יחסי טאיוואן – קוריאה הדרומית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי טאיוואן – קוריאה הדרומית
טאיוואןטאיוואן קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
Republic of China South Korea Locator.svg
טאיוואן קוריאה הדרומית
שטח (בקילומטר רבוע)
35,980 99,720
אוכלוסייה
23,943,560 51,752,330
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,665,246
תמ"ג לנפש (בדולרים)
32,177
משטר
דמוקרטיה נשיאותית רפובליקה

ממשלת הרפובליקה הסינית הכירה היווצרות של הממשלה הזמנית של הרפובליקה של קוריאה ב-13 באפריל 1919, כאחד המשתתפים בועידת קהיר, אשר הביאו להצהרת קהיר. אחת המטרות העיקריות של הצהרת קהיר הייתה ליצור קוריאה עצמאית, נקייה משלטון קולוניאלי יפני.[1] היחסים הדיפלומטיים הדו-צדדיים בין ממשלת הרפובליקה של קוריאה והרפובליקה הסינית החלו בשנת 1948, ממש לאחר ייסודה של הרפובליקה הראשונה. לאחר מלחמת האזרחים הסינית בשנת 1949, המשיכה קוריאה הדרומית את היחסים עם טאיוואן, שגם בעבר היה האי בשליטת יפן.

היחסים הדיפלומטיים בין המדינות הופסקו ב-23 באוגוסט 1992, ואחריהם הכירה קוריאה הדרומית ברפובליקה העממית של סין (סין הקומוניסטית) ונוצרה הכרה דו-צדדית ביניהן. אך זמן קצר לאחר מכן, היחסים בין קוריאה הדרומית לטאיוואן התחדשו בשנת 1993 במסגרת "הסכם המסגרת ליחסים חדשים".[2][3] בירת טאיוואן, טאיפיי היא עיר תאומה של סיאול.[4] לשתי המדינות יש יחסים חזקים שאינם דיפלומטיים.[5] קוריאה הדרומית שלחה אנשי צבא באימון הלוחמה הפוליטית במכללת פו הסינג קאנג.[6][7]

עצמאות קוריאה הדרומית ומלחמת קוריאה

לאחר חלוקת קוריאה, שסיימה את 35 שנות השליטה היפנית, נמשכה תקופת של כיבוש אמריקני זמני בדרום. הבחירות הכלליות הראשונות בבחירות לאספה החוקתית בקוריאה הדרומית בשנת 1948 ייסדו את הרפובליקה הראשונה בפיקוח האומות המאוחדות. הרפובליקה הסינית הכירה בממשלת קוריאה החוקתית בחלקו הדרומי של חצי האי הקוריאני ופתחה שגרירות במיונגדונג שבסיאול ב-4 בינואר 1949, ארבעה חודשים לאחר הקמתה של הרפובליקה של קוריאה.

הרפובליקה העממית של סין נוסדה בשנת 1949 בעקבות מלחמת האזרחים הסינית, אולם קוריאה הדרומית קיימה יחסים עם הרפובליקה הסינית, שממשלתה עברה להתגורר בטאיוואן, לשעבר מחוז צ'ינג שהיה לפני פחות מ-50 שנה תחת קולוניאליסטי יפני בשנים 1895–1945.

האו"ם גינה את התוקפנות הצבאית של קוריאה הצפונית נגד קוריאה הדרומית בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 82 והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 84. טאיוואן הצביעה בעד שתי ההחלטות של האו"ם. במהלך מלחמת קוריאה, הטאיוואן העניקה סיוע חומרי לקוריאה הדרומית,[8] במקביל, הרפובליקה העממית של סין שלחה לוחמים לקוריאה הצפונית כתמיכה מצבא המתנדבים העממי.

דיפלומטית המלחמה הקרה

הן ממלשת קוריאה הדרומית, הן ממשלת טאיוואן התנגדו לסוציאליזם, בניגוד לקוריאה הצפונית והרפובליקה העממית של סין. שתי המדינות לא הכירו או קיימו יחסים דיפלומטיים עם ממשלות קוריאה הצפונית וסין הקומוניסטית. קוריאה הדרומית כינתה את סין כ"סין הקומוניסטית"(중공, 中共), ואת טאיוואן כ"סין הלאומנית" (국부 중국, 國 府 中國; לפני שנות ה-60) או "סין החופשית" (자유 중국, 自由 中國; אחרי שנות ה-70). ממשלת טאיוואן ראתה בממשלת קוריאה הדרומית בתור ממשלתה הלגיטימית היחידה בחצי האי הקוריאני.[9]

הנשיא פאק צ'ונג-הי ביקר בטאיפיי בביקור ממלכתי בפברואר 1966, בו הביע סולידריות עם הטאיוואן ודרום וייטנאם, והצהיר כי "איננו שוברי גלים המגנים באופן פסיבי על הנמל מפני גלים מהלכים. אנחנו לא עומדים במקום רק כדי להישחק בהדרגה על ידי גלי הקומוניזם".[10]

ניתוק היחסים הדיפלומטיים

הרפובליקה השישית של קוריאה הדרומית קידמה את הנס בנהר האן לכלכלתה ונקטה בדיפלומטיה פייסנית יותר כלפי האומות הקומוניסטיות (כולל בניית יסוד היחסים הבין-קוריאניים[11] וקבלת הדו-קיום עם קוריאה הצפונית באמצעות כניסה לאומות המאוחדות בתור "קוריאה הדרומית"). סיאול אירחה גם את אולימפיאדת הקיץ 1988. השאיפה הפוליטית הבאה של הנשיא נו טה-וו הייתה להתחיל ביישום פוליטיקה ריאלית עם המדינות השכנות בצפון-מזרח אסיה. התרחקותה של קוריאה הדרומית ממדיניות חוץ אנטי-קומוניסטית לשיפור היחסים עם מדינות קומוניסטיות סמוכות הביאה להידרדרות היחסים עם טאיוואן. שינוי זה הונהג כדי לפייס את קוריאה הצפונית ולהקל על החרדה הפוליטית ולרכך את המתח הצבאי בחצי האי הקוריאני. קוריאה הדרומית קיוותה לאפשרות של איחוד של שלווה בחצי האי הקוריאני. עם תחילת הנורמליזציה עם מדינות קומוניסטיות, העבירה קוריאה הדרומית את הכרתה הדיפלומטית מטאיוואן לסין הקומוניסטית והחרימה את רכושה של שגרירות טאיוואן והעבירה אותו לרפובליקה העממית של סין. טייוואן חברה בברית זכויות הקניין.[12] ב-17 בספטמבר 1991 חזרה בה סין מהתנגדותה לחברות קוריאה הדרומית באו"ם.[13] קוריאה הדרומית הייתה המדינה האסיאתית האחרונה שהיו לה יחסים דיפלומטיים רשמיים עם טאיוואן.

כלכלה

היקף הסחר השנתי בין קוריאה הדרומית לטייוואן הוא סביב 30 מיליארד דולר, ומוצרי מוליכים למחצה היו הפריט הגדול ביותר בסחר בשנים האחרונות. נכון לאפריל 2016, סך ההשקעות ההדדיות בין שני הצדדים הגיע לכ-2.4 מיליארד דולר בתחומים כמו תקשורת, מוצרי צריכה, פיננסים, טכנולוגיות מידע, ברזל, רפואה, מתכת, ניירות ערך ומוליכים למחצה.[14]

טיסות בין קוריאה הדרומית לטאיוואן

לאחר הכרת סיאול בממשלת סין שבבייג'ינג, הופסקו טיסות מסחריות ישירות בין סיאול לטאיפיי המופעלות על ידי חברות תעופה דרום-קוריאניות וטאיוואניות. אולם חברות התעופה קת'אי פסיפיק (של הונג קונג) ותאילנד איירווייז (של תאילנד) הפעילו את המסלול כמגזר חופש חמישי. צמצום הטיסות הסדירות גרם לירידה במספר התיירים מטאיוואן מכ-420,000 בשנת 1992 לכ-200,000 בשנת 1993, והתאוששות חלקית בלבד לכ-360,000 עד 2003.[15]

ב-1 בספטמבר 2004 חתמו נציגים בלתי רשמיים של שתי המדינות מ"הנציגות הקוריאנית בטאיפיי" ומ"נציגות טאיפיי בקוריאה" על הסכם תעופה המאפשר למטוסים של כל אחת להיכנס למרחב האווירי של השנייה. הדבר איפשר את חידוש הטיסות הקבועות הישירות של חברות התעופה הדרום-קוריאניות והטאיוואניות ואיפשר גם טיסות מקוריאה הדרומית לדרום-מזרח אסיה לטוס מעל האי טייוואן במקום לעקוף את סין היבשתית או את הפיליפינים. אנליסטים העריכו כי הדבר יחסוך לחברות תעופה דרום-קוריאניות כ-33 מיליארד וון דרום-קוריאני (כ-29 מיליון דולר בשערי החליפין של שנת 2004) בעלויות דלק ועמלות אחרות.[16]

ביקוריו של קים יונג-סאם בטייוואן

נשיא קוריאה הדרומית, קים יונג-סאם ביקר בטאיפיי במשך חמישה ימים ביולי 2001. במהלך ביקור זה, הוא פגש את נשיא טאיוואן לשעבר, צ'ן שואי-ביאן בסעודת ארוחת צהריים, אך השניים לא הצליחו להגיע להסכמה בנוגע לנוסח הצהרה בכתב משותפת הקוראת לחידוש הטיסות הישירות. קים הודיע לשגרירות הרפובליקה העממית של סין מראש על ביקורו.[17]

באוקטובר 2004, בעקבות הסכם התעופה, הגיע קים לטאיוואן פעם נוספת בהזמנתו של צ'ן. הוא נשא נאום באוניברסיטה הלאומית צ'נגצ'י וסייר במתקני נמל בגאושיונג, עיר תאומה של פוסאן אשר בקוריאה הדרומית.[18]

קבלת טאיוואן ל-APEC והשתתפות ב-OECD

ממשלת קוריאה הדרומית פעלה כבת שיחה[19][20][21][22][23] ותמכה בקבלתה של טאיפיי לפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה - האוקיינוס השקט (APEC) בשנת 1991. קוריאה הדרומית שינתה את אופי ראשי התיבות הפוליטיים של המדינות החברות בכלכלות חברות ב-APEC כדי להפוך את APEC באופן רשמי לפורום כלכלי חוצה פסיפיק. לאנשי צוות משרד החוץ של טאיפיי נאסר להשתתף ב-APEC, אך השר לענייני כלכלה של הרפובליקה הסינית, שליח מיוחד שמונה על ידי נשיא הרפובליקה הסינית ונציגי עסקים מהרפובליקה הסינית באופן ציבורי יכולים להשתתף באופן שנתי במפגשי ה-APEC תחת השם "טאיפיי הסינית".[24][25][26] טאיפיי יכולה לארח גם תאגידים סדנאות ה-APEC שאינן משרדיות הנוגעות לנושאים שבהם לטאיוואן יש נקודות חוזק ספציפיות, כגון טכנולוגיה ועסקים קטנים ובינוניים. תאגידים וסדנאות אלה נועדו לטפל רק בהצלחה בכלכלה ובנושאים הקשורים לעסקים עם כלכלות חברות אחרות ב-APEC. השתתפות טאיוואן ב-APEC נתמכת על ידי ארצות הברית ומקובלת על ידי הרפובליקה העממית של סין. תוכנית כרטיס הנסיעות העסקי של ה-APEC (הנקראת בראשי תיבות: ATBC) חלה על נוסעים עסקיים לטאיוואן וממנה.[27] קוריאה הדרומית תמכה גם בהשתתפותה הראשונית של טאיוואן ב- OECD ובפעילות שלאחר מכן.[28][29][30][31][32][33][34][35]

כינון מחדש של יחסים לא רשמיים

קוריאה הדרומית כוננה מחדש יחסים לא רשמיים עם טאיוואן בשנת 1993, כאשר נעשתה החלפה הדדית של נציגויות (הנציגות הקוריאנית בטאיפיי ונציגות טאיפיי בקוריאה).[36][37] הנציגות של טאיפיי בקוריאה הדרומית, משרד בוסאן ממוקם באזור הדרומי של קוריאה הדרומית.[38] מאז 1993 קיים היקף סחר משמעותי בין שתי המדינות.[39][40][41] שתי מדינות האריכו הדדית את ימי השהייה ל-90 ימי שהייה עם פטור מהוויזה למבקרים החל מ-1 ביולי 2012.[42] הפורום ה-19 של סיאול-טאיפיי התקיים ב-13 באוקטובר 2010.[43][44][45]

אזרחי טאיוואן בקוריאה הדרומית

מאז שסין וקוריאה הדרומית כוננו קשרים דיפלומטיים בשנת 1992, השפעות פוליטיות וכלכליות סיניות חזקות אפשרו לממשלת קוריאה הדרומית להירגע מהמניעה הפיננסית והפוליטית לאזרחים סינים במדינה מאז שנות ה-70, אך 99% מחזיקים בדרכונים של טאיוואן, כולל אלה שהתאזרחו כאזרחי קוריאה הדרומית, או תושבי קבע, היתר כניסה או כניסה חוזרת וזכויות של זכות בחירה כללית.[46][47]

חינוך

ישנם חילופי מחקרים קפדניים[5] ומספר רב של בתי ספר בינלאומיים של טאיוואן בקוריאה הדרומית:

  • בית הספר היסודי הסיני בסיאול
  • התיכון הסיני בחו"ל בסיאול
  • בית הספר היסודי הסיני קוריאה יאונגדאוגרו
  • בית הספר היסודי הסיני בחו"ל בוסאן
  • החטיבה והתיכון בוסאן בחו"ל
  • בית הספר היסודי הסיני בחו"ל דאגו
  • בית ספר התיכון הסיני בחו"ל דאגו
  • בית הספר הסיני מעבר לים
  • בית הספר היסודי הסיני סוון ג'ונג-ג'נג
  • בית הספר היסודי הסיני בחו"ל ויג'ונגבו
  • בית הספר היסודי הסיני וונג'ו
  • בית הספר היסודי הסיני צ'ונגג'ו
  • בית הספר היסודי הסיני אוניאנג
  • בית הספר היסודי הסיני קונסאן

ישנם שני בתי ספר בינלאומיים של קוריאה הדרומית בטאיוואן:

  • בית הספר היסודי הקוריאני בטאיפיי (타이페이 한국 학교)
  • בית הספר קוריאה בקאושיונג (가오슝 한국 국제 학교)

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Giovannettone, J. "תגובות שרשרת: קישור הסכסוכים בחצי האי הקוריאני ובמיצר טייוואן", דיפלומטיה אמריקאית (נובמבר 2006): 1–19.
  • Hu, S. "הגורם הקוריאני ביחסי מיצר חוצה טייוואן", בבוגנג גואו וצ'ונג-צ'יאן טנג, עורך, עלייתו השקטה של סין: שלום באמצעות אינטגרציה (ניו יורק: ספרי לקסינגטון, 2011): 103–123.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי טאיוואן – קוריאה הדרומית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "The Avalon Project : CAIRO CONFERENCE 1943". נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ https://www.mnd.gov.tw/NewUpload/201901/06%25E6%2594%25B9-%25E4%25B8%25AD%25E5%2585%25B1%25E8%2588%2587%25E5%258D%2597%25E9%259F%2593%25E9%2597%259C%25E4%25BF%2582%25E7%2599%25BC%25E5%25B1%2595%25E8%2588%2587%25E5%2585%25B6%25E8%25BB%258D%25E4%25BA%258B%25E5%25A4%2596%25E4%25BA%25A4%25EF%25BC%258D%25E5%2585%25BC%25E8%25AB%2596%25E4%25B8%25AD%25E5%2585%25B1%25E5%25B0%258D%25E6%2588%2591%25E8%25BB%258D%25E4%25BA%258B%25E5%25AD%25A4%25E7%25AB%258B%25E6%2595%2588%25E6%259E%259C_195401.pdf
  3. ^ https://www.roc-taiwan.org/kr/post/98.html
  4. ^ http://tchinese.seoul.go.kr/政策資訊/國際交流/姊妹市及友好城市/
  5. ^ 5.0 5.1 "行政院全球資訊網".
  6. ^ "PChome 個人新聞台".
  7. ^ 單位簡介 - 遠朋班, web.archive.org, ‏2016-08-28
  8. ^ "The 60th Anniversary of the Korean War: UN Allies". אורכב מ-המקור ב-2012-01-23. International organizations as well as the UN member nations, such as Brazil, Taiwan, Cuba, Ecuador, Iceland, Lebanon, Liberia, Mexico, Nicaragua, Pakistan, Paraguay, Peru, Uruguay and Venezuela, helped Korea with materials support.
  9. ^ Goodman, David (2015). Handbook of the Politics of China. ISBN 9781782544371. נבדק ב-29 בספטמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה) "Seoul recognized Taiwan as the sole legitimate government of China"
  10. ^ The Month in Free China, Taiwan Review, March 1, 1966
  11. ^ Lee Hu Rak; Kim Young Ju (4 ביולי 1972). "July 4th North-South Joint Statement". נבדק ב-13 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2016-12-27. נבדק ב-2016-12-22. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Korea, a Century of Change, Jürgen Kleiner, World Scientific, 2001, page 341
  14. ^ Korea and Taiwan: Partners of Co-Prosperity with Commonality - The China Post, web.archive.org, ‏2016-09-28
  15. ^ Navigating through the Sea of Westphalia Diplomacy: Role of Think Tank in Taipei-Seoul Forum, Hwei-luan Poong, Institute of International Relations, National Chengchi University, page 24
  16. ^ Petty, Andrew (2004-09-15). "Korea-Taiwan flying close to the wind". Asia Times Online. אורכב מ-המקור ב-2004-09-16. נבדק ב-2008-02-05.
  17. ^ "Confusion surrounds S. Korean visit". Taipei Times. 2001-07-28. נבדק ב-2008-02-05.
  18. ^ "Kim Young-sam goes on a stroll through Kaohsiung". Taipei Times. 2004-10-30. נבדק ב-2008-02-05.
  19. ^ "中小企業財會資訊服務網". אורכב מ-המקור ב-22 במרץ 2016. נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "中華民國外交部 - 全球資訊網". www.mofa.gov.tw.
  21. ^ {{Cite web|url=http://club.ntu.edu.tw/~yang/apec-paper-2.htm%7Ctitle=apec-paper-2%7Caccessdate=3 April 2016}}
  22. ^ "臺灣記憶 Taiwan Memory--國家圖書館". נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "亞太經合組織". נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Chen Hsi Fan(陳錫蕃); He Zhi Yong(何志勇) (21 בנובמבר 2011). "廿年前我國加入APEC的經緯" [Details of Chinese Taipei's entry to APEC]. National Policy Foundation (בסינית). נבדק ב-13 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Wu Lin-jun(吳玲君) (8 באוקטובר 2001). "台灣在APEC中現有的角色及未來的調整" [Chinese Taipei's role in APEC: Now and future]. National Policy Foundation (בסינית). אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2012. נבדק ב-13 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Foundation and continuum of APEC". Chinese Taipei APEC study center (בסינית).
  27. ^ "APEC Business Travel Card: Benefits for cardholders". נבדק ב-13 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Chinese Taipei - OECD".
  29. ^ "OECD/Korea Policy Centre, Competition Programme - OECD".
  30. ^ "OECD/Korea Policy Centre – Health and Social Policy Programmes - OECD".
  31. ^ "Society at a Glance - Asia/Pacific Edition 2009 - OECD".
  32. ^ "OECD Review of Fisheries: Country Statistics 2015 - en - OECD".
  33. ^ "Asian countries top OECD's latest PISA survey on state of global education - OECD".
  34. ^ "Main Science and Technology Indicators - knoema.com". Knoema.
  35. ^ [1]
  36. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2011-12-17. נבדק ב-2012-06-16. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Internet Team. "首頁 - Taipei Mission in Korea 駐韓國台北代表部". נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Bureau of Consular Affairs, Ministry of Foreign Affairs - Korea-Busan". נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Ministry of Foreign Affairs, Republic of Korea. "駐台北韓國代表部". אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2016. נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Ministry of Foreign Affairs, Republic of Korea. "Ministry of Foreign Affairs, Republic of Korea-Bilateral Economic Relations". Ministry of Foreign Affairs, Republic of Korea. אורכב מ-המקור ב-19 בפברואר 2013. נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "Taiwan-South Korea ties warm up". 17 בספטמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2013-12-03. נבדק ב-2012-09-21. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Welcome to Seoul Forum website". נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ [2](הקישור אינו פעיל, April 2018)
  45. ^ "Welcome to Seoul Forum website". נבדק ב-3 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ 僑網, web.archive.org, ‏2015-02-14
  47. ^ "駐韓國代表處僑務組 – 各地僑情簡介". overseas.ocac.gov.tw.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_טאיוואן_–_קוריאה_הדרומית&oldid=2542957"