יעקב לייב מינצברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב לייב מינצברג

יעקב לייב (לייבֶּל'ה) מִינְצְברגכתיב יידי: מינצבערג; Jakub Lejb Mincberg;‏ 19 ביולי 1884, ראדוםיולי 1943, ביאליסטוק) היה תעשיין יהודי פולני, מראשי אגודת ישראל בפולין, חבר הסיים הפולני וראש הקהילה היהודית בלודז'.

ביוגרפיה

יעקב לייב מינצברג נולד בראדום ב-19 ביולי 1884 לבנציון וחנה מינצברג. מינצברג קיבל חינוך יהודי מסורתי לצד חינוך כללי, ובנוסף למד מספר שפות אירופיות. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בראדום ב-1902, נישא לבת חסידות גור, רבקה כהן (אחותו של הרב פישל כהן) ועבר להתגורר בלודז', שם פתח ב-1906 את מפעלו הראשון. ב-1915 הצטרף לאגודת ישראל (שנקראה אז בשמות "אגודת האורתודוקסים" ו"שלומי אמוני ישראל") והיה לחבר בוועד המנהל של האגודה בעולם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הקריירה הפוליטית שלו החלה באופן רשמי ב-1921 עם היבחרו למועצת העיר לודז'.

לקראת בחירות 1922 לסיים ארגן יצחק גרינבוים את מרבית מפלגות המיעוטים בפולין (שהיו מורכבות בעיקר מאוקראינים, בלארוסים, גרמנים ויהודים) להתמודדות במסגרת גוש פוליטי משותף שנקרא "גוש המיעוטים הלאומיים" (בפולנית: Blok Mniejszości Narodowych), זאת על מנת להתגבר על חוקת הבחירות הפולנית, שנועדה לנטרל, באמצעות יצירת מחוזי בחירה מורכבים, את כוחם של כלל המיעוטים במדינה. במסגרת הגוש לבחירות שולב גם מינצברג, ששימש כנציג מטעם אגודת ישראל. "גוש המיעוטים" זכה להצלחה כבירה בבחירות 1922 לסיים, והשיג 66 מושבים, שמהם 35 היו של צירים יהודים, בהם מינצברג. תקופת כהונה זו של הסיים תמה ב-1927.

בבחירות 1928 לסיים לא השתתפה אגודת ישראל ב"גוש המיעוטים", ועל כן נותר גם מינצברג מחוץ לסיים.

ב-1928 תפסו מינצברג וסיעת אגודת ישראל את ההנהגה של הקהילה היהודית בלודז'. למרות אישיותו המחוספסת והדיקטטורית במידת-מה, לכאורה, שגרמה לעוינות כלפיו הן מצד אויביו הפוליטיים והן מצד בעלי בריתו, הוסיף מינצברג למלא את תפקיד ראש הקהילה היהודית בלודז' עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, לצד תפקיד סגן ראש העירייה.

בבחירות 1930 (מטעם "הגוש הבלתי מפלגתי לשיתוף פעולה עם המפלגה" - מפלגת הסנאציה)[1], 1935 (גם כן מטעם "הגוש הבלתי מפלגתי לשיתוף פעולה עם המפלגה") ו-1938[2] נבחר מינצברג שוב לסיים, ושימש כציר עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. במסגרת תפקידו היה מינצברג חבר קבוע בוועדה לענייני מסחר ותעשייה, והקדיש חלק ניכר מזמנו לסיוע למוסדות וליחידים שסבלו מאפליה בידי פקידים פולנים לא יהודים.

בחודש נובמבר 1933, כ-10 חודשים לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובעקבותיה, היה מינצברג ממקימי המועצה היהודית להחרמת סחורות גרמניות שהקימה ועידה נרחבת של אישים יהודים כאמצעי לוחמה במשטר הנאצי.[3]

במאי 1935 הותקף מינצברג במסגרת קטטת דמים המונית על רקע פוליטי בישיבת עיריית לודז': נציגים של מפלגת הימין, מפלגת האנדקים, בעירייה תקפו את הנציגים היהודים והסוציאליסטים כאשר במסגרת דיון על ההקצבה לתיאטרון העירוני בלודז', שאותה שאפו חברי מפלגת האנדקים לבטל (בשל היותו של התיאטרון "שמאלני מדי" לטעמם), קרא לעברם חבר המפלגה הסוציאליסטית הפולנית: "תחי התרבות הפולנית! יחי התיאטרון הפולני! הלאה ההיטלריסטים הפולנים!". בעקבות הדברים תקפו נציגי מפלגת האנדקים באגרופים את הנציגים הסוציאליסטים ואת הנציגים היהודים, ופצעו פציעה חמורה את איש מפלגת הבונד גוטקביץ' ופצעו פציעה קלה יותר את מינצברג ועוד שני נציגים יהודים ושני סוציאליסטים פולנים.[4]

ב-1936 הותקף מינצברג שוב, הפעם על ידי קצין לשעבר בצבא הפולני, שניסה למרוט את זקנו של מינצברג. הקצין לשעבר נידון למאסר של שבוע בלבד על מעשה תקיפה זה.[5]

שנתיים לאחר מכן, קיבל אות הצטיינות מראש ממשלת פולין סקלאדקובסקי, על שירותיו הציבוריים.[6]

ב-6 בספטמבר 1939, חמישה ימים לאחר פלישת גרמניה לפולין בפעולה שפתחה את מלחמת העולם השנייה, עזב מינצברג את פולין יחד עם משפחתו הקרובה והגיע לעיר וילנה, שנכבשה לא מכבר על ידי ברית המועצות על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. משם ניסה להימלט לחו"ל יחד עם משפחתו, אך לא הצליח לקבל מן הפקידים הסובייטים אשרת יציאה. בעודו בווילנה סיפק מינצברג סיוע לפליטי המלחמה.

בעקבות ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות במסגרת מבצע ברברוסה וכיבושה של וילנה, נרצחה אשתו של מינצברג, וכעבור כמה חודשים הוא עצמו הועבר לגטו ביאליסטוק, שם הופקד על אחד המפעלים בגטו. יעקב לייב מינצברג נספה במהלך חיסול הגטו ביולי 1943.

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0