ישראל דינר
ישראל (בּוֹלֶק) בן ברוך דינר (Boruch Israel Dyner; 27 באוקטובר 1903 – 13 בפברואר 1979) היה אמן שחמט פולני-בלגי-ישראלי, שנמנה עם זן השחמטאים האיכותיים מבית היוצר של השחמט הפולני, שנודעה כמעצמת השחמט. דינר היה אחד מגדולי השחמטאים בבלגיה, השתתף ב-6 אליפויות בלגיה וזכה שלוש פעמים באליפות המדינה. בעקבות הצלחות אלו הוכרז כאלוף בלגיה לצמיתות והוענק לו התואר אמן שחמט. בשנת 1949 עם עלייתו לישראל השתלב דינר בצמרת השחמט הישראלי של שנות ה-50. סגנון משחקו אופיין בטקטיקה מעולה, אשר שיקפה את אמונתו כי כושר לחימה, התמצאות טקטית ועמידה בתנאי לחץ, הם המפתח לניצחון בשחמט. דינר היה אופטיקאי במקצועו.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
נולד ב-27 באוקטובר 1903 לאסתר מלכה לבית מילר דינר ולישראל דינר בעיר ורשה שבפולין הרוסית, במשפחה יהודית דתית מאוד בת חמישה ילדים. זכה לחינוך מסורתי בביתו מגיל צעיר. כבר בילדותו גילה דינר כישרון רב במשחק השחמט ובגיל שבע כבר שיחק בהצלחה מול בוגרים, שהביעו פליאה לנוכח רמתו הגבוהה וצפו לו עתיד מבטיח בתחום.
את צעדיו הראשונים בתחרויות שחמט עשה דינר בוורשה יחד עם עשרות שחמטאים צעירים כישרוניים, רובם יהודים. פולין נחשבה אז למעצמת שחמט בעלת אסכולה ייחודית: "דמיון תחבולני יוצר, משולב בהבנה פוזיציונית עמוקה ושליטה בסיומי המשחק, אך עם זאת, ידע תאורטי מועט בתחום הפתיחות" (צ'רניאק). אסכולה זו תאמה את סגנון משחקו של דינר. עם סיום לימודיו בגימנסיה נשלח דינר על ידי הוריו ללמוד אופטיקה בעיר ינה שבגרמניה.
בשנת 1930 היגרה משפחתו לבלגיה, והשתקעה בבירה בריסל, שם גילה דינר לראשונה את כישרונו הרב בשחמט. עד מהרה הפך לאחד מבכירי השחקנים בבלגיה, השתתף ב-6 אליפויות בלגיה, מתוכן זכה 3 פעמים כאלוף בלגיה בשחמט. בעקבות הצלחות אלו הוכרז כאלוף בלגיה לצמיתות והוענק לו התואר אמן שחמט.
בשנת 1936 נישא דינר לתמר לבית מטרסו. משפחתה של תמר היגרה לבריסל ב-1929 מסלוניקי.
השיא בבלגיה
ישראל דינר היה מבכירי שחמטאי בלגיה, והשתתף ב-6 אליפויות בלגיה:
- 1931 – סיים במקום השני באליפות בלגיה, אחרי Varlin.
- 1932 - זכה במקום הראשון באליפות בלגיה יחד עם ויקטור סולטנבייב (Soultanbeieff).
- 1933 – זכה מקום ראשון באליפות בלגיה, ללא שותפים לתואר.
- 1935 – זכה בפעם השלישית באליפות בלגיה שנערכה באנטוורפן.
בעקבות הצלחות אלו הוכרז כאלוף בלגיה לצמיתות והוענק לו התואר אמן שחמט.
בנוסף, בשנים 1936 ו-1937 השתתף דינר בשתי תחרויות בינלאומיות חזקות באוסטנד. בתחרויות אלו נטלו חלק גדולי השחמטאים של אותה תקופה: סבלי טרטקובר, פאול קרס, ראובן פיין, גדעון סטולברג, אריק לונדין, הנרי גרוב ואחרים.
שנים אלו, אשר היו "תור הזהב" של דינר בשחמט הבלגי, נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
הבריחה מהנאצים
פלישת הגרמנים לבלגיה, במאי 1940, קטעה את הקריירה השחמטאית של דינר, כאשר משפחתו נאלצה לנוס מאימת הנאצים, תוך שהם מחליפים מקומות מסתור באירופה הכבושה.
נדודי המשפחה החלו במנוסה לצרפת ונמשכו בפיצול, כאשר דינר נאלץ להמשיך במנוסתו בעוד משפחתו (אשתו ההרה וביתו, לאה, בת השנתיים) הסתתרו במנזר. כעבור זמן מה חזר דינר למשפחתו, והמשיך יחד איתם את מנוסתו לטולוז, שבדרום צרפת. כשהחלו הגרמנים לשלוח את יהודי טולוז למחנות השמדה, נמלטה המשפחה שוב לניצה, שם הצליחה לשהות כשנתיים, במהלכם זכה דינר באליפות השחמט של דרום צרפת ("החופשית") ושם נולדה בתו השנייה מירי בספטמבר 1940.
ב-1942 נאלץ שוב דינר להיפרד ממשפחתו, כאשר הוצב למשלוח למחנה ההשמדה בעוד אשתו ושתי בנותיו הסתתרו למשך מספר חודשים בכפרים בהרי האלפים. דינר ניצל מהמוות, לאחר שחתך את וורידיו, ובסיוע הגנרל וורי, מושל דרום צרפת בעבר, ניצל.
במרץ 1943, לאחר שנולדה לדינר ביתו השלישית (יהודית), כבשו האיטלקים את ניצה, ומשפחת דינר נאלצה למסור את בנותיה למסתור במשפחות מאמצות (הראויות לתואר חסידי אומות העולם).
בספטמבר 1943 לאחר שהגרמנים פלשו לאזור החופשי של דרום צרפת, נסה המשפחה עם שתי בנותיה הגדולות, ונאלצה להשאיר את ביתם הקטנה, שהייתה תינוקת בת מספר חודשים (יהודית), במסתור בבית יתומים (במנזר). המשפחה עברה את הגבול לשווייץ, לאחר הליכה קשה ביותר בהרים, זאת בסיוע חיילים איטלקים. משפחת דינר נמנתה על הפליטים הראשונים שהצליחו לחצות את הגבול לשווייץ הנייטרלית ללא רישיונות.
משפחת דינר הגיע ללוצרן שבשווייץ, ובסיוע של ארגון ציוני צרפתי וידידים צרפתיים איתרה את התינוקת שהושארה מאחור בבית יתומים בניצה. כשהגיעו ללוצרן עברה המשפחה תקופת התאוששות קשה מהמנוסה, במהלכה חלתה אשתו של דינר (תמר), ושתי בנותיו, אשר סבלו מתת תזונה ורככת העצמות, נמסרו שוב לתקופה למוסד.
למרות מצבה הקשה של המשפחה זכה דינר השחמטאי למעט נחת בלוצרן, כאשר השמועה כי בעיר נמצא אלוף בלגיה בשחמט הגיעה למועדון השחמט המקומי, ודינר "גויס" לחיזוק לנבחרת העירונית של לוצרן, וזכה ב-23.4.1944 מול נבחרת ארגאו (Argau) במפגש כפול על 33 לוחות, שהסתיים בניצחון לוצרן 29:37. בהמשך זכה דינר במספר תחרויות שחמט ברחבי שווייץ. ביטוי נאמן להערכה הרבה ליכולות השחמטאי של דינר ניתן לקרוא בכתבות העיתונים השווייצריים מאותה התקופה.
בספטמבר 1944, לאחר שחרור בלגיה על ידי בעלות הברית, חזר דינר לבלגיה, לא לפני שעבר עם משפחתו בניצה למפגש איחוד עם התינוקת שהושארה כשנה בבית היתומים.
בישראל
במרץ 1949 נולדה ביתו הרביעית, אתי, וכחצי שנה לאחר מכן, בספטמבר 1949, עלה דינר עם אשתו וארבע בנותיו לישראל והשתקע בראשון לציון שם חי עד יומו האחרון. שם פתח חנות אופטיקה במיקום מרכזי במדרחוב העיר. למחייתו התפרנס ממקצועו כאופטיקאי, אך עיקר חייו המשיכו להתנהל סביב כישרונו האדיר כאמן שחמט, כעת במסגרת מועדון השחמט של ראשון לציון.
מועדון השחמט של ראשון לציון קלט בגאווה את דינר, שכן עד אז שחמטאי ברמה גבוהה כמותו טרם הופיע במועדון. בשנות ה-50' השתתף דינר בכל התחרויות החשובות שנערכו בארץ, לרבות בארבע אליפויות ישראל: (1951, 1953, 1955, 1957). בשנת 1951 חלק מקום 7-5, ובשנת 1957 חלק את המקום הרביעי.
בשנים 1954–1955, הופיע דינר בלוח הראשון של מועדון ראשון לציון (שהוגדר כ"הרכב היסטורי של ראשון לציון"). ב-1956 הצטרף לאלופה הנצחית של אותה תקופה, מועדון על שם "לסקר" שבתל אביב, והיה לאחד משחקניה המצטיינים ושותף להישגיה הגדולים, לרבות זכייה באליפות הליגה בשנים 1956 – 1959.
בשנת 1960 חזר דינר להוביל את מועדון ראשון לציון בליגה והיה ממניחי אבן היסוד לעיצובה של הקבוצה, שעלתה בהמשך לליגה הלאומית, ואף זכתה באליפות המדינה לשנת 1980.
אחד מאוהדיו הנלהבים של דינר היה שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, שסייע רבות לשחמט הישראלי ולימים כיהן כנשיא כבוד של האיגוד הישראלי לשחמט.
בתקופות שונות נמנה דינר עם סגל נבחרת ישראל, אולם בשל הידרדרות מצבו הבריאותי לא הופיע במשחקיה. ערב אולימפיאדת השחמט במינכן ב-1958 זכה דינר בתחרות מבחן לקביעת הנבחרת, ונקבע כשחקן הלוח ה-5, אולם וויתר על הנסיעה בשל מצבו הבריאותי.
תחרות העשור של 1958 הייתה האחרונה בה השתתף דינר. מכאן ואילך השתתף דינר רק במשחקי ליגה, משחקים ידידותיים, הדרכת נוער, משחקים סימולטניים ואירועי שחמט עממיים.
ב-1964 שולב דינר בצוות המנתחים של נבחרת ישראל באולימפיאדה שנערכה בתל אביב, במהלכה זכה דינר לארח בביתו את השחמטאי הרוסי מיכאל טל (אלוף העולם בשחמט בשנים 61–1960).
דינר נפטר ב-13 בפברואר 1979, בשנה ה-76 לחייו.
קישורים חיצוניים
- Boruch Israel Dyner at 365Chess.com
- Nieuwe pagina 3
- היסטוריה של מועדון השחמט ראשון לציון
- ישראל דינר באתר יד ושם
- עוד על ישראל דינר באתר יד ושם
