יצחק ליב גולדברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק לייב גולדברג

יצחק לֶיְבּ גולדברג (י"ב בשבט תר"ך, 1860ט"ו באלול תרצ"ה, 1935) היה נדבן יהודי ועסקן ציוני ליטאי שפעל רבות למען התנועה הציונית ולמען בניין ארץ ישראל. מכונה לעיתים "הנדיב הלא ידוע"[1].

תולדות חייו ופועלו

יצחק לייב גולדברג נולד בעיירה שאקי שבפלך סובאלק, בצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא), בן לאלכסנדר סֶנדֶר. למד בחדר ובהמשך בישיבה של ר' יצחק אלחנן ספקטור. הוא עסק בווילנה במסחר ובפעילות ציונית, והיה ציר וילנה למן הקונגרס הציוני הראשון (1897). היה חבר באגודת חובבי ציון ומורשה הוועד האודיסאי. שימש כחבר מרכז ציוני רוסיה, ונאסר בגין פעילות זו.

בשנת 1888 נשא לאשה את רחל-רשל בת מִיכְל-זלמן פינס (בן דודו של הסופר הציוני יחיאל מיכל פינס). סייע לו בעסקיו ובפעילותו הציונית אחיו הצעיר בוריס (דוב) גולדברג שנפצע במאורעות 1921, לא השתקם מהן ונפטר כעבור זמן קצר.

פרדס גולדברג התחום ממערב ומצפון בערוץ ואדי מוסררה, מגשר שרונה בפינה הימנית התחתונה של הצילום ובמזרחו בדרך אבא הלל סילבר של ימינו ברמת גן[2]

גולדברג הקדיש חלק נכבד מהונו למעשה הציוני. הוא היה התורם הראשון ליישום רעיון הקרן קיימת לישראל, ואף נידב לקרן את הקרקע הראשונה – 200 דונם באזור חדרה. היה ממייסדי החברות "הכשרת היישוב" ו"אחיאסף", נרתם לפעילות תעשייתית בארץ ישראל באמצעות ליאון שטיין, והיה ממייסדי חברת כרמל מזרחי. הוא רכש פרדס גדול מידי קאפוס, גרמני תושב שכונת שרונה. הפרדס שכן על הקרקעות של שכונת חרוזים ומתחם הבורסה ולימים נקרא פרדס גולדברג והפך למתקדם לתקופתו. פרדס גולדברג נודע בין היתר בשל הקפדתו של בעליו על עבודה עברית, בשל השכר הגבוה ששילם לפועליו ובשל התפוזים שגדלו בו. בתערוכת "תוצרת הארץ" שהתקיימה ביריד המזרח בתל אביב, בשנת 1929 גרפו תפוזי הפרדס פרסים על פרי משובח ואריזה מעולה וכן, פרס מיוחד מטעם הנציב העליון על "תיבת תפוחי הזהב הכי משובחה בתערוכה". הפרדס שכן באמצע הדרך בין יפו לפתח תקווה, והיה תחנה חשובה בחיי חלוצי העלייה השנייה. הפרדס ננטש זמנית בתקופת המאורעות. על הפרדס היה ממונה חתנו שמואל טולקובסקי.

בשנת 1910 רכש גולדברג כמחצית משטח המושבה הר-טוב, שהייתה במצוקה. הוא הקים שם את חוות גולדברג שהייתה משק הבקר המודרני הראשון בארץ ומימן נטיעת אלפי עצי יער סביב המושבה.

בשלהי מלחמת העולם הראשונה השקיע גולדברג כספים ברכישת אדמות מהטמפלרים שעל הר הכרמל (מרכז הכרמל של ימינו). במקום בית סגן הקונסול הפרוסי, פריץ קלר, ברחוב קלר בחיפה, בנה גולדברג בית קיץ, וקרא לו "בית רחל" (ע"ש רעייתו, רחל גולדברג). הבית נהרס עם השנים, ונותר רק בית המשרתים המקורי של קלר. הרחוב הניצב נקרא על שם גולדברג: "שדרות יצחק".

גולדברג שילם את הסכום העיקרי (7,500 לא"י) לרכישת אחוזתו של סר ג'ון גריי היל[3], הקרקע שעליה נבנתה האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים, והעביר את האדמות לרשות קק"ל. כמו כן הקים את קרן יצחק לייב ורחל גולדברג[4] לתמיכה בתרבות העברית. הקרן מסייעת לרכישת ספרים לספריות בתי ספר, מעניקה פרסים ספרותיים ומלגות לתלמידי הטכניון ולתלמידי מכללת לוינסקי וגמנסיה הרצליה.

"פגישת מחזור" של משתתפי הקונגרס הציוני הראשון בביתו של השל פרבשטיין בירושלים, עם נחום סוקולוב. בתמונה: יוסף קלוזנר, צבי בלקובסקי, לייב יפה, מנחם אוסישקין ויצחק ליב גולדברג
שלט זיכרון בבית קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב ברחוב הירקון בתל אביב שהוקם במקורו לזכרו של בנימין גולדברג

חותמו של גולדברג הוטבע גם בתחום העיתונות הציונית בארץ ובעולם. הוא ערך והוציא לאור את ביטאון ההסתדרות הציונית "העולם", והיה ממוציאי העיתון העברי "העם". כן היה ממייסדי השבועון "הדור" והיומון "היום", וממקימי חברת אחיאסף, שהוציאה את הירחון "השילוח". ב-1919, לאחר עלותו ארצה, ייסד את עיתון "הארץ" בגלגולו הראשון.

רשל ויצחק לייב גולדברג תרמו את המגרש והלבנים להקמת תיאטרון הבימה, והיו ממיטביו.

חיים נחמן ביאליק כתב עליו את השיר הפותח בשורה "יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, עַנְוֵי עוֹלָם, אִלְּמֵי נָפֶש"[5].

יצחק גולדברג נפטר בשווייץ בקיץ ה'תרצ"ה (1935), ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב בכ"ח באלול, בסמוך לקבר בנו בנימין. השאיר אחריו עיזבון של 75,000 לא"י לתנועה הציונית, לצורך גאולת קרקעות ועבודה תרבותית, בין השאר, לרכישת ספרים ולמלגות לימודים[6]. בול קק"ל הוצא לזכרו בשנה שלאחר מותו.

ילדיו

לקריאה נוספת

  • שמואל אייזנשטט, יצחק ליב גולדברג: חייו ופעולותיו; בצירוף הקדמה מאת יעקב פיכמן, תל אביב: הוצאת משפחת גולדברג (דפוס הפועל הצעיר), תש"ה 1945.
  • עבר הדני [=אהרן פלדמן], איש ציוני: יצחק ליב גולדברג, י"ב שבט תר"ך – ט"ו אלול תרצ"ה (1860–1935), ירושלים: הקורטוריון של קרן י"ל ורחל גולדברג, תש"ח 1948. (חוברת)
  • גרשון גרא, הנדיב הלא ידוע, תל אביב: מודן, תשמ"ד 1984. (מונוגרפיה על גולדברג)
  • שולמית לסקוב, 'דמותו של נדבן (על י.ל. גולדברג חובב ציון שעל אדמתו קמה האוניברסיטה העברית)', עת-מול ו, 6 (1981), 14–16.

קישורים חיצוניים

על משפחתו:

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0