התקשורת בשערי צדק הישן, ייצג עמותות בנייה גדולות במגזר החרדי (ביניהן גבעת קנדה וקריית ספר).[11] עסק בהפשרת קרקעות חקלאיות לבנייה במושבים ובקיבוצים, על פי החלטות המינהל (533, 727 ודומיהן). יצג את רשות הטבע והגנים וליווה את פעילותה בכל הארץ.[5][7][19][11]

רוה מייצג את "מבט לנגב" שבונה את עיר הבה"דים, שיפנה את צה"ל ממרכז הארץ, ויעביר את כל בסיסי ההדרכה לנגב, פרויקט של 9 מיליארד שקלים. הוא מייצג את התאחדות הקבלנים.[34] מייצג נתבעים שונים בתובענות ייצוגיות בהיקף כולל של מיליארדי ש"ח.[11] ייצג את שעיה בוימלגרין בפרויקטי נדל"ן בישראל ובניו יורק, בהם רכישת חברת הנדל"ן אזורים, מידי אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר.[14] ייצג את קבוצת MTS בראשותו של לב לבייב שהתמודדה במכרז הרכבת הקלה בת"א (וזכתה בו ב-2007 ולימים בוטל המכרז על ידי ממשלת ישראל); ייצג מלונות באירופה של אליעזר פישמן ואלכס דמביצר (מבעלי חברת הנדל"ן האמריקאית Northern Group).[2] רוה ייצג את הקונצרן ההולנדי יוניליוור,[19] את מכירות מוצרי הבשמים אליזבט ארדן ופברג'ה, את חברת הטלפונים הצרפתית פראנס טלקום,[7] את סמסונג הקוריאנית, היטאצ'י היפנית וחברה בבעלות משפחת מאיר.[19]

תשתיות

ב-1996 פנה ג'ון בק, בעליה של החברה הקנדית אקון(אנ') ויושב הראש שלה,[12] שהקים בטורונטו כביש AER ‏(All Electronic Road) בשיטת BOT‏ (built operate transfer), לרוה בבקשה להקים קונסורציום שיבנה כביש דומה בישראל. למכרז ניגשו Candadian Highways, אפריקה ישראל, הקונצרן הצרפתי סוסייטה ז'נרל וHughes Electronics (אנ') האמריקאית (חברת בת של ג'נרל מוטורס) וזכו בו.[35][36][10] הצרפתים והאמריקאים פרשו מהמכרז ונשארו בו החברה הקנדית, אפריקה ישראל ושיכון ובינוי והקימו את כביש 6. ב-1998 זכתה קבוצת דרך ארץ, שרוה הוא היועץ המשפטי שלה, במכרז להקמת הקטע המרכזי של כביש חוצה ישראל באורך 86 קילומטר. פרויקט של קרוב ל-1.5 מיליארד דולר.[37][24][38]

בשנים שאחרי הזכייה בכביש חוצה ישראל משרדו של רווה לקח חלק במרבית פרויקטי התשתיות הגדולים בישראל (כמו תחנות הכוח באשקלון, המממנים של כביש 431, המלווים לפרויקט הנתיבים המהירים, מתקני התפלה, רכבת קלה תל אביב, עיר הבה"דים בנגב, דרך ארץ, כולל תפעול מנהרות הכרמל, תחנת כוח "דליה", אנרגיות ועוד).[24][39] רוה יצג את בנק לאומי, קרנות הפנסיה וקופות הגמל בפרויקט להקמת מתקן להתפלת מים באשקלון, בהיקף 200 מיליון דולר.[37]

בשנת 2008 רוה הקים (באמצעות חברת STG שבשליטתו) ביחד עם יאיר המבורגר וקבוצת הראל את קרן תשתיות ישראל ואליהם הצטרף כשותף מנהל ירון קסטנבאום,[12][13][40][41] גוף שמשקיע ומנהל פרויקטים של תשתיות בתחומי מים, אנרגיה ותחבורה (רכבות וכבישים). בין הנכסים שהקרן מנהלת: כביש חוצה ישראל, סוויספורט, טאוור ויז'ן, מתקן ההתפלה ויה מאריס בפלמחים, מילגם, הרכבת הקלה בירושלים, חברת ווינרג'י (Winergy) המתמחה בתחום אנרגיית רוח באירופה, תחנת הכוח דליה אנרגיה, כביש 431 ועוד.[13][42][43][44][45][46][47]

חדלות פירעון

רוה מונה בידי קבוצות של נושים ובנקים ככונסי נכסים של חברות שנמצאות בקשיים. בשנת 1998 רוה מונה בידי בית המשפט להבריא את ציון טקסטיל, שפשטה את הרגל והייתה בבעלות משפחת שנקר, היא הובראה ונמכרה.[11][10] היה כונס נכסים של חברות בניה רבות שנקלעו לקשיים.[48][11] בשנת 2008 מונה לכונס של חברת חפציבה, הוא החזיר את חובותיה של החברה לפרויקטים והשלים בניית מאות יחידות דיור שחפציבה לא השלימה ומסרן לרוכשים.[49] ב-2009 מונה לכונס הנכסים של חברת הבנייה רמט, שצברה חובות של כ-190 מיליון שקל.[50][51][52][53]

פעילויות נוספות

ייצג את הקונגרס היהודי העולמי במשפט דמיאניוק.[11] ייצג את פרויקט שידורי הלוויין העתידיים, הדי.בי.אס. של רשת הטלוויזיה הצרפתית קנאל פלוס(אנ').[11] ייעץ לחברות יווניות בעניין מכרזים שפורסמו לקראת האולימפיאדה.[54] כיהן כנשיא "מועדון ההייטק", בו היה מושקע בחברות הייטק שונות, בין חברי המועדון היו אלי הורוביץ (טבע), דב פרוהמן (אינטל), אברהם אשרי (בנק דיסקונט) ושמריהו לוין (רפ"א).[5][55][56]

פעילות ציבורית

רוה כיהן כיו"ר אגודת הידידים של מוזיאון ישראל[7][57] וכיום (2017) מכהן כנשיא כבוד של האגודה,[13][58] מכהן כיו"ר לשכת המסחר קנדה-ישראל,[2][1][58][59] יו"ר חבר הנאמנים של המכללה למנהל ראשון לציון, דירקטור בבנק הבינלאומי הראשון.[2][13] חבר הנהלת וראייטי, חבר הנהלת בית החולים האורתופדי לילדים "אלין",[60] סגן יו"ר המועצה הציבורית של יד שרה,[13][61][58] חבר נשיאות עלה נגב,[58] חבר נשיאות אלין בית נועם, דירקטור בקרן אברהם,[1] יו"ר הוועד המנהל של הקרן החדשה לירושלים.[58][61] [62] [63] ייצג בישראל את הקרן שהקים המיליונר הקנדי כהנוב ותרמה עשרות מיליוני דולרים בישראל.[5]

בעקבות פעילותו בתשתיות נבחר לחבר צוות מומחים של האו"ם שהוקם על ידי הוועדה הכלכלית של האו"ם לענייני אירופה (United Nations Economic Comission to Europe), המתכנס פעמיים בשנה בז'נבה. מטרתו לייעץ למדינות להקמת פרויקטים של תשתית בשיטות שותפות ציבורית-פרטית. [1] [41] [37] [46] רוה מייצג את המיליארדר והפילנתרופ מורטון מנדל בפעילויותיו בישראל, בעיקר פילנתרופיה (הוא תרם בישראל למעלה מ-400 מיליון דולר), בכלל זה בית ספר מנדל למנהיגות.

מלמד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב קורס בשם "מימון פרויקטים - היבטים משפטיים".[64]

חיים אישיים

רוה נשוי לעו"ד תמר האוזנר-רוה, יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות של ערוץ 2, ולהם שלוש בנות.[5][4][13][10]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודה רוה

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 קורות חיים קצרים באתר דן אנד ברדסטריט ישראל.
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 הדר חורש, עו"ד יהודה רווה: "אני מקושר ויכול להרים טלפון ללשכת ראש הממשלה - אי אפשר להכחיש שזה טוב לעסקים", באתר TheMarker‏, 12 בינואר 2007.
  3. ^ יוסי שגב, ‏המתעשרים הגדולים: מי הם עורכי הדין שעשו הון מעסקים?, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2017.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 אלה לוי-וינריב, עו"ד יהודה רוה: "הבירוקרטיה היא הרעה החולה של המדינה", בעיתון גלובס, 22 במאי 2009.
  5. ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 5.13 5.14 5.15 "רווה נחת", מגזין ממון, ידיעות אחרונות, 15 בדצמבר 1998, עמ' 5.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 יזהר באר, "יהודה, בועז וגדי גם", כל העיר, 13 בנובמבר 1987, עמ' 25.
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 נילי שחק בופמן, "הנציג", מעריב עסקים, 1 במרץ 1994, עמ' 13-12.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 אייל הראובני, "העשירים בעיר", עיתון ירושלים, עמ' 47.
  9. ^ "פורטפוליו/ יהודה רוה", מגזין גלובס G, ‏20 באוקטובר 2005, עמ' 3.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 ליאת רון, "כשאני נוסע על כביש 6, יש לי הרגשה מיוחדת. זו מהפכה", גלובס, 20 בינואר 2018
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 11.8 11.9 כל העיר, 16 באוקטובר 1998.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 12.5 12.6 12.7 שלומית לן, ריאיון עם תמי ויהודה רוה, גלובס, 31 ביולי 2007.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 הילה רז, "הלקוחות שלנו מבינים שהתחרותיות לא תישאר כפי שהיתה", דה מרקר, 10 בנובמבר 2011.
  14. ^ 14.0 14.1 נועם שרביט, "משרד עוה"ד יהודה רוה "בולע" לקרבו את בוטיק המיסוי נדב, ברנס, רוטשילד", גלובס, 21 בינואר 2007.
  15. ^ דירוג משרדי עורכי הדין בתחום המלונאות, באתר DUN'S 100.
  16. ^ דירוג משרדי עורכי הדין בתחום מימון פרויקטים, אנרגיה ותשתיות, באתר DUN'S 100.
  17. ^ דירוג משרדי עורכי הדין בתחום חדלות פרעון, באתר DUN'S 100.
  18. ^ דירוג משרדי עורכי הדין בתחום תכנון ובניה, באתר DUN'S 100.
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 19.5 19.6 עופר פטרסבורג, ידיעות אחרונות, מגזין ממון, 25 בדצמבר 1998.
  20. ^ עו"ד יהודה רווה, "לואיס וישרוטל השתמשו בזכות חוקית", גלובס, 28 ביוני 1999.
  21. ^ 21.0 21.1 גידי ליפקין, 'עו"ד יהודה רוה : "העיר אילת חייבת את צמיחתה התיירותית לדייוויד לואיס', 10 באוגוסט 2011], באתר Passport News.
  22. ^ יהודה שרוני, 'המלונאי האנגלי דייוויד לואיס ינפיק את רשת המלונות "ישרוטל" בבורסה בת"א', עסקים מעריב, 2 בפברואר 1994.
  23. ^ אריה לביא, "הצד הישראלי של האחים רייכמן", מעריב עסקים, 22 במאי 1992.
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 עמירם ברקת, "צריך לשנות את דיני המכרזים בישראל", גלובס, 26 באפריל 2010.
  25. ^ באמצע שנות התשעים האחים רייכמן פשטו את הרגל והעירייה רכשה את המבנה מכונס הנכסים ברבע מחיר.
  26. ^ יוסי גולד, "רווה ישחק באטארי", כלהעיר, 17 באפריל 1991.
  27. ^ רונית צח, תמר עם כל דבר: בחורה נחמדה וגם מאוד קומוניקטיבית, עיתון כל העיר מקבוצת הארץ, גיליון 821, 20 במאי 1994.
  28. ^ עדית ויטמן, אפילו ב"ערב שבת" ריכלו עליה: פרופיל גלובס, 28 באוקטובר 1994, עמ' 10.
  29. ^ אורית הראל, "משפט אייכמן היה חלק בלתי נפרד מחיינו", בעיתון מעריב, 3 באוקטובר 1999.
  30. ^ יעל וינר, 'עו"ד ועוד', מעריב עסקים, 7 בספטמבר 1999.
  31. ^ יהודה שרוני, 'נציג החברה לישראל "לא ידוע לי על הסדר בין החברה לפי.סי.אס"', מעריב, 14 בינואר 1999.
  32. ^ מירב ארלוזורוב, ריאיון עם יהודה רוה, הארץ, 18 בינואר 1999, עמ' 27.
  33. ^ נדל"ן בונוס, "המושכים בחוטים", 31 בדצמבר 1999, עמ' 9.
  34. ^ ענת שיחור-אהרונסון, יהודה רווה: "אני לא נוטש חברים", באתר nrg מעריב, 7 במאי 2010.
  35. ^ עמירם ברקת, "הקשר הירושלמי של חוצה-ישראל", כל העיר, 30 בינואר 1998.
  36. ^ הזוכה היה הקונצורציום שהציע את מחיר האגרה הנמוך ביותר.
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 'עו"ד ירושלמי', אמצע השבוע, 11 בפברואר 2003, עמ' 7.
  38. ^ "חוצה ישראל: המתנגדים אוכלים את הכובע", שבועון גלובס נדל"ן, 26 באפריל 2010, עמ' 16.
  39. ^ משה גורלי, ריאיון עם יהודה רוה, כלכליסט, 4 בדצמבר 2012.
  40. ^ הראל ויהודה רוה מקימים קרן להשקעה בתשתיות, באתר ynet,‏ 20 בנובמבר 2005.
  41. ^ 41.0 41.1 שרון קדמי, "משרד תשתיות פרטי", דה מרקר נדל"ן ותשתיות, 23 במרץ 2006, עמ' 12.
  42. ^ אבי בר-אלי, "הראל ביטוח ועו"ד רווה רוכשים 20% מפרויקט תחנת הכוח של דליה אנרגיות", דה מרקר, 12 ביוני 2007.
  43. ^ יורם גביזון, "עסקת ענק: קרן תש"י רוכשת 20% מחברת המיחזור ורידיס לפי שווי של חצי מיליארד דולר", דה מרקר, 11 ביולי 2017.
  44. ^ מיכאל רוכוורגר, 'תש"י מגייסת קרן חדשה בהיקף של 800 מיליון שקל', דה מרקר, 6 בפברואר 2016.
  45. ^ מיכאל רוכוורגר, "אקזיט נאה לתש"י: מוכרת 20% מדליה אנרגיות תמורת 430 מיליון ש'", דה מרקר, 31 ביולי 2016.
  46. ^ 46.0 46.1 עמירם ברקת, גלובס, 14 באוקטובר 2010, עמ' 22.
  47. ^ אבי שאולי עמירם ברקת ורון שטין, "זכיינית כביש 6 מחליפה ידיים: לבייב והקנדים בחוץ, המבורגר וקרן תשתיות בפנים", גלובס, 22 באוגוסט 2010.
  48. ^ "כינוס נכסים על חברת הקבלן אסרף", כל העיר, 11 באוגוסט 2000, עמ' 6.
  49. ^ הוא ממשיך ועוסק בכך עד היום, 2017.
  50. ^ ליטל דוברוביצקי, "הנתונים נחשפים רמת וחברות הבת חייבת כ-170 מיליון שקל לנושים", ידיעות אחרונות, 9 בספטמבר 2009.
  51. ^ רנית נחום-הלוי, חיים ביאור, יהודה רווה: "נצליח למצוא רוכש לרמט - עוד לפני סיום תקופת ההקפאה", בעיתון הארץ, 30 בספטמבר 2009.
  52. ^ ליטל דוברוביצקי, "הוארכה הקפאת ההליכים לרמט", באתר ynet,‏ 30 בספטמבר 2009.
  53. ^ יעל וינר, 'עו"ד ועוד', מעריב עסקים, 7 בספטמבר 1999.
  54. ^ אמיר הלמר, "עורכי הדין ששווים מיליונים", הארץ, 25 באוגוסט 2011.
  55. ^ אפי לנדאו, "צעצועים של עשירים", גלובס, 1 בספטמבר 1999, עמ' 17-16.
  56. ^ מיטל סטבינסקי, 'אנשי עסקים מישראל משקיעים בסטרט-אפ האמריקני "אליטי"', כלכלה ידיעות אחרונות, 1 באוגוסט 1999.
  57. ^ "שקל תחת שקל", הארץ, 12 בדצמבר 1991.
  58. ^ 58.0 58.1 58.2 58.3 58.4 הדר קנה, "חמישים בעלי המאה: מקום 11. עו"ד יהודה רוה", כלהעיר, 28 באוקטובר 2005, עמ' 4.
  59. ^ גיא ימין וגולן פרידנפלד, "גידול של 20% בסחר עם קנדה", בעיתון גלובס, 8 בפברואר 2005.
  60. ^ עופר פטרסבורג, 'עו"ד יהודה רווה קיבל הצעה להיות יועץ משפטי לממשלה', ידיעות אחרונות, 16 בינואר 1997, עמוד השער ועמ' 15.
  61. ^ 61.0 61.1 קותי פונדמינסקי, אמצע השבוע, עמ' 1, 4.
  62. ^ שוקי שדה, "קרן השפע", דה מרקר, 13 ביוני 2008, עמ' 20, 22, 23.
  63. ^ הדר קנה, "עו"ד יהודה רוה", כלהעיר, 28 באוקטובר 2005, עמ' 4.
  64. ^ סילבוס הקורס "מימון פרויקטים - היבטים משפטיים", אתר אוניברסיטת תל אביב.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהודה_רוה&oldid=1929509"