ישראל ברנע
 | |
| ישראל ברנע, 1955 | |
| לידה |
1906 בסרביה |
|---|---|
| פטירה | 1984 (בגיל 78 בערך) |
| תאריך עלייה | 1920 |
| השתייכות |
 ההגנה  הצבא הבריטי צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1922 – 1946, 1948 – 1953 |
| דרגה |
 מייג'ור  אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
|
המרד הערבי הגדול מלחמת העולם השנייה  מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנהל המרכז הישראלי לניהול | |
ישראל ברנע (1906–1984) היה אלוף בצה"ל, מקימו ומפקדו הראשון של חיל התובלה.
חייו
ברנע נולד בבסרביה בשם ישראל בוגנוב. אביו נרצח בפרעות 1905, ברנע עלה לארץ ישראל בשנת 1920. ב-1921 הצטרף לארגון ההגנה. עבד במוסך וכנהג ועם הקמת אגד נבחר להנהלת החברה. בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 נשכר על ידי הבריטים לרכז את שירות הרכב שלהם בארץ ישראל. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי ושירת כנהג ביחידת תובלה בקרבות המערכה במדבר המערבי בצפון אפריקה. באפריל 1942 מונה לעמוד בראש פלוגת ההובלה 462 שסייעה בהקמת קו הביצורים באל-עלמיין. ביוני התחלף בתפקיד עם מפקד פלוגת ההובלה 179, הרי יפה. הפלוגה בפיקודו סייעה לכוחות הלוחמים במערכה בצפון אפריקה והייתה חלק מכוחות הקורפוס ה-10 של הצבא הבריטי שהונחת באיטליה בסלרנו בספטמבר 1943 ועמד בראשה עד לפירוק הפלוגה ב-1946.
ברנע השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת מייג'ור, בשובו לארץ ישראל היה מראשי קואופרטיב אגד ונקרא להקים את שירות התחבורה בהגנה. חלק ניכר מהמאמצים בתקופתו הוקדש להגדלת מצבת המשוריינים בשירות.
עם הקמת צה"ל עמד בראש חיל התובלה וקודם לדרגת אלוף-משנה. בסוף 1949 הועלה לדרגת אלוף ונשלח למוסקבה לשמש כנספח הצבאי בברית המועצות. באוקטובר 1950 שב לישראל ומונה שוב למפקד חיל התובלה, תפקיד בו שימש עד 1953, עת פרש מהשירות הצבאי.
אחר שיחרורו מונה לראש חברת "לפידות" לחיפושי נפט. בהמשך כיהן כמנהל המרכז הישראלי לניהול עד 1972. היה חבר בחבר הנאמנים של הבימה לאחר הפיכתו לתיאטרון ציבורי לאומי.
במלחמת יום הכיפורים התנדב לשמש נהג משאית אשפה בתל אביב וכיהן במטה החירום של העירייה.[1]
היה נשוי לשושנה ברנע.
קישורים חיצוניים
- אלוף ישראל ברנע, מעריב, 30 בספטמבר 1955
הערות שוליים
- ^ תל אביב לחיי "שגרה", דבר, 12 באוקטובר 1973
