כותח
| מאכלים | |
|---|---|
| מוצא | מסופוטמיה |
| אופן הגשה | מטבל |
| מרכיבים עיקריים | פירורי לחם, חלב |
כותח הבבלי הוא שמו העברי של מאכל שהיה נפוץ בעיקר בבבל וסביבתה. בארמית בבלית היה נקרא כמכא. מרכיביו היו בעיקר חלב או מי חלב,[1] פירורי לחם יבש או קמח שעורים מגובל במים ומיובש על גבי רמץ,[2] מלח, ולפעמים גם מעט מים. טעמו היה חמוץ מאוד ולא היה אפשר לאוכלו כשלעצמו על פי רוב היה עשוי רך ונוזלי ושימש כמטבל.[3]
הכותח מוזכר רבות בספרות חז"ל ונראה שחכמים הסתייגו מאכילתו ויחסו לו השפעות שליליות. במסכת פסחים[4] כתוב שכותח הבבלי סותם את הלב ומחליש את הראיה ומכחיש את הגוף. במסכת כריתות המליץ רב משרשיא לבניו שעדיף לאכול דג כמעט מקולקל ולא כותח ששובר את האבן מרוב חריפותו. במקום אחר מובא שבני ארץ ישראל היו סולדים מהכותח הבבלי.
בהלכה
אף שהיו בו רק מי חלב, הכותח נחשב לחלבי ואסור לאוכלו עם בשר.[5] כמו כן יש בו דין תערובת חמץ ואסור בפסח.[6] לגבי ברכתו לא מופיעה התייחסות בחז"ל אולי כיון שהיה נאכל כטפל עם דברים אחרים לא בירכו עליו כלל. לגבי איסור פת עכו"ם ההלכה מתירה את הלחם שבכותח אף שנקנה מגוי. לגבי דין גילוי משקין, נאמר במסכת עבודה זרה[7] כי כותח הבבלי אין בו משום גילוי, ובני גולה נהגו בו איסור. כמו כן, דעת רב מנשי היא שאם ניכר בכותח מקום נשיכת הנחש, הוא נאסר אף לנוהגים היתר[8].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כותחא, באתר פורטל הדף היומי
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ד
- ^ תשובות הגאונים הרכבי סי' שנב
- ^ רבי עובדיה מברטנורא, וראה הערה בהמשך.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"א עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת פסחים, פרק ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל' עמוד ב'
- ^ מגמרא זו נראה מצד אחד כי הכותח היה נוזלי ונאסר בגילוי, ומצד שני היו ניכרים בו סימני נשיכת נחש. משכך עולה לכאורה כי מרקמו היה סמיך ומוצק יחסית.
