יצחק יאסו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ממהרי יצחק יָאסוּ (אמהרית: ይስሃቅ ያሱ) היה המנהיג הדתי של קהילת ביתא ישראל בתיגראי (מדינה בצפון אתיופיה). במהלך עליית ביתא ישראל התיישב בירושלים.

קורות חייו

נולד לדֶמֶקֶץ' מֶבְרַהְט ולקֶס דֶבְתֶרַה אלקה יאסו גונצ'ל אדהנני ככל הנראה בשנת 1892[1] בעדי שווא, האימפריה האתיופית. בגיל 17 נישא לוֶויִנִי יָאסוּ ולזוג נולדו 9 ילדים, מתוכם שלושה נפטרו בימי חייו של יָאסוּ. מאביו, שהיה כהן דת קיבל את חינוכו הדתי בדבר תורה ומצוות. יָאסוּ נודע בכך שנהג לרכוב על סוסו ליישובים מרוחקים בשביל ללמד יהודים מקומיים תורה. הוא שימש בתפקיד בורר במהלך סכסוכים בין משפחות ושכנים. בהמשך למד אצל כהני דת בהרי סֵמֵן עד אשר בגיל 27 קיבל מהם תואר של מנהיג דת וכהן. לאחר הפיכתו לכהן הוא המשיך במנהגו ללמד מקומיים וקרא לעליית ביתא ישראל אל עבר ארץ ישראל וירושלים.

במהלך שלטונו של היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, הגיעו שליחים המייצגים את הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בכוונה להביא להתנצרות בקרב היהודים המקומיים. יָאסוּ שוחח איתם והשיג הסכמה עם הכנסייה כי יהודי תיגראי לא ידרשו להמיר את דתם. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה הביאה לסיפוח אתיופיה לתוך מזרח אפריקה האיטלקית. השלטונות האיטלקיים נענו לדרישותיו של יָאסוּ להמיר את יום השוק מיום שבת ליום חול ולשפץ בית כנסת אזורי. בשנת 1935 פטריארך הכנסייה האתיופית, בוצעו אבונה יוהנס, העניק ליָאסוּ את התואר "מלאך השלום" (የሰላም መልአክ).

בין תפקידיו, יָאסוּ הסמיך מספר כוהני דת ברחבי מחוז תיגראי. לאחר יותר משישים שנה של פעילות באתיופיה, מלחמת האזרחים האתיופית הביאה את יָאסוּ, ביחד עם רוב קהילת יהודי אתיופיה, להגר למדינת ישראל במסגרת מבצע אחים. בשנת 1981 החל את דרכו לעבר ישראל אך נעצר על ידי הרשויות של הרפובליקה העממית הדמוקרטית של אתיופיה ושוחרר רק לאחר מספר חודשים. עם שחרורו המשיך בדרכו עם הקהילה ובעת הגיעו לסודאן הוצע לו לזרז את עלייתו, הצעה אליה סירב עקב מחויבות לקהילתו. לבסוף הגיע לארץ ישראל בשנת 1982. עם הגעתו הוא טען כי: ”החלום בן אלפיים שנה התגשם, הבאתי את בני הקהילה לישראל וכך הגשמתי חלום של כל בני ישראל, כעת, אני מוכן למות ורק רוצה להיקבר בירושלים.”[2]

עם הגעתו שלח מברק לממשלת ישראל בו הודה לראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, על פועלו למען העלייה. תחילה גר במרכז העלייה בעתלית ומאוחר יותר הוא עבר להתגורר בקריית גת עם בתו, אדנייש יצחק. דרשותיו קיבלו חשיבות רבה בקהילת עולי אתיופיה. הוא קרא לעולים לקבל את דרכם של רבני ישראל אך בו בזמן לשמור על המסורות שלהם. יָאסוּ הביא איתו מאתיופיה ספר תורה גדול והביאו לישראל. יָאסוּ נפטר בשנת 1997 (בגיל 105) והותיר במותו ששה ילדים ועשרות נכדים ונינים. לאחר פטירתו התפרסמו דברי תורתו ובשנת 2020 משפחתו פרסמה ספר אודות חייו: 'מסכת חייו פועלו ומנהיגותו של לִיק' כָּהַנַת מֶמְהְרֶאי קֶס יצחק יָאסוּ'[3].

לקריאה נוספת

  • מסכת חייו פועלו ומנהיגותו של לִיק' כָּהַנַת מֶמְהְרֶאי קֶס יצחק יָאסוּ

הערות שוליים

  1. ^ יש טענה שנולד בשנת 1900.
  2. ^ ממהרי (מורי) קס יצחק יאסו, באתר בית התפוצות
  3. ^ חכם קס אבא יצחק יאסו, באתר החכם היומי
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0