יעקב ארליך
יעקב ארליך (15 בספטמבר 1877 - 17 במאי 1938), היה פעיל ציוני ומנהיג הקהילה היהודית בווינה, אוסטריה. כיהן כסגן נשיא הקונגרס הציוני העולמי מ-1913 עד למותו. ארליך ייצג את תושביה היהודים של העיר וינה (180,000) במועצת העיר לפני מלחמת העולם השנייה. היה בין המגורשים אל מחנה הריכוז הנאצי דכאו, זמן קצר לאחר כניסת הצבא הגרמני לווינה במרץ 1938. ארליך נרצח בדכאו כעבור כמה שבועות מהלקאות.
קורות חיים
פעילותו בתנועה הציונית
יעקב ארליך נולד ביסטריצה פוד הוסטינם, עיירה קטנה בצפון מוראביה, צ'כיה. כנער הצטרף לתנועה הציונית בהנהגת הרצל. במקביל החל ללמוד משפטים בווינה, שם הוא הצטרף לארגון יהודי -אקדמי "העברית". בצעירותו הוא הרבה לסייר דרך מוראביה, בוהמיה ואוסטריה, תוך שהוא נואם על חזונה של הציונות המודרנית ומסייע בארגון קבוצות ציוניות.
בשנת 1908 הוא חזר לווינה, עבר את הבחינות במשפטים, וכבר בשנה שלאחר מכן היה רשום בתור עורך דין. הוא היה נואם אנרגטי ורטוריקן מוצלח, ובזכות פעילותו עלה הייצוג הציוני בארגון הקהילה היהודית וינה (IKG - הגוף המייצג את הקהילה היהודית בווינה) ממושב אחד לשלושה. בשנת 1913, נפתח בווינה הקונגרס הציוני ה-11, ועל פי בקשת חיים ויצמן (לימים נשיא הקונגרס ונשיא מדינת ישראל), נבחר ארליך לכהן כסגן נשיא הקונגרס.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, שירת ארליך כקצין בצבא האוסטרי. לאחר שירות ארוך בחזית הועבר לתפקיד נשיא בית המבקר לאודסה, שם קבוצה של צעירים יהודים הואשמה בפעילות מהפכנית, ונידונה למוות על ידי בית דין צבאי. ארליך הפריך את האשמות והוכיח שהן חסרות בסיס. בין הצעירים שהציל היה בנו של המהנדס הציוני מנחם אוסישקין, עמו עבד ארליך מאוחר יותר בשיתוף פעולה בווינה, על אף פערי השקפות מסוימים ביניהם.
לאחר המלחמה, חזרה מועצת העיר וינה לתפקד, וארליך עמד בראש הסגל היהודי-לאומי בהם היו שלושה מועמדים. ארליך נהג להתלונן בפני המועצה כנגד עוולות ואפליה כלפי האזרחים היהודים, והיה מביא לכך דוגמאות ונתונים סטטיסטיים אינספור, חברי המועצה היו מאזינים לדבריו בקשב, ורק לעיתים רחוקות הופרע נאומו בשל קריאות ביניים. אחת הסיבות העיקריות לכך היה מאבקו המוצלח והבלתי פוסק למען התאזרחות היהודים שזרמו לווינה במהלך המלחמות מגליציה וממחוזות אחרים.
בקונגרס הציוני העולמי
באוגוסט 1925 נפתח הקונגרס הציוני העולמי ה-14, בבית הקונצרטים של וינה. בקונגרס זה גברה הביקורת על ההנהגה הציונית בנוגע ליחסה המתון לשלטון הבריטי בארץ, ונשיא הקונגרס חיים ויצמן ואשתו נסעו ברחובות מול המונים מתגרים, בליווי משטרתי צמוד ממלונם לאולם הוועידה. האולם עצמו היה מוגן על ידי קבוצות נוער יהודיות, וקבוצות אחרות של סטודנטים ועובדים. כחבר במועצת העיר, ארליך פתח את דבריו בברכה מטעם ההמשלה לקונגרס. כנציג המשרד האוסטרי, היה ארליך צריך למזער את הסכנה הנשקפת מן האיום הנאצי, זאת למרות שידע את חומרת המצב. בנאום ההשבעה שלו הזכיר ארליך את הקונגרס הציוני ה-11, שהתקיים אף הוא בווינה 12 שנים קודם לכן (1913), אז הוחלט להקים אוניברסיטה עברית בירושלים. מאז, האוניברסיטה העברית הוקמה וננקטו צעדים נוספים כדי לקדם את המשך הפיתוח והחינוך בארץ ישראל, בנוסף ליוזמות אחרות. ”על אף מלחמה של חמש שנים, על אף התקופה שלאחר המלחמה הנוראה, על אף מצב חירום ומקרי מוות, תוכנית זו (של הקמת האוניברסיטה) בוצעה, ואם הלפיד אשר הוצת בירושלים ימשיך לדלוק, כשאיפת ליבה של כל האנושות המתפללת לכך... אז הקונגרס הי"ד ייקח מקום של כבוד בתנועתנו. אני מקווה שקונגרס זה, יזכה גם הוא להתברך בהצלחה וכי דיוניו יסללו את הנתיב קדימה להיות עם חופשי בין עמים חופשיים, עבור אושרינו ועבור רווחתם של כל בני האדם.”
בשנת 1933, זמן קצר לאחר שהמפלגה הנאצית תפסה את השלטון בגרמניה, הגיע ארליך לביקור בארץ ישראל. הוא התלהב מאד ממה שראה, אך גם היה מאוכזב מן המציאות הגולמית של התנאים הקשים. אף על פי כן, הוא דאג לרכוש רישיונות עלייה למשפחתו ולקבוצה ממכריו. תוכנית זו לא יצאה אל הפועל בסופו של דבר, בשל הסתייגויותיהם של כמה מחברי הקבוצה.
נאומו כנגד הפשיזם באוסטריה
ב-1938, ארליך היה הנציג הרשמי של יהודי העיר במועצת העיר של וינה. בנאום מיוחד ואמנותי שדווח בהרחבה בכלי התקשורת, אותו נשא באחד הדיונים על התקציב השנתי, הוא הצליח להביא לתשומת לב בינלאומית את עובדת התחזקות הפשיזם האוסטרי. בנאומו הוא הראה כיצד כל אחד מהחוקים הפרטניים והתקנות שנחקקו על ידי מספר חברים אנטישמיים במועצת העיר, נועדו לפגוע בזכויותיהם של האזרחים היהודים, ואף מזיקים לתדמית הכללית של הממשלה ושלטון החוק. הנאום הודפס בכל העיתונים הזרים הגדולים בליווי פרשנות תוססת ותומכת. העיתונות הגרמנית דיווחה אף היא על הנאום, ויוליוס שטרייכר, עורך העיתון האנטישמי "דר שטירמר", הדפיס קריקטורה של ארליך שכבשה את כל העמוד הראשון, תחת הכותרת: "מה עושה עדיין היהודי ארליך במועצה הגרמנית של וינה?"
מספר חודשים לאחר מכן הצבא הגרמני התקבל בברכה בווינה (במסגרת האנשלוס), וארליך נעצר באשמת שווא של ניסיון לארגן התנגדות מזוינת כלפי הנאצים. הוא נשלח למחנה הריכוז דכאו שבגרמניה, שם מת ממכות והצלפות.
כמה שבועות לאחר מכן הוחזרה גופתו לווינה בתוך ארון אטום. הוא נקבר בבית הקברות היהודי של וינה.
לוח זיכרון לחברי מועצת העיר וינה שנהרגו בתקופה הנאצית, ביניהם יעקב ארליך, הותקן בבנין העירייה של וינה בשנת 1988.
קישורים חיצוניים
- יוסף פרנקל, ד"ר יעקב ארליך - פרופיל, יוני 1957 (אנגלית)
