כלא מוליק
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית סוהר, אתר הנצחה לאומי |
| מיקום | הרובע השלישי של ליון |
| מדינה | צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פתיחה רשמי | 1921 |
| קואורדינטות | 45°45′01″N 4°51′42″E / 45.7504°N 4.8618°E |
|
(למפת ליון רגילה)   כלא מוליק | |
כלא מוליק (בצרפתית: Montluc) הוא בית כלא לשעבר הממוקם ברחוב ז'אן השט (rue Jeanne Hachette) ברובע השלישי של ליון, צרפת. הוא היה ידוע כמקום כליאה, עינויים והרג על ידי הגסטפו במהלך התקופה בה הייתה צרפת כבושה על ידי הנאצים.
היסטוריה
המבנה נבנה בשנת 1921 לשימוש ככלא צבאי. לאחר הפלישה לאזור הלא כבוש של וישי בצרפת בנובמבר 1942, הגסטפו השתמש בו כבית סוהר, מרכז חקירות ומחנה מעצר עבור הממתינים להעברה למחנות ריכוז. ההערכה היא כי למעלה מ-15,000 בני אדם נכלאו במוליק, ומעל 900 מהם הוצאו להורג בו.[1]
באמצע אוגוסט 1944 נלקחו אסירים ממוליק לשדה התעופה ברון שם נרצחו 109 מהם, כולל 72 יהודים. [2]
ב-20 באוגוסט כ-120 אסירים נלקחו לפור דה קוט-לורט (Fort de Côte-Lorette) בסן-ז'ני-לבאל (Saint-Genis-Laval) ונורו. אירוע זה ידוע בשם הטבח בסן-ז'ני-לבאל.
מבנה מוליק שוחרר ב-24 באוגוסט 1944 על ידי חיילי ה-FFI (קיצור של Forces françaises de l'Intérieur, כוחות הפנים של צרפת, אחד מארגוני המחתרת הצרפתית). מנהיג ההתנגדות קולונל קניג, שניצל את הכאוס ששרר בליון באותה עת, נכנס לכלא במכונית גנובה של הצבא הגרמני מחופש לקצין גסטפו ושכנע את הקומנדנט לשחרר את השבויים. הוא אמר שהפקודה הגיעה ממפקד הגסטפו בליון, קלאוס ברבי.[1]
ב-1947 מוליק הפך שוב לכלא אזרחי, ונסגר לבסוף ב-1997. [3] חדר המעצר נסגר במאי 2009.
כיום
בשנת 2009, רוב הכלא, כולל הקירות, המדרגות והחצר, סווגו כאנדרטה היסטורית. מאז ספטמבר 2010 הכלא פתוח לציבור לסיורים מודרכים המאורגנים על ידי המשרד הלאומי של חיילים משוחררים וקורבנות מלחמה (l'Office national des Anciens combattants et Victimes de guerre). [4]
אסירים בולטים
- רמון אוברק, מנהיג ההתנגדות (1943)
- אנטואן אבינין, איש עסקים, קצין צבא ומנהיג התנגדות צרפתי, לימים סגן וסנאטור (1942)
- פרנסס בזה (Francis Basin), צרפתי שפעל בשורות מנהלת המבצעים המיוחדים וסייע בהקמת רשת URCHIN (בשנת 1942)
- אנתוני ברוקס, קצין בריטי במנהלת המבצעים המיוחדים (1944)
- מארק בלוך, היסטוריון ומתנגד לנאצים (1944)
- חביב בורגיבה, לאומן תוניסאי, לימים הנשיא הראשון של תוניסיה (1943)
- אנדרה דוויני, חייל ומתנגד שנמלט (1943)
- סלומון גלוק, רופא ומתנגד (1944)
- מוריס ג'ויו (Joyeux), אנרכיסט (1940–1944)
- ז'אן דה לאטר דה טסיני, מאוחר יותר מפקד הארמייה הצרפתית הראשונה במהלך הפלישה לדרום צרפת (1942–43)
- ז'אן מולן, חייל ומנהיג התנגדות (1943)
- רולאן דה פורי, שר קלוויניסטי ומנהיג התנגדות (1943)
- אליז ריווה, נזירה ומתנגדת הנאצים (1944)
- אנדרה פרוסאר (Frossard), עיתונאי ומסאי צרפתי, היה כלוא ב"ביתני היהודים" של פורט מוליק; אחד משבעת הניצולים מטבח ברון (1943–44)
- אליס ונסטנברג (Vansteenberghe), רופאה ומתנגדת הנאצים (1944)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Cosgrove, Michael (24 באוגוסט 2009). "Lyon commemorates the liberation of its wartime Nazi prisoners". Digital Journal. נבדק ב-7 ביוני 2010.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ "Bron: le panneau en mémoire des charniers de l'aéroport dévoilé" [Bron: memorial unveiled to mass graves at the airport]. Le Progrès. 2 בספטמבר 2014. נבדק ב-26 ביוני 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Les prisons de Lyon". Prison.eu (בצרפתית). נבדק ב-7 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Prison de Montluc : un nouveau lieu de mémoire". pointsdactu.org (בצרפתית). 2014. אורכב מ-המקור ב-22 ביוני 2011. נבדק ב-22 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
כלא מוליק39985463Q13518318