רבי יוסף זכריה שטרן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יוסף זכריה שטרן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב יוסף זכריה שטרן
Stern j z.jpg
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
רבי יוסף זכריה שטרן משאוול
לידה ניישטוט-שאקי שבפלך סובאלק, פולין
פטירה שאולאי
מקום פעילות ליטא
השתייכות יהדות חרדית
חיבוריו שו"ת זכר יהוסף, מאמר תהלוכות האגדות

הרב יוסף זכריה שטרן (מכונה הרב הזוכר והגאון מווילנא השאוולאי, ה'תקצ"אי"א בתשרי ה'תרס"ד, 18311904) רב בשאוולי שבליטא ומחבר פורה. מחשובי הרבנים והפובליציסטים הדתיים בתקופתו.

תולדותיו

נולד בניישטוט-שאקי שבפלך סובאלק לרבי נתן שהיה רב המקום. בהיותו בן 13 התייתם מאביו. לפני מלאות לו 18 שנים נשא לאשה את רבקה, בתו של הרב מרדכי גימפל יפה. בגיל 20 מונה לרב ביאשינובקה, ולאחר 10 שנים התמנה לרב בשאולאי ובתפקיד זה החזיק במשך 43 שנה עד מותו. כל ימיו היה חולני וכמעט שלא ירד ממיטת חוליו[דרושה הבהרה].

זכה להערכה רבה מגדולי דורו בחייו ולאחר מותו. גדולי ישראל מכל החוגים הפנו אליו מכתבי שאלות, ביניהם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב חיים חזקיהו מדיני, הרב אליהו דוב רבינוביץ ועוד. ספרו על הש"ס נדפס בהסכמותיהם של רבנים חשובים, בהם הרב יעקב גזונדהייט הכותב לו: "ועמדתי מרעיד ומשתומם על חריפותו ובקיאותו בים התלמוד בבלי וירושלמי תוספתא עם כל הפוסקים ותשובות מפרשים קדמאי ובתראי". הרב יצחק יעקב רבינוביץ אמר על קברו: "בקבר זה גנוזים עכשיו ש"ס בבלי וירושלמי, ספרא ספרי תוספתא מכילתא, ראשונים ואחרונים". הרב חיים מבריסק כותב במכתב תנחומים לחתנו אחר פטירתו: "על גודל צערם שאינו צריך ביאור ושהוא נרגש בכל בית ישראל, כי הורם העטרה מר חמיו הגאון הגדול הצדיק פאר הדור..."

היה מבין המתנגדים החריפים להיתר מכירה החל מהשמיטה בשנת ה'תרמ"ט. ובלשונו: "לא היה ולא יהיה שום צד היתר לבטל מצות השמיטה".

הצטיין בבקיאות עצומה ומעמיקה בכל ספרות התלמוד וההלכה, הראשונים והאחרונים. בקיאותו לא הצטמצמה לתחומי הספרות הרבנית הרגילה, אלא גם היה חוקר בתנ"ך בדקדוק ובהיסטוריה של עם ישראל, ובעל ידיעות רחבות בתחומי מדע שונים. עובדה זו סייעה בידו להתווכח עם התנועת ההשכלה שהתנגד להם כשוה בין שוים, ופעמים להפריך את טענותיהם מהיסוד.

בספריו תוקף פעמים רבות את הנטייה שהשתרשה להחמיר בכל מקרה של ספק, ומתריע שמתוך חומרה יבואו להקל.

תמך בעקרונות התנועה הציונית וצידד בעד שפת העברית כלשון המדוברת של הלאום. המליץ לקנות אתרוגים מארץ ישראל, בין השאר מפני שהם מסמלים את העצמאות הלאומית.

נלחם בתוקף מעל גבי הלבנון בעשרות מאמרים כנגד ההשכלה וכנגד משה לייב ליליינבלום[1]. כן התנצח עם יהודה לייב גורדון רבות[2], ובעקבות כך מסרו תומכיו של הרב שטרן את יל"ג לשלטונות[דרוש מקור] באשמת מרידה[3]. על אף כל זאת, היה פתוח לדעות שונות, ואנו מוצאים אותו מזכיר בספריו מדברי נפתלי הרץ וייזל, וכן היה בקשרי מכתבים ומחקר עם הרב יעקב רייפמן ועוד. אחד העם וש"י עגנון מזכירים לשבח את מעלותיו אלו. פסק בספרו, כנגד דעתם של רבים, שאפשר לצרף רפורמים למנין, וזאת כדי לקרבם ולהפחית את המתח ששרר בין הקבוצות.

התפרסם מאד בשל זכרונו הפנומנלי, ועל כך התכנה הרב הזוכר. זכרונו ניכר בכתביו בציינו בקצרה מראי-מקום רבים.

משפחתו

רעייתו הייתה רבקה, בתו של הרב מרדכי גימפל יפה.

ספריו

חיבר ספרים בכל חלקי התורה, ונדפסו מביניהם: חיבור על הש"ס, ספר שו"ת רב כמות, פירוש על הגדה של פסח, פירושים חדשים על חמש מגילות וחיבור מקיף על אגדות חז"ל. כמו כן חיבור עוד עשרות חיבורים, בהם חיבור על כל התלמוד בבלי והירושלמי, משניות, תוספתא, ספרא, ספרי, חידושים על המשנה תורה ועל ספר המצוות לרמב"ם, חידושים על השולחן ערוך, ביאורים על כל מדרשי חז"ל, על המורה נבוכים וחובות הלבבות, ועוד רבים כפי שכתב בספרו שו"ת זכר יהוסף חלק שלישי. חלק מחיבוריו נשרפו בט' באב ה'תר"ל בשרפה שהייתה בביתו, ורוב השאר אבדו.

בשנת התשע"ה (2015) יצאו לאור שני כרכי שו"ת זכר יהוסף, במהדורה חדשה עם מבואות, ציטוטים והערות, על ידי מכון ירושלים, בעריכת הרב אריה בוקסבוים, הרב שמואל ברוך גנוט והרב ישראל בירנבוים.

קישורים חיצוניים

אודותיו
כתביו

הערות שוליים

  1. ראה למשל כאן, וכאן תשובותיו של מל"ל.
  2. ראה למשל בסיני לג עמ' ו.
  3. יל"ג כתב את "קוצו של יוד" וכיוון את חיציו כנגד הרב שטרן ברמזו את שמו באנגראמה "ופסי הכזרי" (ראו מאמרו של חיים חמיאל). וראה עוד בספר שרי המאה להרי"ל מיימון חלק ו עמוד 127 'ושקר ענה בו יהודה לייב גורדון בשירו "קוצו של יו"ד", כי רבי יוסף זכריה שטרן, שהוא קורא אותו בשם "ופסי הכוזרי", לא ידע שיש במקרא (שופטים יב, יג) השם הילל, וכפי שידוע לי היה המעשה הפוך לגמרי, ו"מיטב השיר כזבו". גורדון שכח פסוק זה, ובשל כך היה מוכרח לעזוב את שאוול, בהיותו שם מורה בבית הספר, ושפך את חמתו על רבי יוסף זכריה'. וראה שם עוד שמתאר את רבי יוסף זכריה כאוהב ישראל מובהק, בניגוד לאישיותו הדמיונית של "ופסי הכוזרי".
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0