יוסף שלזינגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף שלזינגר
Joseph Schlessinger
לידה 26 במרץ 1945 (גיל: 79)
ענף מדעי ביוכימיה, ביופיזיקה
מקום מגורים ישראל, ארצות הברית

פרופ' יוסף שלזינגר (Joseph Schlessinger; נולד ב-26 במרץ 1945, בטופוסקו, קרואטיה) הוא ביוכימאי וביופיזיקאי ישראלי-אמריקאי.

שלזינגר הוא חלוץ בתחום המחקרי העוסק בהעברת אותות אל תוך תאי הגוף, ותרם רבות להתפתחותו המואצת של התחום ב-25 השנים האחרונות. במחקריו חשף שלזינגר קוד חדש לפעילות הקולטנים המצויים על פני התא, ולזרימת המידע באמצעותם אל תוך התא, ובכך שינה את תפיסת המדע בכל הנוגע לנתיבי המידע אל פנים התא. שלזינגר זכה בפרס דן דוד מאוניברסיטת תל אביב לשנת 2006 בקטגוריית "ריפוי סרטן", יחד עם פרופ' ג'ון מנדלסון. משנת 2010 מנהל שלזינגר את המכון לביולוגיה של הסרטן באוניברסיטת ייל, ארצות הברית.[1]

ביוגרפיה

יוסף שלזינגר נולד בטופוסקו (Topusko) שביוגוסלביה (בתחומי קרואטיה של ימינו) בשנת 1945. עלה לישראל מיוגוסלביה בשנת 1948 יחד עם הוריו רבקה ואימרה שלזינגר ואחיו הצעיר דוד שלזינגר, לקריית עמל (לימים קריית טבעון), שם התחנך בין השנים 19591963 בבית הספר התיכון ע"ש חיים גרינברג. במחזורו בבית הספר למדו גם פרופ' יעקב כתריאל ותת-ניצב (בגמלאות) ד"ר שמואל קראוס, תלמידיה של המורה לכימיה מלכה קולודני. בצה"ל שירת כקצין הנדסה קרבית בחטיבת גולני בין השנים 1963–1965. לאחר מכן למד לתואר ראשון ושני בפקולטה לכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים בהצטיינות. למד לתואר שלישי ביופיזיקה במכון ויצמן למדע ברחובות.

את הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת קורנל בניו-יורק בשנים 19741976, והמשיך כעמית אורח במכון הלאומי לסרטן בארצות הברית. חזר ומונה לחבר סגל במכון ויצמן. באמצע שנות ה-80 יצא שלזינגר לשבתון ממכון ויצמן, ובחר לבלות את השנה בחברת הסטארט-אפ מלוי/רורר (Meloy/Rorer), שנרכשה ברבות הימים על ידי ענקית התרופות סנופי-אוונטיס. הוא זימן שלושה חוקרים נוספים מהמכון – ד"ר פרנסואז בלו, ד"ר ריצ'רד כריס וד"ר דוד גבעול – להצטרף אליו, ובשנה זו פיתחו תרופה לסרטן. כיום שלזינגר הוא פרופסור ויו"ר וראש המחלקה לפרמקולוגיה בבית-הספר לרפואה באוניברסיטת ייל, ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית. כמו כן חבר בסנאט של אוניברסיטת חיפה.
לשלזינגר שני בנים מנישואיו הראשונים, המתגוררים בישראל.

מחקריו

A - תא עצב משדר (קדם-סינפטי)
B - תא עצב קולט (בתר-סינפטי)
1. מיטוכונדריון
2. שלפוחית סינפטית המכילה מוליכים עצביים
3. קולטן עצמי
4. מרווח סינפטי דרכו מפעפע מוליך עצבי
5. קולטנים בתר-סינפטיים המופעלים על ידי המוליך העצבי
6. תעלת סידן
7. מוליכים עצביים נפלטים למרווח הסינפטי באקסוציטוזה
8. משאבה לספיגה חוזרת של מוליך עצבי

תחת הדרכתו של פרופ' שלזינגר פיתחה הקבוצה שני נוגדנים חד-שבטיים – מולקולות חלבון השייכות למערכת החיסון ונקשרות למולקולות על פני השטח של פולשים לגוף. בינואר 1987 פגש שלזינגר את ד"ר אסתר הורביץ, והציע לה דוגמאות של הנוגדנים. בעקבות הפגישה ביצעו פרופ' מיכאל סלע, ד"ר הורביץ וד"ר אתי פירק ניסויים בנוגדנים במשך 14 חודשים, ובמהלכם גילו כי כאשר אחד הנוגדנים ניתן לצד טיפול כימותרפי, נוצר אפקט סינרגטי – כלומר, האפקט של הטיפול המשולב היה חזק מצירוף האפקטים של שני הטיפולים. הפיתוח זה היווה את הבסיס לתרופה המובילה לסרטן – ארביטוקס. סביב הבעלות על הפטנט התחולל מאבק משפטי בין מכון ויצמן לחברת התרופות אימקלון שהסתיים בניצחון מכון ויצמן.[2]

פרסים וכיבודים

בספטמבר 2003 דורג על ידי העיתון The Gurdian כמספר 14 ברשימת "ענקי המדע".[6]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 13 December 2010 (13 בדצמבר 2010). "Schlessinger Appointed Director of New Cancer Biology Institute at Yale – Yale Office of Public Affairs & Communication". Opac.yale.edu. נבדק ב-16 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ שלושה חוקרים ממכון ויצמן יתחלקו בעשרות מיליוני דולרים
  3. ^ קרן לנדאו הוקמה ב-1970, ונקראה על שמו של ד"ר מיכאל לנדאו, שעמד בראש מפעל הפיס בשנותיו הראשונות
  4. ^ European Molecular Biology Organization
  5. ^ פרסי המועצה המדעית של מכון ויצמן למדע
  6. ^ Ian Sample. "Guardian article, The Giants of Science". Education.guardian.co.uk. נבדק ב-16 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0