יחסי טאיוואן–רוסיה
| יחסי טאיוואן–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| טאיוואן | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 35,980 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 23,943,560 | 144,076,611 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,240,422 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 15,550 | |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
היחסים הדו-צדדיים בין קודמתה של הפדרציה הרוסית, איחוד הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות והרפובליקה של סין, התקיימו משנת 1922 עד 1949, אז הכירה ברפובליקה העממית של סין (ובאותה שנה כוננה ה-ROC יחסים דיפלומטיים עם דרום קוריאה).
היחסים בעבר
בעקבות הסכם שימונוסקי בשנת 1895, שסיימה את מלחמת סין–יפן הראשונה, הועברה טאיוואן ליפן והפכה מייד למושבה יפנית. קונסוליות זרות חידשו את פעילותן בפורמוזה, בהן 2 קונסוליות רוסיות בשנת 1896. הקונסול הרוסי הראשון היה היליד הגרמני פול שברט. הרפובליקה של סין וגם ברית המועצות היו החברות המייסדות של האומות המאוחדות ומועצת הביטחון בשנת 1945.
לאחר תום מלחמת קוריאה בשנת 1954 חתמה ארצות הברית על חוזה ביטחוני עם ממשלת הרפובליקה של סין, שכלל סעיף הקובע השתתפות אמריקאית בפעולה צבאית במקרה של עימות עם סין היבשתית. בהצהרה של שר החוץ של ברית המועצות הוא הצהיר כי ההסכם הוא "הפרה גסה של הסכמים בינלאומיים, ריבונות ושלמות טריטוריאלית של מדינה ריבונית."
כל הקשר בין ברית המועצות לרפובליקה של סין שהוגדר על ידי הסכם ידידות מ-1945 נותק. ההכרזה על הפרידה פורסמה ב-3 באוקטובר 1949 לאחר שברית המועצות הפכה למדינה הראשונה שהכירה ב PRC באוקטובר.
אף על פי שהיו כמה נטיות חלשות לשינוי בסטטוס קוו מאז סוף שנות ה-50, עד היום, הפדרציה הרוסית לא קיימה יחסים רשמיים עם טייוואן. ברית המועצות דבקה תמיד במדיניות "סין האחת" אך התעקשה על פתרון מדיני להתמודדות עם המשבר, שלא כמו כמה ממנהיגי בייג'ינג ששקלו פעולה צבאית בשנת 1954 וב-1958. ייתכן שזו הייתה אחת הסיבות להתקררות יחסי סין ברית המועצות בסוף שנות החמישים.
קשר בלתי רשמי בין ברית המועצות לטייוואן החל בסוף שנות ה-60, לאחר שהמגמה להתקרבות ארצות הברית-PRC התבררה. ידוע כי ביקוריהם של ריצ'רד ניקסון והנרי קיסינג'ר הביאו לחתימתו של מה שנקרא הודעת שנחאי בשנת 1972, כאשר הוכרז כי ארצות הברית "מכירה במדיניות סין האחת וטייוואן היא חלק מסין." בינתיים קיוותה טייוואן כי התקרבות סובייטית-טייוואנית תמנע את התגברות המגעים הסינו-אמריקאים. ייתכן שברית המועצות, בתורה, חשבה כי שחזור היחסים עם ה-ROC יעזור להאט את החמרה ביחסיה עם סין. טייוואן הייתה להוטה להתפשר שכן לאחר היחלשות היחסים עם ארצות הברית, לא היה לה מה להפסיד. עם זאת, ברית המועצות הקפידה מאוד על מדיניותה כלפי ה-ROC, וסחרה עמה דרך הונג קונג, יפן, מערב גרמניה ובעלות בריתה במזרח אירופה.
היחסים כיום
לשכת נציגות ה-ROC ברוסיה, "הנציגות במוסקבה לוועדת התיאום הכלכלי והתרבותי של טאיפיי-מוסקבה", נפתחה ב-12 ביולי 1993 על ידי משרד החוץ של ה-ROC. לשכת הנציגות הרוסית בטייוואן, "הנציגות בטאיפיי לוועדת התיאום במוסקבה-טייפה לשיתוף פעולה כלכלי ותרבותי", נפתחה ב-15 בדצמבר 1996 על ידי משרד החוץ של רוסיה.[1]
עד שנת 2002 בוטלו גבולות מונגוליה החיצונית מהגדרת הגבול של ה-ROC בה שולבה רפובליקת טובה.
בשנת 2005 סך המסחר בין שתי המדינות היה 2,188,944,473 דולר. כפי שניתן לראות מהנתונים, רוסיה שומרת על איזון חיובי ביחסי המסחר שלה עם טייוואן בזכות נפט גולמי, ברזל יצוק ופלדה, מתכות אל ברזליות, מוצרים פטרוכימיים, סגסוגות ברזל, פחם קוקס, עץ, דשנים כימיים. רוסיה מייבאת בעיקר חלקים אלקטרוניים ואלקטרוניים, מחשבים וחלקי מחשב ומכשירי חשמל לבית.
הערות שוליים
- ^ Czeslaw Tubilewicz (2007). Taiwan and Post-Communist Europe. Routledge. p. 99. ISBN 978-0-203-94697-8.
