יוסף עופר (הרש)
יוסף עופר (נולד כ:הנריק הרש) (16 ביוני 1929 - 25 באוגוסט 2003) היה סופר וטייס ישראלי, מראשוני חיל האוויר הישראלי.
ביוגרפיה
בשואה
עופר נולד ב-1929 ברומניה (אורדיאה שבטרנסילבניה). בהיותו עדיין נער בן 14 נכבשה עירו על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה והוא נשלח ב-1944 עם כל יהודי העיר למחנה הריכוז אושוויץ. הוא היה ניצול השואה היחיד ששרד מכל משפחתו.
הוא הצליח לשרוד כי הנאצים ניצלו אותו כפועל כפיה במפעל המטוסים שפעל ליד מחנה ההשמדה. וכפועל כפיה צעיר הוא רכש את האהבה לטייס. בסיפורו "שחרור" מתאר עופר את מהלך עבודתו בהרכבת כנפיים למטוסי ה"פוקה-וולף Fw 190" של ה"לופטוואפה" הנאצי. הסיפור מגיע לשיא (קליימקס) עם תיאור שבועתו להפוך בעצמו לטייס בזמן שחרורו ממחנה הריכוז הנאצי, באפריל 1945.
בארץ ישראל
עופר עלה לארץ כמעפיל ביולי 1946, בספינת המעפילים "הגנה". הוא נשלח על ידי שלטונות המנדט הבריטי למחנה המעצר למעפילים - מחנה עתלית. לאחר שחרורו מהמעצר הצטרף לקיבוץ אפיקים, שהפך לביתו. בקיבוץ אף פגש את מי שהפכה לאשתו לימים, חווה. באותה תקופה הוא עברת את שמו ליוסף עופר.
ב-1947, כאשר התחילו קרבות מלחמת השחרור ועוד לפני הקמת המדינה הצטרף לגולני. במהלך הקרבות לשחרור טבריה החל המשוריין שלו לעלות בלהבות והוא ניצל ממוות רק בזכות מנחם גולן (לימים מפיק הסרטים ובמאי) אשר הצליח להוציאו מהמשוריין ולהצילו ברגע האחרון.
טייס
עם הקמתו של חיל האוויר הישראלי היה עופר מראשוניו. הוא היה בוגר קורס הטיס הראשון שהחל והסתיים כולו בארץ (קורס טיס מס' 3 - 12/4/51) ובכך הצליח לדבריו "לממש את השבועה שנשבע שש שנים בדיוק קודם לכן" בעת שיצא ממחנה הריכוז הנאצי. בהמשך הפך עופר למדריך טיסה ושימש כטייס וכמפקד טייסת התובלה הראשונה של חיל האויר, טייסת 103, שכונתה "טייסת הפילים". הוא אף היה זה שהלחין את המנגינה להמנון הטייסת.
במבצע קדש, ב-1956, היה עופר הטייס המוביל של הרביעייה השנייה של מטוסי DC-3 דקוטה, מהם צנחו לוחמי חטיבת הצנחנים על יד מעבר המיתלה. ב-1963 התמנה למפקד הטייסת. ב-1966 נשלח לבריטניה שם כיהן כנספח אווירי של צה"ל בשגרירות ישראל וב-1969 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.
לאחר שחרורו מונה עופר לקברניט באל על ובכך עסק עד פרישתו לגמלאות. הוא היה בין מדליקי המשואה לזכר ששת המליונים, בשנת היובל למדינה. בשנת 2003 הוא נפטר ממחלת הסרטן.
יצירתו
את ספרו הראשון כתב עופר עוד בזמן שירותו בצה"ל ("מתא הטייס", הוצאת אותפז - 1968). הספר עסק בתחום הטייס, כרוב יצירתו. ראו למשל - "רשאי להמריא" (הוצאת משרד הביטחון מערכות - 1992). עופר היה מראשוני סופרי המדע הבדיוני בארץ, כשכתב את ספרו "זוהר הארגמן" (הוצאת ביתן - 1970). הרקע בעלילת ספרו זה היה גם הוא טיסה - גיבורי הספר הם טייס ונווט ישראליים, הלוחמים בחוצנים הפולשים לכדור הארץ. עופר הצליח לשלב בסיפור בדיוני זה גם את הרקע שלו כניצול שואה. בנוסף לספרים כתב עופר גם סיפורים קצרים, חלקם לילדים כגון "ציפה ודון זרגוזה", שיצא לאור בהוצאת ביתן, ב-1995, וחלקם פורסמו בבמות ספרותיות שונות. כמו כן כתב מספר תסכיתים ששודרו ברדיו. ספרו האחרון, "מאלף החלומות", יצא לאור לאחר פטירתו.
ספריו
- מתא הטיס, הוצאת אותפז, ה'תשכ"ט (1968)
- זוהר הארגמן, תל אביב, הוצאת ביתן, תש"ל
- רשאי להמריא תל אביב, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ה'תשנ"ב (1992)
- ציפה ודון זרגוזה או חתונה בספרי, תל אביב, הוצאת ביתן, ה'תשנ"ו (1995), איורים - דני קרמן
- מאלף החלומות, תל אביב, הוצאת חלונות, ה'תשס"ד (2003), אחרית דבר מאת דוד נצר
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יוסף עופר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יוסף עופר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- צבע הארגמן מתא הטייס (על הקשר בין טייסים לבין מדע בדיוני), באתר חנות הספרים של איתמר
- יוסף עופר, הטיסה למיתלה, בטאון חיל האוויר 77, נובמבר 1968, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- רוית נאור, "דקוטה זה בית", באתר nrg, 2 בפברואר 2001
