יוסי אלקוני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסי אלקוני, 2004

יוסף (יוסי) אַלקוֹני (אולקיניצקי) (י' בטבת תרצ"ב, דצמבר 1931ה' בתשרי תשע"ג, 21 בספטמבר 2012) היה מו"ל ישראלי.

ביוגרפיה

אלקוני נולד בשם יוסף אולקיניצקי ב-1931 במושבה פתח תקווה. אביו אברהם עלה לארץ ישראל ב-1921 מעיירה ליד וילנה,[1] ואמו, חביבה לבית וורונובסקי, שעלתה ב-1925 מפולין (כיום בבלארוס), הייתה מראשונות קיבוץ גבעת השלושה. למד והתחנך בבית הספר "נצח לבנים" והיה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" במושבה. בגיל 14 הצטרף לגדודי הנוער של "ההגנה", ובשנים 19461948 השתתף בפעולות הארגון בעירו. בחודש יוני 1948, כשהיה בן 16.5, גויס לצה"ל עם בני מחזורו בתיכון (שכבת י"א), "ילידי 1931", כדי לשמש עתודה לוחמת במלחמת העצמאות. בראשית שנת הלימודים תש"ט שוחררו בני המחזור כדי להשלים את לימודים התיכוניים. ב-1950, בגיל 18, עִברת את שם משפחתו ל"אלקוני"[1] והתגייס שוב (בהתאם לחוק שירות ביטחון), אך כעבור ימים ספורים הוכש על ידי נחש. כעבור מספר חודשים של טיפול שב לשירות כמוגבל גופנית, ושובץ כנהג בבית ההוצאה לאור של צה"ל, "מערכות". בהמשך היה לאיש המערכת, תחת מייסד ההוצאה ומפקדהּ, אלעזר (לסיה) גלילי, שהיה מורו ורבו. לאחר שחרורו משירות חובה המשיך לשרת כהוצאה כאזרח עובד צה"ל, בתפקידים שונים, שהאחרון שבהם היה המביא לבית הדפוס (מלב"ד).

ב-1959 נמנה עם חברי ועדה שמינה מנכ"ל משרד הביטחון, כדי להכין את המתאר לפעילותה של הוצאת משרד הביטחון. עקב חילוקי דעות, פרשו כל חברי הוועדה והותירו את אלקוני להכין לבדו את ההצעה ולהגישה. הצעתו התקבלה, והוא היה לעובד הראשון בה ופעל בה כשש שנים.

ב-1965 פרש ממשרד הביטחון, והיה ממייסדי הוצאת הספרים "אוֹתפָּז". רבים מעשרות הספרים שראו אור בהוצאה היו ספרים שנכתבו בעקבות מלחמת ששת הימים. בהם היה האלבום "מלחמה: תשכ"ז 1967", שערך אלקוני עם זאב ענר, שראה אור ביולי 1967 והיה הפרסום הראשון על המלחמה. אלבום נוסף היה "בעקבות ישו" (In The Footsteps of Jesus), שהודפס בשמונה שפות, במהדורות רבות, וזכה לתפוצה גדולה. עוד מספרי ההוצאה: "ירושלים והגדה המערבית: מדריך למטייל" מאת אפרים ומנחם תלמי, "המלחמה על ירושלים" של משה נתן, ‫"ירושלים לנצח: מלחמת הצנחנים לשחרור עיר-דוד" מאת אלי לנדאו, "אנשי הפלדה" מאת אביעזר גולן, "‫ארץ גדולה לעם גדול: סיפורו של מאמין" מאת צבי שילוח, "ההסדר: ממדינת חוק למדינת הלכה" מאת שולמית אלוני.

ב-1971 פרש אלקוני מהשותפות וייסד את הוצאת הספרים "מלוא". ההוצאה, שבמסגרתה ראו אור מאות ספרים, התמקדה בתולדות עם ישראל וארץ ישראל, שנועדו להנחיל לקוראים את ערך אהבת המולדת. דגש מיוחד הושם על ספרים לבני הנעורים, ואלקוני עודד פרסום ספרי מקור.

המפורסמים שבאלה היו ספרים מפרי עטה של גלילה רון־פדר-עמית, אז סופרת מתחילה. בהוצאה ראו אור עשרות מספריה, שזכו לפופולריות רבה, בהם הסדרה "ילדים אלמונים" והספרים "אל עצמי" ו"נאדיה" הודפסו בעברית בעשרות מהדורות ותורגמו לשש שפות, ולימים אף עובדו לסרטי קולנוע.

בשנים 19751999 הוציאה מלוא, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב ומשרד החינוך והתרבות, את כתב העת הפופולרי "עת־מול", לתולדות עם ישראל וארץ ישראל, בעריכת שלמה שבא.

בשנים האחרונות יזם את הוצאתם לאור של מדריכי רחובות: לקסיקון תמציתי שיציע לקורא את ההיסטוריה של יישובים שונים ושל האישים והמוסדות שעל שמם נקראו רחובותיהם. הוא ראה במדריכי הרחובות בכללם דרך נוספת להביא את סיפורה של הארץ ושל האנשים שתרמו להקמתה ולפיתוחה.[2] בהוצאת מלוא ראו אור מדריכים לתל אביב-יפו ולפתח תקווה שכתב יחיעם פדן (את האחרון ערך אלקוני) וכן המדריך "הרצליה: רחובות העיר" שכתבה בלה גוטרמן.

יוסף אלקוני נפטר בספטמבר 2012, בגיל 80. נקבר בבית הקברות סגולה. הותיר אישה, שרה לבית זילבר, ובן, ליאור אלקוני.

ספריו (בעריכתו)

  • זאב ענר, יוסף אלקוני (עורכים), המלחמה: תשכ"ז 1967, תל אביב: אותפז; ספרית מעריב, תשכ"ז.
  • יחיעם פדן, פתח תקווה: מדריך הרחובות; עורך ראשי: יוסף אלקוני; ייעוץ מדעי: מרדכי נאור, הרצליה: עיריית פתח תקווה – לשכת הדובר; הוצאת מלוא, תשס"ט 2009.[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 קטע קול האזנה לשירי יוסף אלקוני (אולקיניצקי), באתר זמרשת.
  2. ^ יוסף אלקוני, 'הקדמה', בתוך: הנ"ל (עורך ראשי), פתח תקווה: מדריך הרחובות (תשס"ט 2009), טור 18.
  3. ^ ביקורת: רות אלמוג, היום יש כפר גנים ג' ובת גנים ונווה גן, אבל הגנים הצטמצמו והלכו, באתר הארץ, 22 בינואר 2010.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0