חסידות גור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חסידות גור
Home of Rebbe in gur.JPG
בית המדרש של חסידות גור בגורה קלוואריה
מידע
מקום ייסוד גורה קלוואריה, פולין
תאריך ייסוד 1859
מייסד הרב יצחק מאיר אלתר
מספר חסידים 12,500 בתי אב
אדמו"ר הרב יעקב אריה אלתר
קיר הנצחה בישיבת שפת אמת בירושלים, העתק של קיר החזית בבית המדרש שבגורה קלוואריה
קבריהם של "חידושי הרי"ם" ונכדו, ה"שפת אמת" בבית עלמין בגורה קלוואריה
האדמו"ר אברהם מרדכי אלתר בחופשה. משמאל לו בנו רבי ישראל אלתר מגור.
(במרכז) האדמו"ר הקודם מגור - רבי פנחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", מימין הרב זלמן ברוך מלמד; משמאל יעקב כץ (כצל'ה), בעת ברכת האילנות בבית אל, בשנת 1990

חסידות גור היא החצר החסידית הגדולה בישראל. החסידות קרויה על שם העיירה גורה קלוואריה הסמוכה לוורשה שבפולין, שבה ישב בסוף ימיו מייסד השושלת, הרב יצחק מאיר אלתר. מרכז החסידות היה בפולין עד השואה והיא כללה כ־100,000 חסידים בגוונים שונים. חסידות גור נפגעה קשות בשואה ומרכזה עבר לישראל, שבה הצליחה להשתקם.

חסידות גור מתאפיינת בהשפעה פוליטית, תקשורתית וחינוכית רבה (הבאה לידי ביטוי בעיקר במפלגת אגודת ישראל, בכלי תקשורת חרדים ובחינוך העצמאי), ובסדרת תקנות ונוהגים בנושאי אירועי שמחה, דיור וצניעות. מאפיינים נוספים של החסידות הם נאמנות ומשמעת לציווי האדמו"ר, פעילות ציבורית רחבה, מוסדות קהילתיים רבים, רווחה כלכלית יחסית ובהמשך החסידות על ידי אדמו"ר אחד, ללא פיצולי משנה המאפיינים חסידויות אחרות. בעבר הכילה החסידות גם אנשי פא"י וחסידים בלבוש מודרני, אך עם השנים התמעטו חסידים אלו וכיום החסידים משויכים ברובם המוחלט לאגודת ישראל ולבושים בלבוש האופייני לחסידות גור. הערך המוביל את החסידות הוא ערך ה'קדושה', שמשמעו פרישות.

האדמו"ר הנוכחי הוא רבי יעקב אריה אלתר. נכון לשנת 2016, החסידות מונה כ-18,000 משפחות בעולם, רובן הגדול בישראל ובארצות הברית[1]. ברשימות שהוכנו באגודת ישראל לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתים שויכו לחסידות בישראל כ-23,000 בעלי זכות בחירה[2].

היסטוריה

חסידות גור בפולין

בעל ה"לב שמחה" עם בנו, האדמו"ר הנוכחי

יסודה של חסידות גור בחסידות פשיסחא שהקים רבי יעקב יצחק מפשיסחה ('היהודי הקדוש'), שהיה תלמידו של החוזה מלובלין, ועוד בחיי רבו החל להנהיג קבוצת חסידים שנחשבה אליטיסטית, בשונה מחסידויות אחרות מאותה תקופה שבהן לא הייתה הבחנה בין אנשים פשוטים לבין בעלי מעמד. לאחר פטירתו של רבי יעקב יצחק מונה תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחה למנהיג העדה. בתקופתו התגברה המחלוקת בין תלמידי החוזה מלובלין לחבורת פשיסחה. לאחר פטירת רבי שמחה בונים הכתירו רוב החסידים, בראשות רבי יצחק מאיר אלתר, את רבי מנחם מנדל מקוצק לרבם. הוא הקצין בדרך החסידות, ותבע מחסידיו התנתקות מוחלטת מה"עולם הזה", התרחקות מגינוני כבוד וסלידה משקר.

לאחר פטירתו של הרבי מקוצק בכ"ב בשבט תרי"ט, הכתירו רוב החסידים את רבי יצחק מאיר אלתר לאדמו"רם. הוא הקים את חצרו בעיירה גורא-קלוואריה, הסמוכה למרכז היהודי הגדול באזור וורשה. עם היכנסו לתפקיד אמר: "רבי שמחה בונים הנהיג אתכם באהבה, רבי מנחם מנדל ביראה ואני אנהיג בתורה". לצד זאת חסידות גור המשיכה להיחשב כמי שמדגישה מחשבה עמקנית וניקיון הלב. תחילת כהונתו של רבי יצחק מאיר נחשבת לייסוד חסידות גור.

בניו של רבי יצחק מאיר נפטרו בחייו. ולאחר פטירתו, בשנת תרכ"ו, הוכתר רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, מזקני חסידי פשיסחא, כממשיכו. לאחר פטירתו, כעבור ארבע שנים הוכתר נכדו של רבי יצחק מאיר, רבי יהודה אריה לייב אלתר, בגיל 23. כסבו, בלט גם הוא כלמדן. ספרו שפת אמת הוא אחד מספרי החסידות הידועים.

לאחר פטירתו בשנת תרס"ה הוכתר בנו, רבי אברהם מרדכי. הוא מיתן את דרכה של החסידות וביטל מספר הנהגות מתקופת קוצק, כמו תפילת שחרית בשעה מאוחרת.

החל מתקופתו התרחבה חסידות גור לממדים גדולים, והייתה לחסידות הראשונה או השנייה (לצד חסידות אלכסנדר) במספר חסידיה בפולין. אדמו"רי גור עמדו בראש תנועת החסידות בפולין והשפעתם על הציבור היהודי בפולין הייתה רבה. החסידים ייסדו קהילות במקומות יישוב רבים, התאגדו במפלגות לבחירות למוסדות הקהילה, העמידו נציגים למשרות רבנים ושוחטים) ונאבקו כנגד זרמים אחרים, כדוגמת הציונות והמזרחי[3]. ההכוונה לפעולות החסידים הגיעה פעמים רבות מהאדמו"ר או מחצרו. בכמה מקרים שיתפה החסידות פעולה בשדה הפוליטי עם מפלגת המתבוללים[4][5]. גודלה של החסידות סייע לה להגיע להישגים ציבוריים, אולם במקביל היא נקלעה לסכסוכים מקומיים בקהילות[6], כדוגמת סכסוך ארוך עם חסידות אלכסנדר[7]. חלק מן החסידים היו בעלי הון שכספם חיזק את כוחה של החסידות, כמו גם העובדה שמרכזה היה סמוך לוורשה, שבה הייתה אוכלוסייה יהודית ניכרת. אדמו"רי החסידות עמדו גם בהנהלת כולל ורשה, שסייע ליוצאי פולין ביישוב הישן[8]. כאחד ממקורות הכנסות חצר הרבי, הפעילה משפחת האדמו"ר הגרלת לוטו[9].

בשלהי מלחמת העולם הראשונה ייסדה החסידות את העיתון דאס יודישע ווארט וה'אמרי אמת' קרא לחסידים לתמוך בעיתון[10]. בתקופה זו הכניסה החסידות לימודי חול במשך שעה או שעתיים ב'חיידרים' שברשותה על פי דרישת החוק הפולני[11]. באותה תקופה הוקמה המתיבתא בוורשה שהיתה מהישיבות הראשונות בפולין, ששימשה כישיבה גבוהה, ובה למדו כמה מאות בחורים מכמה ארצות באירופה. המתיבתא הוקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה ופעלה עד מלחמת העולם השנייה. חלק משמעותי מהלימוד במתיבתא היה הלכתי. בוגריה קיבלו סמיכה לרבנות[12]. המתיבתא לא כללה פנימייה, ותלמידיה היו צריכים לדאוג לעצמם למקום לינה ולחלק מהארוחות. בנוסף ללימודים התורניים, כללה המתיבתא גם שיעור מצומצם של לימודי חול, בעקבות דרישת השלטון הפולני[13]. בנשיאות המתיבתא עמד הרב שלמה יוסקוביץ', חתנו של האמרי אמת, ובראשה עמדו הרב מנחם זמבא והרב מאיר דן פלוצקי[14].

רבי אברהם מרדכי נמנה עם מקימי אגודת ישראל וכיהן כנשיאה[15]. חתנו, יצחק מאיר לוין, היה מנהיגה הפוליטי. הוא התנגד לציונות אך עודד את חסידיו לעלות לארץ ישראל ולרכוש בה נכסים. חפץ בעצמו להשתקע בה, וביקר בה חמש פעמים. בביקורים אלה חיזק את חסידיו והורה להם שלא לעזוב את הארץ למרות קשיי פרנסה, כל עוד נותר חלק מכספם[16]. עד ה'תרפ"ח התיישבו בתל אביב כמה מאות מקרב חסידי גור[17], ועד ה'תרצ"ח היו בעיר שבעה בתי כנסת של החסידות ובהם כאלף מתפללים, שהנהיג הרב שאול משה זילברמן[18]. בביקורו האחרון החליט הרב אברהם מרדכי להישאר בארץ, אך לבסוף בלחץ חסידיו חזר לפולין. בזמן השואה מילטוהו חסידיו והוא הגיע לארץ ישראל. בשנותיו האחרונות היה חלוש וחולה. נפטר בחג השבועות תש"ח, חודש לאחר קום המדינה.

בצוואתו המקורית שנכתבה בפולין מינה את אחיו הרב משה בצלאל אלתר לממשיך דרכו, אך מכיון שאחיו זה נספה בשואה, בצוואה החדשה שכתב מינה את בנו הרבי הבית ישראל לממשיך השולשלת.

לצד הגרעין המרכזי של חסידי גור שהיה בקשרים הדוקים עם האדמו"ר, היו חברים בחסידות במעגליה החיצוניים גם חסידים בעלי מחויבות פחותה לחסידות וראשיה. כך לדוגמה, על אף התנגדות החסידות לציונות, היו מבין חסידי גור שהיו שותפים לציונות ולתנועת המזרחי, ולא כל חסידי גור הלכו בלבוש חסידי.

במהלך שואת יהודי פולין הוכתה החסידות מכה אנושה, ומרבית החסידים שחיו בפולין נספו בה.

חידוש החסידות בארץ ישראל

גרעין חסידי גור שעלה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי התיישב בערים ירושלים, תל אביב, פתח תקווה, נתניה וחיפה. שתי ישיבות הוקמו, בירושלים ובתל אביב. חסידי גור היו פעילים בהקמת בתי ספר בית יעקב לבנות ותלמודי תורה לבנים בירושלים, תל אביב וחיפה, והקימו ארגון בשם 'איחוד חסידי גור' שמרכזו היה בתל אביב.

בהכוונת האדמו"ר, לא השתתפו החסידים בבחירות לאספת הנבחרים ב־ה'תש"ד ואף ניהלו תעמולה נגד הבחירות[19]. עוד קודם לכן התנגד האדמו"ר לחברות בכנסת ישראל, הארגון הכללי של יהודי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי[20]. עם זאת, בין חסידי גור בארץ ישראל היו חברים במזרחי, הפועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל.

את מקומו של רבי אברהם מרדכי שנפטר סמוך להקמת המדינה מילא בנו, רבי ישראל, על פי צוואתו המתוקנת. הוא שיקם את החסידות לאחר השואה, קירב את חסידי גור שהתרחקו מהחסידות לאחר המלחמה ובמיוחד את הנוער. עם זאת, הנהגתו הייתה תקיפה, בסגנון חסידות קוצק. היה האדמו"ר הבולט במועצת גדולי התורה. תיקן לחסידיו תקנות מחמירות ודיבר הרבה על התרחקות מגשמיות, תאוות האכילה ועוד.

ה'בית ישראל' נפטר בשנת תשל"ז בלא צאצאים. את מקומו ירש אחיו, רבי שמחה בונים. הוא נהג בדרך רכה יותר והתמקד בארגון מוסדות החסידות ובתקנות כלכליות לרווחת החסידים, כגון הגבלת ההוצאות עבור חתונות ודיור. היה נשיא מועצת גדולי התורה. לאחר 8 שנים חלה והפסיק לתפקד ציבורית, ואת החסידות הנהיגו בפועל אחיו רבי פנחס מנחם ובנו רבי יעקב אריה.

לאחר פטירתו בשנת תשנ"ב הוכתר אחיו, רבי פנחס מנחם, שכיהן במשך כארבע שנים. לפני מינויו לאדמו"ר היה ראש ישיבת שפת אמת, חבר מועצת גדולי התורה ויושב ראש אגודת ישראל בישראל. נודע מאוד בתביעתו להשתפר בבין אדם לחברו ושיהיה "עין טובה" כלפי השני, ועוד טרם שהתמנה לאדמו"ר פעל רבות למען אחדות בין אגודת ישראל החסידית לדגל התורה הליטאית, לאחר שהתפצלו בשנת תשמ"ט, ובשנות כהונתו היה נשיא מועצת גדולי התורה.

לאחר פטירתו בשנת תשנ"ו הוכתר בנו של רבי שמחה בונים, רבי יעקב אריה, האדמו"ר הנוכחי. בתקופת כהונתו הונהגה רפורמה מקיפה בצורת לימוד התורה בישיבות החסידות, כדוגמת מעבר הישיבות מלימוד בעיון (לימוד גמרא בצורה יסודית תוך עיון בראשונים ובאחרונים על הנלמד) וכפי שמקובל בעולם הישיבות החרדי, ללימוד בקיאות (המסתפק בלימוד בסיסי של הגמרא, תוך דגש על הספק כמותי), ופתיחת מגמות שונות (בהם: לימוד גפ"ת, גמרא עם רש"י, ודפים קלים בש"ס בלבד), שימת דגש מיוחד על לימוד בצורת 'מזומנים', לימוד משנה ברורה יומי בן שעה בישיבות, ורפורמות רבות במתכונת הישיבות.

פרישת הרב שאול אלתר

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – הרב שאול אלתר, קהילת פני מנחם

אחרי פטירת רבי פנחס מנחם אלתר (ה"פני מנחם") הוכתר בן אחיו רבי יעקב אריה אלתר לאדמו"ר. ובנו השני של ה"פני מנחם", הרב שאול אלתר המשיך בתפקידו כראש ישיבת שפת אמת, תפקיד אליו מונה על ידי אביו. החל מאייר תשנ"ז שרר מתח ביניהם, והיחסים ידעו עליות ומורדות, ציון דרך בולט הוא הפולמוס סביב דרך הלימוד בעקבות הוראת האדמו"ר להפסיק את לימוד ה"עיון" בכל ישיבות החסידות.

בשנת ה'תשע"ו נסגרה ישיבת שפת אמת (כאשר יחד עמה נסגרו עוד שני ישיבות). גם אחרי סגירת הישיבה המשיך רבי שאול אלתר להיות מכונה בתואר "ראש ישיבת שפת אמת".

כחלק מהמתיחות נוצרה במהלך השנים סביב רבי שאול אלתר קבוצת חסידים שראו בו סמכות אף יותר מהאדמו"ר, ובעקבות הפסקת לימוד ה'עיון' נמנעו חלקם מלשלוח את ילדיהם לישיבות של גור.

בתשרי תש"פ פרש הרב אלתר באופן רשמי מהחסידות, והקים קהילה נפרדת[21].

קהילות ומוסדות גור

מרכז החסידות

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית מדרש גור

מרכז החסידות הוא בירושלים ובה כ-2,100 משפחות של חסידי גור. בתקופת המנדט הבריטי ולאחריה היה בית המדרש של החסידות בישיבת שפת אמת, סמוך למחנה יהודה. בהמשך עבר בית הכנסת לרחוב רלב"ח בשכונת גאולה ובשנות ה-תש"ס נחנך בית מדרש גור הגדול בסמוך למתחם שנלר. החל מעליית ה'אמרי אמת' התגוררו אדמו"רי גור בירושלים, למעט האדמו"ר הנוכחי שהתגורר בבני ברק ועבר לירושלים רק בשנת תשע"ב. לחסידות "שטיבלאך" ברוב שכונות העיר החרדיות. כעוד חצרות, החסידות התרחבה בירושלים גם בעקבות עליית זוגות צעירים מאירופה ומארצות הברית.

קהילות נוספות

בתחילת עליית חסידי גור לארץ ישראל, בשנות ה-תר"פ וה-תר"ץ, התיישבו חסידים רבים בתל אביב. בעיר הוקם סניף לישיבת שפת אמת, ובהמשך תלמוד תורה ("סיני") ובית ספר ("שרנסקי"). הקהילה התרכזה במרכז תל אביב, וב־ה'תש"ט הפעילה 7 בתי כנסת בעיר[22]. בסוף שנות ה-תש"ל נפתחה קריית הרי"ם לוין בצפון תל אביב, סביב הישיבה שנחנכה עוד ב-ה'תשכ"ט[23]. בין ה"שטיבלאך" הבולטים בעיר היו "שטיבל אחד העם" ו"שטיבל הקישון 33". רב הקהילה היה הרב שאול משה זילברמן. עם השנים ועזיבת מרבית החסידים לבני ברק התמעטה הקהילה, והיא מונה מאות בודדות המחולקים בין מרכז העיר (בית הכנסת ברחוב יבנה) וצפונה. רבני הקהילות הם הרב משה פנחס זנדר (מרכז העיר) והרב נפתלי פייגנבוים (צפון העיר - קרית הרי"ם לוין).

ריכוז נוסף וותיק של חסידי גור הינו בירושלים, עיר מגוריהם של אדמו"רי גור במשך כמעט כל 80 השנים האחרונות ובו כ-2,100 משפחות. החל מתחילת כהונתו של האדמו"ר הנוכחי שהתגורר בשנות הנהגתו הראשונות בבני ברק נוסדו גם בירושלים בתי חסידים כמקובל בשאר ריכוזי החסידות, ששימשו כאשר האדמו"ר לא נכח בעיר. כרבני הקהילה בעבר שימשו הרב אלחנן דוב שיינברג והרב מאיר זילברשטיין וכיום הרב חיים בונם שץ.

בבני ברק ריכוז גדול של החסידות, ובה כ-2,500 משפחות, ל"אמרי אמת" ולבנו ה"לב שמחה" היו מניות בחברת בית ונחלה של יצחק גרשטנקורן וחסידי גור רבים היו ממייסדי העיר. הקהילה התרחבה לאחר שחסידי גור תושבי תל אביב נטשו אותה ועברו בעיקר לבני ברק. בעיר ישנם מעל 30 שטיבלאך של החסידות. בין ה"שטיבלאך" הבולטים של החסידות בעיר, "שטיבל דסלר" של הרב שלמה זילברשטיין, "שטיבל רש"י - מלצר" של האדמו"ר הנוכחי ("ברוינריסטן") ו"שטיבל משה יוסף" ("זעליגיסטן"). רבני החסידות בעיר היו הרב יחיאל מאיר וינגורט ואחריו הרב שלמה זילברשטיין. כיום משמש בתפקיד בנו, הרב אריה זילברשטיין.

גם באשדוד ריכוז גדול של החסידות עם כ-2,500 משפחות. הקהילה נפתחה בשנת תשל"ז, בעקבות החלטת ה"לב שמחה" ומצוקת הדיור בערים החרדיות של אז, בעיקר ירושלים ובני ברק. הקהילה נפתחה ברובע ג' ולאחר שנתיים עברה לעיר ישיבת בית ישראל. כעבור 10 שנים התרחבה הקהילה גם לרבעים ז' וח'. רב הקהילה בעיר הוא הרב שמואל דוד גרוס.

קהילה גדולה נוספת של החסידות קיימת בערד, והיא מונה כ-1,600 משפחות. הקהילה נוסדה על ידי ה"לב שמחה" בשנת תשמ"א ומנתה במשך שנים רבות כמאה משפחות בלבד. החל משנת תשס"ח החל האדמו"ר הנוכחי לשלוח זוגות צעירים להתגורר בעיר ששימשה כפתרון דיור זול, והקהילה תפחה לממדיה הנוכחיים. רב הקהילה בעיר מאז הקמתה הוא הרב מרדכי וולקוביץ.

בנוסף, לחסידות קהילות קטנות יותר בבית שמש (כ-1,100 משפחות), חיפה (כ-350 משפחות), חצור הגלילית[24] (כ-300 משפחות), קריית גת (כ-350 משפחות) ופתח תקוה (כ-140 משפחות). קהילה חדשה נוספת נוסדה בשנת תשפ"א בדימונה. ריכוזים קטנים נוספים התקיימו או מתקיימים בעמנואל, נתניה, קוממיות, רחובות וקריית אתא. מחוץ לישראל יש ריכוזים בבורו פארק, פלטבוש, מונסי, לייקווד וסטטן איילנד בארה"ב, טורונטו בקנדה, סטמפורד היל וגולדרס גרין בלונדון ובמנצ'סטר בבריטניה, ובאנטוורפן, ציריך ומלבורן.

מוסדות גור

לחסידות מוסדות רבים בישראל ומחוצה לה, הכוללים ישיבות קטנות, ישיבות גבוהות, ישיבות גדולות, תלמודי תורה ובתי ספר לבנות. המוסד הראשון של החסידות בארץ ישראל הינו ישיבת שפת אמת שנוסדה בשנת תרפ"ה וכיום משמשת כישיבה קטנה. במהלך השנים נוספו עוד כמאה ועשרים מוסדות חינוך של חסידות גור המאוגדים כולם תחת "איחוד מוסדות גור".

לחסידות ארגון חסד בשם "רפואה וישועה", המשאיל ציוד רפואי. הארגון מפעיל את פרויקט "הילד המיוחד" המסייע למשפחות שבהן ילדים חריגים במועדוניות בימים שישי ושבת, וכן מחנות בחול המועד ובחופש הגדול. לחסידות קופות צדקה קהילתיות בכל עיר, בנוסף קיימת גם קופה מרכזית בשם "קופת מתן בסתר" המנוהלת על ידי הרב דב דריימן.

החסידות מפעילה את ארגון "רפואה" המסייעת בבעיות נפש ונושרים בניהולם של הרבנים יוסף קופרברג ומאיר קיהן, וקרן הלוואות לנישואין "עזר נישואין בית ישראל".

ישיבות גור

הקבלה לישיבות של גור נעשית על ידי ועדה מטעם "איחוד מוסדות גור", בהתייעצות עם צוות הישיבה הקטנה או תלמוד התורה של התלמיד ובהתחשבות בהעדפותיו. ההבדלים בין הישיבות ברמתן הלימודית והחינוכית אינם מהותיים.

בתחילת שנות התש"ע נערכה רוויזיה במתכונת הישיבות. תלמידי התלמודי תורה המשיכו ללמוד במסגרת שנקראת "מתיבתא" מגיל 12 עד גיל 14. לישיבה קטנה נכנסו התלמידים בגיל 14 עד גיל 18 (4 כיתות) ולאחר מכן, בגיל 19, יעברו לישיבה גדולה.

בשנת תשע"ז נקבע כי התלמידים בגילאים 18–20 ילמדו ב"ישיבה גבוהה", ואלה בגיל 20 ומעלה ירוכזו בשתי ישיבות גדולות: "פאר ישראל" ו"מאור ישראל". בשל גיל הנישואין הצעיר הנהוג בחסידות, מרבית הבחורים אינם מגיעים לישיבה גדולה או נמצאים בה תקופה קצרה.

הישיבות הגבוהות הן:

הישיבות הגדולות הן: "פאר ישראל" בירושלים (מנהלה הרוחני היה הרב משה פשנדזה עד לפטירתו) ו"מאור ישראל" בבני ברק.

הישיבות הקטנות הן: בירושלים: 1.ישיבת שפת אמת 2.ישיבת עמק הלכה 3.ישיבת תפארת משה בצלאל. בבני ברק 1. אמרי אמת 2. בית נחמיה 3. מאור ישראל בבית שמש ישיבת פני מנחם, בתל אביב שני ישיבות במתחם חידושי הרי"מ, באשדוד ישיבת האחים חנצ'ינסקי ושני ישיבות במתחם בית ישראל, בחצור הגלילית ישיבת שפתי צדיק, בערד ישיבת לב שמחה בראשון לציון ישיבת נזר ישראל וישיבה נוספת בקריית גת.

מחוץ לישראל: ישיבת "לב שמחה" בלונדון וישיבות "בית ישראל" וישיבה נוספת (נייע ישיבה) בבורו פארק.

כמו כן בתוך קמפוס ישיבת נזר ישראל בראשון לציון ממוקמת ישיבה לתלמידים מחוננים, את הישיבה פתח האדמו"ר מגור בשנת תשס"ג, ישיבה זו הינה שונה מכל יתר הישיבות בתוכן ובהספק הלימודים בה, והכניסה אליה אינה חופשית, בעבר היו מקבצים בחורים כשרוניים מכל הארץ לבחינה ומי שעמד בה זכה להיכנס לישיבה, כיום הבחינה בוטלה והכניסה אליה היא על פי החלטת הרב הרב דב לנדאו והמלצת צוותות ה"מתיבתא", מנהלה הרוחני של הישיבה הוא הרב אהרן שארפר.

ישיבות שנסגרו:

  • ישיבה גדולה שפת אמת בירושלים. זוהי הישיבה הראשונה של חסידות גור בארץ ישראל ואחת מהישיבות החסידיות הראשונות בארץ ישראל. הישיבה נוסדה בשנת תרפ"ה על ידי רבי מנחם מנדל כשר בשליחות ה"אמרי אמת", וחדלה להתקיים כישיבה גדולה ב־תשע"ו.
  • ישיבה גדולה חידושי הרי"ם בשכונת רמת החייל בתל אביב. הישיבה השנייה של החסידות בארץ ישראל, נוסדה בתרצ"ו, וחדלה להתקיים כישיבה גדולה ב־תשע"ו.
  • ישיבת "שגב" ביישוב עצמון-שגב. ראש הישיבה היה הרב שמואל אהרן פלדמן, אב"ד בתל אביב. הישיבה לא האריכה ימים ונסגרה בסוף שנות התש"ך.
  • ישיבת "מאור יעקב". הוקמה באלול תשנ"ד. הוקמה בעמנואל, משם היא המשיכה לאשדוד, לירושלים ולבני ברק עד סגירתה בתשנ"ו.
  • ישיבת "ארזים". הוקמה באלול תשנ"ה בבני ברק ונסגרה כעבור שנה. ראש הישיבה היה הרב משה פשנדזה.
  • ישיבת אור שמחה בחיפה. הוקמה באלול תשמ"ב ונסגרה לאחר ביטול לימוד העיון, בשנת תשס"ב.
  • ישיבת נר ישראל בירושלים ("ישיבה לצעירים"), נוסדה על ידי רבי שמחה בונם שפרנוביץ כישיבה קטנה בשנת הלימודים תשכ"ח. אחר-כך נוספה גם ישיבה גדולה. הישיבה נסגרה בשנת תש"ע.
  • ישיבת "בית רא"ם" בקריית הרצוג בבני ברק. ראש הישיבה היה הרב נחום רוטשטיין. אחד מאנשי הצוות היה הרב אברהם שמואל רנד, חתנו של האדמו"ר הנוכחי. ישיבה זו נסגרה בשנת תשע"א.
  • ישיבה גדולה בית ישראל באשדוד חדלה להתקיים כישיבה גדולה ב־תשע"ו.
  • הישיבה הגבוהה "לב שמחה" בבורו פארק שבניו יורק. הוקמה בשלהי שנות ה-תש"ן. בראשותה עמד הרב יעקב חיים ברוך אברמוביץ.

סמינרים

לחסידות סמינרים לבנות. בירושלים, אשדוד, ערד, בית שמש, וקריית גת מיועדים הסמינרים בעיקר לבנות מהחסידות. כמחצית מתלמידות הסמינר בחצור ואחוז משמעותי מתלמידות הסמינר בבני ברק אינן ממשפחות חסידות גור אלא ממשפחות חרדיות מחוגים אחרים. למרות זאת, מתפקדים הסמינרים כמוסדות של גור לכל עניין בשמירת ההקפדות של החסידות.

מאפיינים

בחסידות גור התפילות מהירות ונעימת התפילה מונוטונית. עובדות אלו נובעות משיטת החסידות, שיסודה בחסידות קוצק, שהדגישה את מידת האמת והתרחקות ממעשים חיצוניים. בשל כך, נחשבת לעיתים חסידות זו כ"קרה".

החסידות מאופיינת בהערצה לאדמו"ר ובאמונה שעל החסידים לקיים את רצונו בדקדקנות וללא עכבות.[25] הדבר בא לידי ביטוי בהפצת דברי האדמו"ר בציבור[19] וכמה במקרים גם באירועי אלימות, בעקבות תחושת החסידים כי כבודו של האדמו"ר נפגע. בשנת 1935 בוורשה תקפו חסידי גור פעילי אגודת ישראל רבנים שחתמו על כרוז למען קק"ל, כאשר אחד המניעים לפעולה הוסבר בצער שנגרם לאדמו"ר מכך.[26] בשנת 1944 תקפו באלימות חסידי גור בתל אביב את הרב יעקב גוטובסקי ורעייתו,[27] לאחר שהרב נחשד על ידם בכתיבת חוברת בשם 'יקוב הדין את ההר[28]' (חוברת שנכתבה למעשה על ידי אברהם גרין, אביו של דוד בן-גוריון), שבה הובעה ביקורת גלויה כנגד האדמו"ר מגור. ב־1984 הכו חסידי גור ופצעו את חבר הכנסת מנחם פרוש, לאחר שדבריו פורשו כהטלת ספק בכשירותו המנטלית של אדמו"ר החסידות.[29]

החסידות מאופיינת גם ב"גאוות יחידה", בדאגה הדדית בתוך הקהילה ובארגון קהילתי מסודר.

החסידות וראשיה התנגדו לציונות ולמזרחי והיו מזוהים עם אגודת ישראל, אך מנגד תמכו ביישוב ארץ ישראל וברכישת מקרקעין בה. בעקבות תמיכה זו עלו לארץ ישראל קודם למלחמת העולם השנייה מאות משפחות של חסידי גור, שהקימו בה מוסדות קהילתיים של החסידות וסייעו להשתקמות החסידות לאחר השואה. מקצת מחסידי גור הצטרפו לציונות[30] ולתנועת המזרחי והפועל המזרחי, ואף ייסדו להם שטיבלים נפרדים[31]

החל מתקופת האדמו"רות של ה"בית ישראל" מדגישה חסידות גור מאוד את נושא ה"יידישקייט" דהיינו הקפדה מקסימלית על "שמירת הברית" וריחוק מקסימלי מנשים (ראו עוד להלן).

רוב החסידים חברים בשטיבל המונה עשרות חסידים בני גילם. ברחבי הארץ יש כ-145 שטיבלאך של החסידות.[32] מלבד לתפילה, משמש השטיבל גם כמקום לימוד משותף בשעות הערב לאחר העבודה. נהוג שפעמיים בשנה, בשמחת תורה ובשבת זכור, אוכלים חברי השטיבל יחד את סעודת היום, שנמשכת שעות. הבחורים והאברכים מאורגנים ב"חברה" המתקבצת פעם בשבוע לשיחת בענייני חסידות ובזמנים מיוחדים ל"טרינק", מסיבה שבה עוסקים בענייני חסידות. אצל הבחורים בדרך כלל מנהיג את האספה ה"קומנדאנט" (אחראי). נוהג זה החל כבר בפולין. חלק מה"חברה'ס" התפרסמו, כמו חבורתו של מתתיהו גלמן בפולין או החברה'ס הראשונות בישיבת שפת אמת בירושלים ("זעליגיסטן" ו"ברוינעריסטן"). נוהג זה הלך ונחלש.

בעבר הייתה החסידות מזוהה עם למדנות. חלק מהאדמו"רים וחסידים רבים התפרסמו בכך. תחת מנהיגותו של האדמו"ר הנוכחי פסק הלימוד העיוני-למדני בישיבות של החסידות, ובמקומו מודגשים ההספק הכמותי וזיכרון הלימוד. אדמו"רי גור פועלים בדרך כלל בזריזות במעשיהם (למשל בהליכה ובדיבור). לחסידות מיוחסת פתיחת הישיבה הראשונה בפולין, שלאחריה נפתחו ישיבות נוספות על ידי חסידויות אחרות[33]

בכמה מובנים נחשבת החסידות לפתוחה יחסית. בהוראת ה"אמרי אמת" שפת הדיבור במוסדות היא עברית. רוב החסידים בישראל מדברים ביניהם בעברית וחלקם אינו מבין יידיש. עד לשנת תשמ"ט למדו בנות החסידות בבתי ספר וסמינרים כלליים.[34] לאחר הפילוג בין אגודת ישראל לדגל התורה הקימה חסידות גור בתי ספר וסמינרים עצמאיים. לבוש הנשים מודרני יחסית לחצרות חסידיות אחרות. מקובלת עבודה במקצועות כמו נדל"ן, מסחר בבורסה והיי-טק. עם זאת, תחת מנהיגותו של האדמו"ר הנוכחי, ישנה הקפדה ובקרה על שימוש במחשבים ובאינטרנט.

נכון לראשית המאה ה־21, פועלת לצד האדמו"ר קבוצת פעילי ציבור העוסקים בניהול ענייניה של החסידות במגוון נושאים, כגון: חינוך, צדקה, רפואה, פוליטיקה ועוד. המודל הכלכלי של החסידות מבוסס על 'דמי כוללות', סכום כסף חודשי שמשלם כל חסיד לטובת אחזקת בית האדמו"ר, המועבר באופן קבוצתי באמצעות השטיבל שאליו הוא משתייך ,[35] מוסד הקיים לפחות מתקופת ה'אמרי אמת'.[36] בנוסף נהוג 'רעבישע געלט', סכום כסף שמשלמים החסידים לבית הרבי בעת אירועי שמחה במשפחתם.

תקנות

החמרה בנושאי "קדושה"

חסידות גור ידועה בהקפדתה על צניעות ושמירת עיניים, ההפרדה באוטובוסים החלה במידה רבה בהשפעת חסידי גור[37].

אירועי שמחות מצומצמים

האדמו"ר רבי שמחה בונים תיקן תקנה שלפיה אין לערוך אירועים משפחתיים בהיקף נרחב. לסעודת המצוה מוזמנים בני המשפחה הקרובים בלבד, וכל השאר מוזמנים שלא בזמן הסעודה. התקנה מחייבת את כל משפחות החסידות, גם בעלות יכולת כלכלית.

מגורים בפריפריה

בחיי האדמו"ר רבי ישראל אלתר הוקמה הקריה החסידית בחצור הגלילית[24] בעידודו. האדמו"ר רבי שמחה בונים אלתר יזם הקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה בערד ובאשדוד. הוא הכריז על תקנה שלפיה זוגות צעירים בשנים הראשונות לנישואיהם מחויבים לגור בקהילות אלה. אחיו, האדמו"ר רבי פנחס מנחם, יזם הקמת קריות בקריית גת ובעמנואל. האדמו"ר הנוכחי הרחיב ופיתח את הקהילה בערד, ויזם הקמת קהילה בדימונה.

תקנות טכנולוגיה

האדמו"ר רבי יעקב אריה אלתר תיקן מספר תקנות בנושא הכלים הטכנולוגיים והאינטרנט, קהילת גור נחשבת לאחת הקהילות המחמירות ביותר בנושא.

חזות חיצונית

האדמו"ר האמרי אמת מגור (במרכז) לצדו בניו רבי מאיר (שנספה בשואה) ורבי ישראל (לימים האדמו"ר מגור) לבושים "הויזן אין די זאקן"

חסידי גור ניכרים בכובע הפרווה הגבוה שלהם - ספודיק - אשר נחבש בשבתות בחגים ובשמחות, כמנהג רוב החסידויות יוצאות מרכז פולין, ולא כחסידויות האחרות שאנשיהן חובשים שטריימל - כובע פרווה נמוך ורחב יותר. הם ניכרים גם ב"הויזן אין די זאקן" (בתרגום מיידיש לעברית: מכנסיים בגרביים), גרביים שחורים שהמכנסיים מוכנסים בתוכם בין הקרסול לברך, זאת בניגוד לחצרות אחרות, שחסידיהן הולכים עם מכנסיים רגילים או לובשים מכנסי שלושה-רבעים וגרביים גבוהים. וזאת כתוצאה מגזירת הלבוש בשנת ה'תר"ו.

כמנהג החסידים במרכז פולין, מכניסים חסידי גור את פאותיהם תחת הכיפה, למעט בעיר ירושלים, שבה מרבית חסידי גור מתהלכים כשפאותיהם גלויות. לחסידות גור גם כיפות ייחודיות, גבוהות מהמקובל במגזר. בימות החול (ובחורים גם בשבתות) חובשים החסידים כיפות כותנה (ולא כיפות קטיפה כמו רוב הציבור החרדי).

ניגוני גור

לחסידות אוצר של אלפי ניגונים. לחני הניגונים הושפעו גם מסגנון המוזיקה הקלאסית של פולין. שירים רבים של החסידות הם בקצב מרש וואלס. באופן כללי, ניגוני גור מאופקים לעומת ניגוני שאר החצרות, וזאת בהתאם לשיטתה הדוגלת באי התלהבות חיצונית.

הניגונים מולחנים לרוב לקראת חג השבועות וראש השנה. הם מיועדים למקומות מסוימים בתפילה (כמו לכה דודי, היה עם פיפיות, קדיש ואקדמות), אך מושרים ללא אמירת המילים.

המלחינים המפורסמים בחסידות הם יעקב תלמוד, ישראל סבינר, מנחם אירנשטיין, לייבל גולדקנופף ובנו צבי גולדקנופף.

בעשור השני של המאה ה-21 הורה האדמו"ר על הפסקת הלחנת ניגונים חדשים, ולמעט שני ניגונים בכל שנה מושרים ניגונים מחודשים משנים קודמות.

מכון ח.מ.י. (חקר מוזיקה יהודית) של החסידות הוציא אוסף בשם "היכל הנגינה" של 1200 הניגונים שהושרו בחגים בין השנים תשט"ותשע"א, בהפקת צבי גולדקנופף.

השתייכות פוליטית

מבחינה פוליטית חסידות גור היא חלק מאגודת ישראל, תחת השם "הסיעה המרכזית". לחסידות נציגות בממשלה מטעם יהדות התורהיצחק גולדקנופף, המכהן כשר הבינוי והשיכון ושר במשרד ראש הממשלה. בעבר כיהנו נציגי חסידות גור כח"כים מטעם אגודת ישראל: יצחק מאיר לוין, זלמן בן-יעקב (ינקלביץ'), יהודה מאיר אברמוביץ, אברהם יוסף שפירא[38], משה זאב פלדמן, יעקב ליצמן, מאיר פרוש[39], אברהם לייזרזון יעקב כהן ואליהו חסיד.

לחסידות ייצוג מגזרי ברוב הרשויות המקומיות בישראל שבהן מתגוררים חסידי גור.

אדמו"רי גור

רבי יצחק מאיר אלתר
האדמו"ר המייסד
חידושי הרי"ם
 
 
 
 
רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר
אדמו"ר באלכסנדר
 
 
 
אברהם מרדכי אלתר
נפטר בחיי אביו
 
 
רבי יהודה אריה ליב אלתר
האדמו"ר ה-2
שפת אמת
 
 
רבי אברהם מרדכי אלתר
האדמו"ר ה-3
אמרי אמת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי ישראל אלתר
האדמו"ר ה-4
בית ישראל
רבי שמחה בונים אלתר
האדמו"ר ה-5
לב שמחה
רבי פנחס מנחם אלתר
האדמו"ר ה-6
פני מנחם
 
 
 
 
הרב יעקב אריה אלתר
האדמו"ר ה-7
הנוכחי
הרב שאול אלתר
מנהיג קהילת פני מנחם

חסידים מפורסמים

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יצחק אלפסי, תפארת שבתפארת: בית גור לדורותיו תל אביב 1993
  • בערל צישינסקי, ימי מגורי, פרקי זכרונות מימי קדם בגור וחצר הקודש בתפארתה, בני ברק תשע"ז. עורך: מרדכי פסח קנובלביץ.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Marcin Wodziński, Historical Atlas of Hasidism, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2018. עמ' 205.
  2. ^ חשיפה: מסמכי הויקיליקס של אגודת ישראל מייתרים את הפריימריז באתר בחדרי חרדים.
  3. ^ יצחק ניסנבוים, סדרי התעמולה שבעל פה, הצפירה, 15 באוגוסט 1918
    הפגנה של חסידי גור בורשה, דבר, 14 במאי 1935
    פורעי "אגודת ישראל", דבר, 22 במאי 1935
    ברכה חבס, אחד ודורו (פרק ראשון, חלק שלישי), דבר, 20 בינואר 1950
  4. ^ בתפוצות ישראל, החרות ירושלים, 1 באפריל 1914
  5. ^ בר דרורא, מלחמת הבחירות ביהדות הפולנית, דואר היום, 12 במאי 1931
  6. ^ בקהילת ורשא, דבר, 6 בדצמבר 1934
  7. ^ לדוגמה, סכסוך ארוך בעיר מלאווה בשאלת מינוי בנו של הרב ישראל יהושע מקוטנא (שהיה חסיד אלכסנדר) כרב בעיר. הסכסוך נמשך כשלוש שנים, ובעקבותיו סוכל המינוי, הרב יהודה אבידע, הרבי מצ'יחנוב ובני דורו - ר' יהושע'לי מקוטנא, הצופה, 15 ביוני 1956; חסידי אלכסנדר, מכתב אל המערכת, המזרחי, 6 במרץ 1924; כיבוש הרבנות ע"י הפמליא של גור, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
  8. ^ ירושלים, החרות ירושלים, 23 ביוני 1911
  9. ^ משה כהן, שלושה מכתבי הרצל שאבדו, דבר, 15 ביולי 1941
    מכתב מפתח תקוה, הפועל הצעיר, 8 בנובמבר 1912
    אהרון זאב אשכולי (איו"ב), מהיכי תיתי, דבר, 21 באוגוסט 1940
  10. ^ על הפרק, הצפירה, 5 באפריל 1917
  11. ^ רבי אברהם מרדכי אלתר, מכתב לרבי אשר למיל שפיצר, בתוך ספר "אוסף מכתבים", ירושלים תמוז תשס"ח עמוד ל"ח, באתר אוצר החכמהעל הפרק, הצפירה, 21 במרץ 1918
  12. ^ חגיגת הוראה גדולה במתיבתא בוורשה, הצפירה, 29 במרץ 1928
  13. ^ משה אביגדור שולוואס, התורה ולימודה בפולין וליטא, בתוך בית ישראל בפולין: מימים ראשונים ועד לימות החורבן, ערך: ישראל היילפרין, ירושלים, תש"ח, אתר 'דעת'
    עדות זרח ורהפטיג, הישיבות בוורשה, בתוך אתר 'זכור' של מכללת ירושלים
    אלבר לונדר, על המתיבתא בורשא ('בית חרושת לרבנים'), מובא בתרגום בפורום 'אוצר החוכמה'
  14. ^ ה"מתיבתא" על אדמת האבות, הצופה, 12 בספטמבר 1940
  15. ^ בר דרורא, הערות קטנות על עניינים גדולים, דואר היום, 25 באוקטובר 1923
  16. ^ ספר 'ויהי בנסוע' (על מסעות האמרי אמת לארץ ישראל) בעמוד תקצ"ז, עיינו בהערה ובמה שמציינים למסע החמישי
  17. ^ יפו ותל אביב, דואר היום, 18 בנובמבר 1928
  18. ^ ארגון בתי הכנסת של חסידי גור בתל-אביב, הצופה, 31 בינואר 1938
  19. ^ 19.0 19.1 חסידי גור מנהלים תעמולה נגד הבחירות לאסיפת הנבחרים, המשקיף, 23 ביוני 1944
  20. ^ ניטשה המלחמה נגד "כנסת ישראל", הצפירה, 29 בינואר 1928
  21. ^ גלעד שלמור, הקרע בחסידות גור, 22 בנובמבר 2020, באתר מאקו
  22. ^ רשימה של 7 בתי כנסת של החסידות בתל אביב - החזית הדתית המאוחדת, הצופה, 21 בינואר 1949
  23. ^ ישיבה מודרנית לחסידי גור, מעריב, 20 במאי 1969
  24. ^ 24.0 24.1 בר לב ביקר בחצור הגלילית, דבר, 29 בדצמבר 1972
    חסידי גור מקימים קריה בחצור הגלילית, דבר, 30 באוגוסט 1974
    יוסי ביילין, שידוך בין חסידי גור ויוצאי צפון אפריקה, דבר, 5 בספטמבר 1975
    קריית חסידי גור נחנכה במבואות חצור הגלילית, מעריב, 12 באוגוסט 1976
  25. ^ שלום דובער שניאורסון, אגרות קודש - כרך ג', באתר HebrewBooks, איגרת תשנז, עמ' רצז - ש
  26. ^ פורעי "אגודת ישראל", דבר, 22 במאי 1935
  27. ^ התנפלות על רב שנחשד בהוצאת חוברת נגד הרבי מגור, המשקיף, 26 בינואר 1944
  28. ^ להורדה(הקישור אינו פעיל, 9.6.2021), קובץ PDF
  29. ^ תיאור האירועים מתוך ספרו של אמנון לוי 'החרדים'(הקישור אינו פעיל, 9.6.2021), מובא בבלוג של אורי קציר
  30. ^ מערי פולין, המליץ, 29 באוגוסט 1901
  31. ^ רשכבה"ג בפולין רבי יהודא ליב מגור זצ"ל, השקפה, 27 בינואר 1905
  32. ^ ההגרלות: כמה שטיבלא'ך יש לגור בארץ, באתר בחדרי חרדים.
  33. ^ יהודא ליב זלאטניק, לא זו הדרך!, הצפירה, 19 בינואר 1912
  34. ^ בשונה מהחצרות ההונגריות-רומניות, כמו חסידות בעלז וחסידות ויז'ניץ, או החצרות הירושלמיות כמו חסידות קרלין וחסידות בויאן שלמדו בעיקר בבתי ספר חסידיים
  35. ^ דברי הסבר לקבלה בחתימת ה'אמרי אמת'(הקישור אינו פעיל, 9.6.2021), אתר בית המכירות הפומביות 'קדם'
  36. ^ י. מ. נימן, בחצרות הרביים בפולין, דבר, 4 ביולי 1935
  37. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם רותם
  38. ^ שפירא נבחר על ידי האדמו"ר מגור כנציג "הסיעה המרכזית" אף שבעצמו לא היה חסיד גור.
  39. ^ פרוש אף הוא אינו חסיד גור. ייצג את "הסיעה המרכזית" בבחירות 1996. בבחירות הבאות ייצג את סיעת שלומי אמונים.


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0