יהושע נסיהו
 | |
| נסיהו (עומד מימין) לצד אהרון חיים קרופניק, מזכיר הטכניון הראשון, בבניין הטכניון ההיסטורי, 1925 | |
| לידה |
1900 לופטין, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 1978 (בגיל 78 בערך) חיפה, ישראל |
| מקום מגורים | חיפה, ישראל |
| ידוע בשל | הארכיון ההיסטורי של הטכניון, הקרוי על שמו |
| תקופת הפעילות | 1920–1974 (כ־54 שנים) |
| מקצוע | מזכיר כספים, מנהל חשבונות, מנהל אדמיניסטרטיבי, גזבר, ומייסד הארכיון ההיסטורי בטכניון. |
| בת זוג | אסתר נסיהו |
יהושע זאב נסיהו (1900 – 28 ביוני 1978) היה מזכיר הכספים, מנהל החשבונות, המנהל האדמיניסטרטיבי והגזבר של הטכניון, מתחילת פעילות הטכניון בשנת 1924 ובמשך חמישים שנות פועלו בארגון. הוא אסף חומרים היסטוריים על הטכניון, ולאחר פרישתו לגמלאות הקים את הארכיון ההיסטורי של הטכניון בספרייה המרכזית ע"ש אלישר. לאחר מותו נקרא הארכיון על שמו. השם הרשמי של הטכניון כיום ("הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל") מתבסס על הצעתו.
קורות חייו
נסיהו נולד בשנת 1900 בעיירה לופטין שבמזרח גליציה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באוקראינה, למשפחת זוכמן. במאי 1920, לאחר לימודים של סמסטר אחד באוניברסיטה וינאית, החליט לעלות לארץ ישראל, ונמנה עם עולי העלייה השלישית.[1] בהגיעו לארץ הוא נשלח על ידי פעיל השומר הצעיר צבי ליבנה למושבה יבנאל והיה ממייסדי קבוצת הפועלים החקלאיים של המושבה. לקבוצה היו שלוש מטרות: עבודת חקלאות, הרחקת האריסים הערבים והשתלבות במערכת ההגנה של המושבה, שהוקמה בעקבות מאורעות תל חי. הוא נבחר על ידי פועלי המושבה לשמש כשליח לוועידות היסוד של ההסתדרות.[2][3]
בהמשך שנות ה-20 של המאה ה-20 הוא הצטרף ל"חבורת העמק", חבורת חלוצים בעמק יזרעאל, שייסדה את קיבוץ משמר העמק. הוא עבד יחד עם החבורה בייבוש ביצות ובסלילת כבישים בין נצרת לעפולה.[1][2]
שנות פעילותו בטכניון
בשנת 1924 הוא עבר עם עמיתיו החלוצים לחיפה והגיע לחצר בניין הטכניון ההיסטורי בהדר הכרמל לצורך טיפול בבעיית ניקוז מי השופכין של בית הספר הריאלי הסמוך. הוא חלק בניין אבן קטן, אשר שימש משרד של הטכניון בבנייתו, עם שותפיו, שאיתם חלק גם מזון וימי עבודה בחצר ובבניין הטכניון. הוא עבד בעבודות מזדמנות נוספות כמו סבלות, פריקת מִטענים, בניית טרסות בגן וניקוי אבן בבתי המלאכה של הלוקומובילים. במהלך התקופה הוא הכיר את מנהל בית הספר הריאלי ד"ר ארתור בירם, שהתרשם ממנו כחלוץ צעיר ונמרץ והמליץ עליו כעובד למהנדס מקס הקר, כאשר זה הגיע מחוץ לארץ לקראת ההכנות לפתיחת הטכניון. כתוצאה מכך, ביוני 1924 נסיהו החל את עבודתו בטכניון כסגן מזכיר המוסד.[1][3][4][5][6] זאת לאחר שהתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת רומא. לימודים שעליהם ויתר.[7]
בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, כאשר הטכניון נקלע למשבר כלכלי, הסוכנות היהודית החליטה לסגור את הטכניון. ביוני 1931 היא שלחה מכתבי פיטורין לעובדיה בהודעה על סיום עבודתם בתאריך ה-30 בספטמבר 1931. נסיהו ושאר העובדים והמורים מחו על כך. נסיהו הצליח לשכנע אותם לוותר על משכורתם עד יחלוף זעם וב-22 בנובמבר באותה שנה הם שלחו מכתב לוועד המנהל של חברת עזרה בו הם דרשו לבטל את ההחלטה והודיעו כי לא ידרשו שכר במשך שנה. למעשה, במשך חמש שנים הם קיבלו רק חלק משכרם כשבשנה החמישית שולמו להם ההפרשים. בזכותם ניצל הטכניון מסגירה.[1][2][3][4][8]
בשנת 1942, עם הארגון מחדש בטכניון והקמת המזכירות האקדמית ומזכירות הכספים, האדמיניסטרציה וניהול כוח האדם, נסיהו התמנה למזכיר הכספים, מנהל החשבונות והמנהל האדמיניסטרטיבי של הטכניון, ולאחר מכן היה גם הגזבר.[1] בנוסף הוא היה חבר בקופת התמלוגים של הטכניון ואחד ממקימיה. בשנות ה-50 של המאה ה-20, בזמן שנסיהו היה הגזבר, הטכניון נקלע שוב למשבר כלכלי, ונסיהו ניסה להשיג כספים לתשלומי שכר העובדים, והלוואות כספיות לטובת תחילת פיתוח הקמפוס בנווה שאנן.[5]
נסיהו היה בין יוזמי ומקימי "הקרן לזכר חללי הטכניון ובני המורים והעובדים שנפלו במערכות ישראל", קרן שקמה בתחילת שנות ה-50 ושהעניקה מלגות לבני מורים ועובדים שנפטרו בזמן עבודתם בטכניון.
במהלך שנות ה-50 התעוררה מחלוקת בין נסיהו לבין נשיא הטכניון דאז יעקב דורי כאשר התפרסם בבטאון הפנימי "בית הטכניון" שנסיהו הציע את שמו הנוכחי של הטכניון: "מכון טכנולוגי לישראל". דורי התרעם על כך בטענה שהוא ופרופסור סידני גודלסטין, המשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים וחבר האגודה למדעי החלל והתעופה בישראל, הם אלה שהציעו את השם בשנת 1953. נסיהו הראה שעוד בשנת 1950 היה זה הוא שהציע את השם במכתב שכתב לנשיא הטכניון הקודם שלמה קפלנסקי. השם שהציע נסיהו, "הטכניון, מכון לטכנולוגיה בישראל", היווה את הבסיס לשמו הרשמי של הטכניון כיום: "הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל".[4]
בשנת 1967 נסיהו פרש לגמלאות, אך המשיך לשמש כיועץ פיננסי להנהלת הטכניון.[1][2] בשנת 1968 הוא הקים בספרייה המרכזית של הטכניון את הארכיון ההיסטורי של הטכניון, לאחר שצבר ידע רב ואסף במשך עשרות שנים חומרים היסטוריים הקשורים במוסד. החל משנת 1979 קרוי הארכיון על שמו ולזכרו.[9]
ב-12 באוגוסט 1970 נסיהו פרסם כתבה בעיתון דבר כנגד הצעתו של שר הקליטה שמעון פרס לשימוש בשפה האנגלית כשפת הוראה במוסד להשכלה גבוהה שתוכנן בירושלים.[10] נסיהו התייחס לנימוקיו של פרס בכתבה שהתפרסמה כשבועיים לפני כן מאת עדית זרטל.[11] כוונתו של פרס הייתה להקים אוניברסיטה עבור עולים יהודים מחוץ לארץ שיוכשרו כמדענים וייקלטו בישראל. נסיהו חלק על עמדה זו בטענה שסטודנטים אלה יהיו "אורחים פורחים" כלשונו, ורק קומץ מהם יישאר, ובטענה שמימון המוסד יהיה ממשלתי, כלומר על חשבון משלם המיסים הישראלי, במקום שיגיע מהסטודנטים עצמם. בכתבה נסיהו מזכיר את מלחמת השפות שהתקיימה בארץ ישראל בעשור הראשון של המאה ה-20, כשאז המאבק היה על השימוש בשפה העברית לעומת השפה הגרמנית בטכניון ובמוסדות חינוך אחרים בארץ, כשבסופו של דבר העברית נבחרה כשפת ההוראה. כשבוע לאחר מכן, ב-20 באוגוסט, התפרסמה כתבת ביקורת מאת דוד הכהן המצדדת בנימוקיו של פרס.[12]
נסיהו פרש סופית מעבודתו בטכניון בשנת 1974. ב-29 בספטמבר בשנה זו נערכה לכבודו מסיבת פרידה על ידי נשיא הטכניון דאז עמוס חורב בציון חמישים שנות פעילות בטכניון.[4]
תחביביו ופעילויות נוספות
נסיהו עבד במשרה חלקית, במשך 19 שנה, בהוראת כתבנות ותכתובת בבית הספר לפקידות, שהיה שותף להקמתו. כתחביב הוא פיתח מכונת כתיבה עם מקלדת עברית בה הוא שינה את סדר האותיות הנהוג לפי השכיחות והסידריות שלהן, דבר שהביא למהירות גבוהה יותר בהדפסה.[1][3] בשנת 1972 הוא נמנה עם חבר השופטים בתחרות לכתבנות מטעם המחלקה להשכלה ולחינוך מקצועי של הסתדרות הפקידים, בשיתוף משרד העבודה ונציבות שירות המדינה.[13]
תחביב נוסף שהיה לנסיהו היה איסוף קריקטורות, בעיקר בנושאי פקידות ועבודת משרד, שאותו הוא התכוון להוציא לאור.[1][3]
משפחתו
לאחר שהחל לעבוד בטכניון נסיהו נישא לאסתר לבית בלום הכהן מיבנאל.[14] בנם היחיד, יצחק נסיהו, היה מצביא בצה"ל והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה לוי אשכול. לנסיהו היה אח אחד, נפתלי. בנו יחידו, מרדכי נסיהו, היה פעיל מפלגת העבודה, איש חינוך וסופר. אשתו של מרדכי הייתה סוכנת המוסד יהודית נסיהו.
באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20 נסיהו ובני משפחתו שינו את שם משפחתם מ"זוכמן" ל"נסיהו".[15][16][17]
נסיהו נפטר ב-28 ביוני 1978 בעיר מגוריו, חיפה.[18]
אילן היוחסין של משפחתו
| שלמה אריה הלוי זוכמן נסיהו נפטר ב-1952 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יהושע נסיהו 1900–1978 (הארכיון ההיסטורי של הטכניון) | אסתר נסיהו (לבית בלום הכהן) | נפתלי נסיהו 1901–1974 | ציפורה פייגה נסיהו (לבית טברסקי) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יצחק נסיהו 1926–2015 (איש צה"ל) | רחל נסיהו | מרדכי נסיהו 1929–1997 (פעיל מפלגת העבודה) | יהודית נסיהו (לבית פרידמן) 1924–2003 (סוכנת המוסד) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חיים נסיהו 1964–1994 (פרס חיים נסיהו במתמטיקה) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 "מגזבר ליועץ", בית הטכניון: בטאון פנימי של הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, תשרי תשכ"ח, אוקטובר 1967, שנה ב', מס' 1 (10)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יהושע נסיהו (זוכמן), מאת מרדכי לון, עיתון דבר, 20 באוגוסט 1979, עמוד 2, באתר הספרייה הלאומית
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 איש החזון והמספרים, מאת ש. שחורי, עיתון דבר, 3 באפריל 1968, עמוד 6, באתר הספרייה הלאומית
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 "מסיבת הפרידה שנערכה על ידי נשיא הטכניון, מר עמוס חורב, אלוף (מיל.), למר יהושע נסיהו (זוכמן) לרגל פרישתו הסופית מעבודתו בטכניון", בארכיון ההיסטורי של הטכניון
- ^ 5.0 5.1 מתוך כרטיס העובד של יהושע נסיהו, בארכיון ההיסטורי של הטכניון
- ^ "תולדות הטכניון בראשיתו: תרס"ח – תרפ"ה, 1908 – 1925", בהוצאת המחלקה לקשרי צבור של הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, 1953
- ^ Alpert, Carl, Technion: The Story of Israel's Institute of Technology, New York: American Technion Society, Haifa: Technion - Israel Institute of Technology, 1982
- ^ 70 Years of Vision: 1924-1994, Technion - Israel Institute of Technology, 1994
- ^ "ספרית הטכניון כמערכת", בארכיון ההיסטורי של הטכניון, 1990
- ^ נגד אוניברסיטה לועזית, מאת יהושע נסיהו, עיתון דבר, 12 באוגוסט 1970, עמוד 10, באתר הספרייה הלאומית
- ^ מדוע אוניברסיטה לועזית, מאת עדית זרטל, עיתון דבר, 24 ביולי 1970, עמוד 14, באתר הספרייה הלאומית
- ^ בעד אוניברסיטה לועזית, מאת דוד הכהן, עיתון דבר, 20 באוגוסט 1970, עמוד 20, באתר הספרייה הלאומית
- ^ מורה ותיק לכתבנות, בתוך: "חיה בלאו מלכת הכתבניות", מאת נאוה איזין, עיתון דבר, 27 בנובמבר 1972, עמוד 9, באתר הספרייה הלאומית
- ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק בלום הכהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1627
- ^ Public Notice: Persons Changing Their Names, The Palestinian Gazette, No. 1354, Thursday, 24th August, 1944, page 794
- ^ הודעה פומבית. בני אדם המשנים את שמותיהם, העתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מס' 1354, 24 באוגוסט 1944, עמוד 588, באתר המאגר המשפטי "נבו", www.nevo.co.il
- ^ הודעה פומבית. בני אדם המשנים את שמותיהם, העתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מס' 1444, 4 באוקטובר 1945, עמוד 924, באתר המאגר המשפטי "נבו", www.nevo.co.il
- ^ ילקוט הפרסומים, מספר 4142, כ"ג באלול התשנ"ג, 9 בספטמבר 1993, באתר המאגר המשפטי "נבו", www.nevo.co.il
