יחסי טאיוואן–מונגוליה
| יחסי טאיוואן–מונגוליה | |
|---|---|
|
|
| |
| טאיוואן | מונגוליה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 35,980 | 1,564,116 |
| אוכלוסייה | |
| 23,943,560 | 3,481,937 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 16,811 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,828 | |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | רפובליקה |
הרפובליקה הסינית לא הכירה במונגוליה החיצונה עד 1945 והמדינות לא החליפו דיפלומטים בשנים 1946–1949. בתום מלחמת האזרחים הסינית בשנת 1949, מונגוליה הכירה ברפובליקה העממית של סין וממשלת הרפובליקה הסינית נסוגה לאי טאיוואן, מושבה יפנית לשעבר אשר נשלטה על ידה בשנים 1895–1945. בשנת 2002, טאיוואן הכירה במונגוליה כמדינה עצמאית, ונקבעו יחסים בלתי רשמיים בין שני הצדדים. עם זאת, מונגוליה לא מכירה בטאיוואן ורואה בה כחלק מסין העממית.
בהיעדר יחסים דיפלומטיים רשמיים בין מונגוליה לרפובליקה הסינית שבטאיוואן, לשתי המדינות יש משרדי נציגות מסחרית וכלכלית המתפקדות כשגרירויות דה פקטו: טאיוואן מיוצגת על ידי משרד באולן בטור,[1] ומונגוליה מיוצגת על ידי משרד בטאיפיי.
היסטוריה
לפני שנת 1949
לאורך ההיסטוריה, משטרים בערבות המונגוליות ובסין ניהלו מלחמה בהזדמנויות רבות. החומה הגדולה של סין נבנתה כדי להדוף המוני פולשים מהערבות המונגוליות וממרכז אסיה. לדוגמה, המונגולים תחת קובלאי חאן כבשו חלק גדול מסין והקימו את שושלת יואן. מונגוליה נפלה מאוחר יותר והגיעה לשליטת שושלת צ'ינג הסינית.
במהלך מהפכת שינהאי בשנת 1911, מונגוליה החיצונה הכריזה על עצמאות מסין והקימה את חאנות בוגד. בשנת 1912 הוקמה הרפובליקה הסינית. למרות שאנשים רבים ממונגוליה הפנימית ביקשו להצטרף למדינה החדשה, סין שמרה על שליטתה באזור והחזירה את השליטה במונגוליה החיצונה בשנת 1919.[2][3] כתוצאה מכך, מונגוליה ביקשה תמיכה רוסית סובייטית כדי להחזיר את עצמאותה. בשנת 1921, כוחות סיניים וכוחות התנועה הלבנה גורשו על ידי הצבא האדום של ברית המועצות וכוחות מונגוליים פרו-סובייטיים. בשנת 1924 הוקמה הרפובליקה העממית של מונגוליה.[2]
על פי תנאי הסכם הידידות הסיני-סובייטי משנת 1946, הייתה אמורה הרפובליקה הסינית להכיר גם בריבונות וגם בעצמאות המונגולית.[4][5] עם זאת, עקב סכסוך גבול בגבול חובד-סינקיאנג, לא נוצרו יחסים דיפלומטיים בין המדינות בשנים 1946–1949.[דרוש מקור]
לאחר שנת 1949
בשנת 1952, שלוש שנים לאחר נסיגת הרפובליקה הסינית לאי טאיוואן (שהוחזר מיפן בשנת 1945), האשימה ממשלת טאיוואן את ברית המועצות בהפרת הסכם הידידות הסיני-סובייטי משנת 1946. בשנה שלאחר מכן, היואן המחוקק הצביע בעד ביטול האמנה.[6] הרפובליקה הסינית המשיכה לייצג את סין באומות המאוחדות עד 1971 והשתמשה במעמדה כחברה קבועה במועצת הביטחון כדי לחסום את קבלתה של הרפובליקה העממית של מונגוליה לאו"ם לאורך שנות ה-50.[7][8] הווטו היחיד שהטילה טאיוואן במהלך חברותה באו"ם היה בשנת 1955, נגד הצטרפות מונגוליה. לפיכך, מונגוליה הודרה מהאו"ם עד 1960, אז הודיעה ברית המועצות שאם לא תתקבל מונגוליה, היא תחסום את קבלתן של כל מדינות אפריקה העצמאיות החדשות. מול הלחץ הזה, טאיוואן התרצתה במחאה.
היואן המחוקק ביקש פרשנות חוקתית ב-12 באפריל 1993 כדי לשאול מה יהיו גבולות הטריטוריה הלאומית של טאיוואן, תוך התחשבות במונגוליה החיצונה שאינה כלולה בשטח הרפובליקה הסינית.[9] עם זאת, היואן המשפטי בפרשנותו ה-328 ב-26 בנובמבר 1993, כינה את הטריטוריה החוקתית מעבר להישג ידה של ביקורת שיפוטית ובכך נמנע מהשאלה האם יש לראות במונגוליה כטריטוריה חוקתית של הרפובליקה הסינית.[10]
היחסים השתנו בשנת 2002, תשעים ואחת שנים לאחר הכרזת העצמאות הראשונה של מונגוליה. באותה תקופה, הרפובליקה הסינית עדיין לא הכירה במונגוליה כמדינה עצמאית, מפות רשמיות של הרפובליקה עדיין הראו את מונגוליה כשטחה. כאשר הנהלת יואן היה תחת המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית, הממשל הודיעה כי אזרחים מונגוליים יהיו זכאים לאשרות כניסה בעת הנסיעה לטאיוואן, בדומה לאזרחי מדינות זרות אחרות, מפלגת קוומינטנג בשליטה ממשלתי המחוקקת יואן ביקרו את יישום ההחלטה, מכיוון שלא התייעצו איתם בעניין זה.[11] מאוחר יותר הסכימו נציגי שתי הממשלות לפתוח משרדים זה בבירות של זו; המשרד של טאיוואן באולן בטור נפתח בספטמבר באותה השנה. משרד הפנים של טאיוואן החליט אז להפסיק לכלול את מונגוליה במפות הרשמיות של שטח הרפובליקה הסינית, וב-3 באוקטובר 2002 הודיע משרד החוץ כי טאיוואן מכירה במונגוליה כמדינה עצמאית.[12] החל משנת 2002, ממשלת טאיוואן מכירה במונגוליה כמדינה עצמאית,[13] מוציאה את מונגוליה מהמפות הרשמיות שלה ומחייבת אזרחים מונגולים המבקרים בטאיוואן להנפיק דרכונים.[14]
בשנת 2006 בוטלו חוקים ישנים המסדירים את היווצרותם של כרזות ומנזרים במונגוליה החיצונה. עם זאת, הגבולות הרשמיים של הרפובליקה הסינית לא שונו כדי לא לכלול את מונגוליה החיצונה[15] באמצעות הצבעה של האספה הלאומית (כפי שנדרש בחוקה לפני 2005) או באמצעות משאל עם (כפי שנדרש בחוקה לאחר תיקונים שנעשו בשנת 2005). מעמדה הרשמי של ההכרה אינו ברור כיום, אם כי בפועל מתייחסים למונגוליה כאל מדינה זרה.[דרוש מקור]
חינוך
ישנם כ-1,400 סטודנטים מונגולים בטאיוואן, נכון לשנת 2019.[16]
סחר
בשנת 2017, סחר דו-צדדי בין טאיוואן למונגוליה הוערך בכ-44.84 מיליון דולר.[16]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ "Taipei Trade and Economic Representative Office". אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2016. נבדק ב-17 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 "China-Mongolia Boundary" (PDF). International Boundary Study. The Geographer, Bureau of Intelligence and Research (173): 2–6. באוגוסט 1984. אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 בספטמבר 2006. נבדק ב-16 ביוני 2008.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Chinese Look To Their Neighbors For New Opportunities To Trade". International Herald Tribune. 4 באוגוסט 1998. אורכב מ-המקור ב-20 בפברואר 2008. נבדק ב-15 ביוני 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Clark, Keith Allan II (3 בספטמבר 2018). "Imagined Territory: The Republic of China's 1955 Veto of Mongolian Membership in the United Nations". Journal of American-East Asian Relations. 25 (3): 263–295. doi:10.1163/18765610-02503003.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Onward to Mongolia", Taiwan Review, 1 בינואר 2003, אורכב מ-המקור ב-7 בפברואר 2018, נבדק ב-6 בפברואר 2018
{{citation}}: (עזרה) - ^ Liu, Weiling (15 August 1997), "Mongolian visitors draw attention to border debate"(הקישור אינו פעיל, May 2011), Taiwan Journal, retrieved 4 January 2010
- ^ "Taipei Sources Hint Veto on Outer Mongolia", The Washington Post, 20 בנובמבר 1955, אורכב מ-המקור ב-24 במאי 2011, נבדק ב-5 בפברואר 2008
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Taiwan Veto Likely; Taipei Regime May Again Bar Outer Mongolia From U.N.", The New York Times, 22 באפריל 1961, אורכב מ-המקור ב-22 ביולי 2018, נבדק ב-5 בפברואר 2008
{{citation}}: (עזרה) - ^ Legislative Yuan Constitutional Interpretation Application (בסינית), Judicial Yuan, 12 באפריל 1993, נבדק ב-22 בדצמבר 2008
{{citation}}: (עזרה) - ^ Judicial Yuan Interpretation 328 translated by Professor J. P. Fa, Judicial Yuan, 26 בנובמבר 1993, אורכב מ-המקור ב-26 בינואר 2009, נבדק ב-22 בדצמבר 2008
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Major Taipei decision alters Mongolia's status", China Post, 27 בפברואר 2002, אורכב מ-המקור ב-21 בינואר 2021, נבדק ב-5 בפברואר 2008
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Mongolian office to ride into Taipei by end of the year", Taipei Times, 11 באוקטובר 2002, אורכב מ-המקור ב-10 בפברואר 2009, נבדק ב-5 בפברואר 2008
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Mongolian office to ride into Taipei by end of the year". Taipei Times. 11 באוקטובר 2002. אורכב מ-המקור ב-10 בפברואר 2009. נבדק ב-28 במאי 2009.
In October 1945, the people of Outer Mongolia voted for independence, gaining the recognition of many countries, including the Republic of China. (...) Due to a souring of relations with the Soviet Union in the early 1950s, however, the ROC revoked recognition of Outer Mongolia, reclaiming it as ROC territory. {...} Long a province of China, Mongolia declared its independence in 1921 with Soviet backing. After the Ministry of the Interior's recent decision to exclude Mongolia from the official ROC map, on 3 Oct, the Ministry of Foreign Affairs announced that Taiwan recognizes Mongolia as an independent country -- 81 years after Mongolia declared its independence.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Taiwan 'embassy' changes anger China". BBC News. 26 בפברואר 2002. אורכב מ-המקור ב-26 במאי 2004. נבדק ב-28 במאי 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Yearbook of the Republic of China (中華民國年鑑): The land of the Mainland Area (בסינית), Government Information Office of the Republic of China (Taiwan), 2005, אורכב מ-המקור ב-14 בפברואר 2008, נבדק ב-22 בדצמבר 2008
{{citation}}: (עזרה) - ^ 16.0 16.1 Hsu, Stacy (30 בינואר 2019). "Mongolian trade office to have new representative". The Taipei Times. אורכב מ-המקור ב-31 בינואר 2019. נבדק ב-30 בינואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה)
