ישראל בר-זכאי
 | |
| לידה |
נובמבר 1889 ג' בכסלו ה'תר"ן ירושלים |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 1970 (בגיל 80) י"ד באלול ה'תש"ל ירושלים |
| עיסוק | חזן |
| מעסיק | בית הכנסת החורבה, בית הכנסת הנשיא |
| בת זוג | חיה מיכלא קמרז, ציפורה אטינגר |
| מספר צאצאים | 5 |
ישראל בר-זכאי (ברדקי) היה חזן ירושלמי, החזן הראשי של בית הכנסת החורבה במשך עשרות שנים.
ביוגרפיה
נולד בירושלים בנובמבר 1889 (ג' בכסלו ה'תר"ן) לאביו ישעיהו[1], בנו של החזן רבי שלמה ברדקי. הוא היה נינם של הרבנים ישעיה ברדקי ושמואל סלנט ובן נינו של רבי ישראל משקלוב (שעל שמו הוא קרוי).
למד בתלמוד תורה ובישיבת עץ חיים, ומפי סבו הזקן הרב סלנט והרב צבי פסח פרנק. וכבר מילדותו בלט בקול נעים והשתתף במקהלה של סבו החזן בבית הכנסת החורבה, וממנו קיבל את ראשית חינוכו המוזיקלי. בהמשך, למד מפי החזן פרופ' אברהם צבי אידלסון, ומפי החזנים יעקב גוזמן וזבולון קוורטין. בעשור השני של המאה ה-20 התמנה לחזן בבית הכנסת שבבית הספר למל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא העות'מאני כעוזר רוקח. לאחר המלחמה התמנה כחזן ראשי בבית הכנסת החורבה ברובע היהודי, במקומו של סבו שנפטר במהלך המלחמה. הוא מילא תפקיד זה עד נפילת הרובע היהודי בידי הירדנים במלחמת העצמאות, למעט בתקופת מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, שבמהלכן היה מסוכן להגיע מהעיר החדשה, שבה גר, אל העיר העתיקה. בתקופה זו שימש כחזן בבית כנסת ברחביה. לאחר נפילת הרובע היהודי שימש במשך כ-15 שנה כחזן בבית הכנסת הנשיא ברחביה[2].
מתוקף תפקידו כחזן בבית הכנסת האשכנזי המרכזי של ירושלים, הוביל טקסים דתיים ולאומיים חשובים, כמו הקבלת פני הנציב העליון הרברט סמואל, הכתרת הרבנים הראשיים לישראל אברהם יצחק הכהן קוק ויצחק אייזיק הלוי הרצוג, חגיגת יום ההולדת של מלך בריטניה אדוארד השמיני[3], אזכרה לחללי השואה[4], אזכרה לחללי שיירת הדסה ועוד.
היה ממייסדי חברה קדישא האחידה "קהילת ירושלים" וניהל אותה[5]. יחד עם הרב אברהם חיים שאג פרסם בשנת 1946 "סדר תפילות לגומלי חסד של אמת לפי מנהגי ירושלים"[6]. ב-1967 פרסמו השניים חוברת בשם "דברים על ייסודה ופעולותיה, בעיותיה והישגיה של החברה קדישא", הכוללת נאומים ודרשות בנושא זה משנות ה-60 של המאה ה-20[7].
היה חבר מערכת העתונים "מוריה" ו"דואר היום", וניהל את השבועון "הד העם". כתב מאמרים בענינים שונים בעיתונות.
נפטר ב-15 באוגוסט 1970 (י"ד באלול ה'תש"ל), ונקבר בחלקת הפרושים בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
משפחתו
נשא את חיה מיכלא, בת אהרן נפתלי קמרז, ממנה נולדה לו בת אחת, מרים, ובן ישעיהו[8]. הוא התגרש ממנה, ונשא את ציפורה בת אהרן זליג אטינגר (נפטרה בפסח 1944[9]), שילדה לו שני בנים ובת. בנו אברהם נישא לאהובה, בת הרב פנחס אפשטיין[10].
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ישראל ברדקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 929.
- כרטיס הקבר של ישראל בר זכאי ברדקי, אתר הר הזיתים.
- שרשור אודותיו בפורום בחדרי חרדים.
הערות שוליים
- ^ ראו אודותיו אצל דוד תדהר (עורך), "רבי ישעיהו ברדקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 1052.
- ^ ראובן גפני, מקדש מעט, עמ' 44.
- ^ יום המלך בירושלים, הארץ, 23 ביוני 1936.
- ^ היום ישמיע הישוב את זעקתו, הארץ, 22 בפברואר 1943.
- ^ ראו כאן על חלקן בקבורת הסרג'נט הבריטי וולף הולמן
- ^ מהדורה ראשונה תש"ו, מהדורה שלישית תשכ"א, בקטלוג הספריה הלאומית.
- ^ בקטלוג הספריה הלאומית.
- ^ ישעיהו כרמיאל, אתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.
- ^ צפורה ברדקי ז"ל, הארץ, 21 באפריל 1944.
- ^ אישים ומוסדות, הצופה, 13 באוגוסט 1947.
