יחסי ניו זילנד – קוריאה הצפונית
| יחסי ניו זילנד – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| ניו זילנד | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 268,838 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 5,259,497 | 26,223,828 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 247,234 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 47,007 | |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | דיקטטורה קומוניסטית |
יחסי ניו זילנד–קוריאה הצפונית הם היחסים הבינלאומיים הדו-צדדיים בין ניו זילנד וצפון קוריאה. היחסים בין שתי המדינות כמעט ואינם קיימים מאז חלוקת קוריאה. במהלך מלחמת קוריאה בשנות החמישים נלחמו כוחות ניו זילנד כחלק מכוח האו"ם שהדף את פלישת צפון קוריאה לדרום קוריאה. מאז, ניו זילנד וצפון קוריאה לא קיימו יחסים דיפלומטים, עד יולי 2000 כאשר שר החוץ של צפון קוריאה פאק נאם-סאן ושר החוץ של ניו זילנד, פיל גוף, נפגשו בבנגקוק, [1] מה שהוביל לכינון יחסים דיפלומטיים במרץ 2001. [2] שגריר ניו זילנד בדרום קוריאה שממוקם בסיאול מוסמך גם בצפון קוריאה. [3] בשנת 2006 ניסתה צפון קוריאה את הנשק הגרעיני הראשון שלה, תוך שהיא סופגת ביקורת והשעיית היחסים מצד ממשלת ניו זילנד, המחזיקה במדיניות אנטי-גרעינית נוקשה. ניו זילנד החלה לכונן יחסים פורמליים בשנת 2007, כאשר שר החוץ של ניו זילנד ווינסטון פיטרס ביקר בפיונגיאנג ב-20 בנובמבר כדי לדון בעסקאות פוליטיות וכלכליות אפשריות עם צפון קוריאה, על בסיס זה שהיא מתחילה לפרק את מתקני הנשק הגרעיני שלה.
היסטוריה
מלחמת קוריאה, הייתה הסלמה של מלחמת אזרחים בין שני משטרים קוריאניים יריבים, שכל אחת מהן נתמך על ידי כוחות חיצוניים, שכל אחד ניסה להפיל את השני דרך טקטיקות גרילה פוליטיות. לאחר שלא הצליחו לחזק את מטרתם בבחירות החופשיות שהתקיימו בדרום קוריאה במהלך מאי 1950, והסירוב של קוריאה הדרומית לקיים בחירות חדשות לדרישות צפון קוריאה, הצבא הצפון קוריאני הקומוניסטי עבר דרומה ב-25 ביוני 1950 כדי לנסות לאחד את חצי האי הקוריאני מחדש, שחולק רשמית מאז 1948.
ניו זילנד הייתה בין המגיבים לקריאת האו"ם לעזרה. ניו זילנד הצטרפה ל-15 מדינות אחרות, כולל בריטניה, וארצות הברית במלחמה האנטי-קומוניסטית. אך גם מלחמת קוריאה הייתה משמעותית, מכיוון שהיא סימנה את הצעד הראשון של ניו זילנד לעבר ההתאגדות עם ארצות הברית בתמיכה בעמדתה של המדינה כנגד הקומוניזם.
ניו זילנד תרמה שש פריגטות, כמה כלי שיט קטנים יותר וכוח מתנדבים חזק (1,044 חיילים) (המכונה K-FORCE ) למלחמת קוריאה. הספינות היו בפיקודו של קצין דגל בריטי והיוו חלק מכוח ההקרנה של חיל הים האמריקני במהלך קרב אינצ'ון, בביצוע פשיטות על החוף והפצצות פנים יבשתיות. חיילים ניו זילנדיים נשארו בקוריאה במספרים משמעותיים במשך ארבע שנים לאחר שביתת הנשק בשנת 1953, אם כי החיילים הניו זילנדיים האחרונים לא עזבו עד 1957 וקצין קשר יחיד נותר עד 1971. בסך הכל 3,794 חיילים ניו זילנדים שירתו ב-K-FORCE ו 1,300 בפריסה של הצי.
2006 - הניסוי הגרעיני בצפון קוריאה
הניסוי הגרעיני של צפון קוריאה בשנת 2006, היה ניסוי גרעיני, פיצוץ של מתקן גרעיני, שנערך ב-9 באוקטובר 2006 על ידי צפון קוריאה. ראש ממשלת ניו זילנד, הלן קלארק קראה לאו"ם להביא את מלוא משקלו על צפון קוריאה, לאחר שהודיעה כי ביצעה את מבחן הגרעין התת-קרקעי. קלארק גינה את המבחן, קלארק גם אמרה כי "היא תגבה את כל האמצעים שמועצת הביטחון תחליט עליו". ווינסטון פיטרס, שר החוץ של ניו זילנד גינה את ניסויי הטילים של צפון קוריאה מטעם ממשלתו, ותיאר אותם כמי שמראים "התעלמות מבוקשת" מההתרעות שהוצגו לפני כן על ידי הקהילה הבינלאומית. הוא הביע את תקוותו שצפון קוריאה "תחזור עכשיו לנקוט בצעדים מתונים יותר" ותחדש את המשא ומתן.
יחסי סחר
בשנים האחרונות לא היה סחר בין שתי המדינות, אם כי כמה מוצרים מיוצאים מניו זילנד מגיעים לצפון קוריאה דרך סין. חוסר סחר זה מכל מדינה שהיא על רקע סנקציות סחר של האו"ם על צפון קוריאה הוא הגורם התורם העיקרי לכלכלה הצפון קוריאנית הנכה.[4][5]
ביקורים רשמיים
שר החוץ של ניו זילנד, וינסטון פיטרס ערך ביקור בפיונגיאנג ב-20 בנובמבר 2007. שר החוץ ניהל שיחות עם הנשיא קים יונג-נאם בביקורו היומי. תחומים שבהם ניו זילנד מבקשת לשתף פעולה עשויים לכלול חקלאות, הכשרה ושימור. חוסר הסחר למדינה בחסות האו"ם הוביל האזורים מוכי עוני העצומים בצפון קוריאה, וכתוצאה מכך כמעט 8.5 מיליון דולר ניו זילנדי סיוע לארגונים שונים המסייעים בפיתוח אזורי חקלאות וסיוע הומניטרי.[5]
ביוני 2012, ביקרה משלחת בדרג הבכיר ממשרד החוץ הצפון קוריאני, כולל מנכ"ל מדינות אסיה והאוקיינוס השקט בניו זילנד במטרה לקיים מערכת יחסים טובה יותר, במיוחד בתחום החינוך, התרבות והכלכלה. המשלחת התעניינה במיוחד בטכנולוגיה החקלאית של ניו זילנד.
ביקורים אחרים
באוקטובר 2005, שרלוט גלני ביקר בצפון קוריאה והפך לעיתונאי הראשון מניו זילנד עיתונאי שצילם שם באופן רשמי.[6]
בנובמבר 2012 ביקרה משלחת אזרחית של צפון קוריאה בניו זילנד. את המשלחת הוביל יו"ר ומזכ"ל האגודה לידידות קוריאה-ניו זילנד, עמותה מבוססת פיונגיאנג, וכללה שני מורים; מטעם הביקור היה לפתח את היחסים בין אגודת הידידות קוריאה-ניו זילנד לחברה NZ-DPRK, לאחד תוכניות להזדמנויות חינוכיות עם מכון הטכנולוגיה של וואיקאטו (WINTEC), ולהיפגש עם מגוון של ניו זילנדים שיכולים לבנות על מערכות היחסים בין המדינות. שני המורים לאנגלית, שערכו את תוכנית הלימודים החדשה בשפה האנגלית בצפון קוריאה, פגשו אנשי חינוך ואנשי מקצוע בהוראה בניו זילנד כדי לחקור את שיטות ההוראה הטובות ביותר.
ביולי 2013 ערך כארים דיקי את ביקורו השלישי בכדי להשתתף באירועים לציון 60 שנה לחתימת הסכם שביתת הנשק של קוריאה. במהלך שהותו פגש עם גורמי ממשל ובהם שר החוץ פאק יו-צ'ון, קים יונג-נאם, הונג סון-אוק, מזכ"ל האספה העממית העליונה, ובכירים נוספים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Goff welcomes developments in relations with North Korea". NZ Ministry of Foreign Affairs and Trade. 19 בספטמבר 2000. נבדק ב-2008-12-25.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Armstrong, John (28 באוקטובר 2002). "NZ deceived over cash for North Korea". New Zealand Herald. נבדק ב-2008-12-25.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ North Korea – Country Information Paper – NZ Ministry of Foreign Affairs and Trade
- ^ "Peters reports back to US on N Korea". The New Zealand Herald. 20 בנובמבר 2007. נבדק ב-30 באוקטובר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 North Korea – Country Information Paper – NZ Ministry of Foreign Affairs and Trade
- ^ "Secretive Nation". TVNZ. 24 באוקטובר 2005. נבדק ב-2008-09-12.
{{cite web}}: (עזרה)
