יחסי ונצואלה – קוריאה הדרומית
| יחסי ונצואלה – קוריאה הדרומית | |
|---|---|
|
|
| ונצואלה | קוריאה הדרומית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 912,050 | 99,720 |
| אוכלוסייה | |
| 29,254,044 | 51,752,330 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,665,246 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 32,177 | |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה |
יחסי ונצואלה-קוריאה הדרומית הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה של קוריאה לבין הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה.
היסטוריה
היחסים שבין ונצואלה לבין קוריאה הדרומית כוננו ב-29 באפריל 1965. מספר הקוריאנים המתגוררים בוונצואלה נכון לשנת 2012 הוא 290. שתי המדינות השתייכו בעבר לגוש המערבי שתמך בארצות הברית במלחמה הקרה.[1]
ייצוג
- קוריאה הדרומית מיוצגת בוונצואלה בדרג השגרירות באמצעות שגרירות שהיא מחזיקה בקראקס, בירת המדינה.[2]
- ונצואלה מיוצגת בקוריאה הדרומית בדרג השגרירות באמצעות שגרירות שהיא מחזיקה בסיאול, בירת המדינה.[3]
יחסים כלכליים
כלכלת ונצואלה
תעשיית הנפט שולטת בכלכלה המעורבת בוונצואלה. חברת הנפט הלאומית היא PDVSA. תעשיית הנפט מספקת כשליש מהתוצר המקומי הגולמי במדינה, בערך 80% מסך הייצוא שלה, ובערך חצי מהכנסות הממשלה. תחנות שאיבת הנפט העיקרית במדינה נמצאות בסביבות אגם מאראקאיבו, מפרץ ונצואלה ובקרבת אגן נהר האורינוקו, שבו נמצא מאגר הנפט הגדול ביותר במדינה. כיום, מנסה ונצואלה לגוון את כלכלתה, ולהפחית את תלותה בתעשיית הנפט. היו ניסיונות לפתח תעשייה כבדה בתחום הברזל והאלומיניום וניסיון להחיות את החקלאות במדינה. תעשיית הברזל והחקלאות במדינה מספקים חלק מסך הייצוא של המדינה. במדינה גם קיימות תעשיות של חומרי בניין, טקסטיל, הרכבת כלי רכב וכלי טיס. תחום הנדל"ן והתיירות במדינה מפותחים גם כן.
משנות ה-50 עד שנות ה-80 הייתה כלכלת המדינה החזקה ביותר בדרום אמריקה. הפריחה הכלכלית באותן שנים משכה מהגרים רבים. כלכלת המדינה נחלשה במהלך משבר הנפט של שנות ה-80. עם עליית מחירי הנפט הכלכלה בוונצואלה החלה להתחזק, ונחלשה מאד עם ירידת מחירי הנפט. בשנת 2006 היה הגידול בתמ"ג בערך 10% בשנה, אך בשנת 2015 היה קיטון של 6% בתמ"ג.
כלכלת קוריאה הדרומית
במהלך שנות ה-90 המאוחרות ובתחילת שנות ה-2000 הפכו תעשיות ההיי טק של קוריאה הדרומית למובילות בשוק העולמי ולמתחרות חשובות וגדולות לתעשיות שביפן ובטיוואן.
המשבר הפיננסי באסיה (1997) חשף בעיות של תוכנית פיתוח המשק הדרום קוריאני שהיו קיימות במשך שנים רבות כמו: הלוואות גדולות במיוחד ולא אחראיות של המדינה, שחיתות ומגזר פיננסי לא יציב. כתוצאה מכך, בין יולי 1997 ליוני 1999, 11 מ-30 התאגידים הגדולים במדינה (כולל תאגיד הענק דייהו) פשטו רגל. בעקבות המשבר, החלה קוריאה הדרומית בשנות ה-2000 בתהליך ליברליזציה של המשק במטרה להקטין את מעורבות הממשלה ואימוץ כלכלה חופשית יותר, הנשלטת על ידי כוחות השוק. כמו כן הגבירה הממשלה את הפיקוח על הצ'בול, במטרה למנוע מונופוליזציה והגברת התחרות במשק.
קוריאה הדרומית מאופיינת במשק יציב עם אינפלציה בקצב בינוני, אבטלה נמוכה וחלוקה שיוויונית יחסית של הכסף בין התושבים.
סחר
בשנת 2015 ייצאה ונצואלה סחורה בסך 19.1 מיליון דולר אמריקאי לקוריאה הדרומית, רוב רובה של הסחורה היה נפט.[4] באותה השנה ייצאה קוריאה הדרומית לוונצואלה סחורה בסך 449 מיליון דולר אמריקאי, הסחורה כללה בעיקר צבעים וטכנולוגיות שונות.[5]
הערות שוליים
- ^ Relaciones Bilaterales, ארכיון אתר השגרירות הדרום קוריאנית בוונצואלה
- ^ EMBASSY OF KOREA REPUBLIC IN CARACAS, VENEZUELA
- ^ EMBASSY OF VENEZUELA IN SEOUL, KOREA REPUBLIC
- ^ What does Venezuela export to South Korea? (2015)
- ^ What does Venezuela import from South Korea? (2015)
