כפרי הכס
כפרי הכס (בערבית: قرى الكراسي, תעתיק עברי: קֻרָא אל-כָּרָאסִי) היו כפרים באזורי ההרים המרכזיים של ארץ ישראל ששימשו כמקומות מושבם של מנהיגים מקומיים של נפות מנהליות של כמה כפרים (נפה בערבית: نَاحَيِة בתעתיק עברי: נָאחְיָה). מאחר שבראש הנחיה שלט שייח', לעיתים נקרא כל אזור: משיח'ה (مشيخة). שיטת כפרי הכס פעלה בעיקר במהלך המחצית השנייה של השלטון העות'מאני.[1]
תפקידים פוליטיים וחברתיים
היו כ־24 כפרי כס במחוזות המשנה שבאזור ההרים.[2][3] לרוב הם היו מרוחקים יחסית מהמרכזים העירוניים העיקריים, כמו ירושלים, שכם, וחברון, שלהם היו מנהלים נפרדים. חלק מכפרי הכס היו ממוקמים, אסטרטגית, לאורך נתיבי מסחר, או שהם היו מרכזי ייצור שמן זית.[2][4]
כמה כפרים שכנים קובצו יחד לנפות מנהליות, ובהן שלט שייח' שישב כפר כס. השייח' היה בן לחמולה חזקה ולרוב גם בעלת קרקעות ועשירה. כל כפר כס שימש כמרכז חברתי-פוליטי וכלכלי של הכפרים שבנפה. כפר הכס היה המרכז האדמיניסטרטיבי של המשפחה או החמולה השלטת באזור, וחלקם היו גם מרכזים של מסדרים סופים שונים, במיוחד הקאדריה. החמולות המובילות של האזור שמרו על קשרים עם חמולות אחרות באמצעות רשתות חסות ובריתות, וקיימו יחסים דומים עם חמולות סוחרים עירוניים.[1] הקשר של השייח'ים לרשויות נבעה מתפקידם כגבאי מיסים מקומיים מטעם הממשלה.[5]
השייח'ים ביססו את שלטונם על כוחם.[1] הם היו באי כוח השלטון המרכזי וגבו מהאיכרים מיסים, אך בה בעת יצרו מעין אוטונומיה מקומית ושימשו כחוצץ בין האיכר לבין השלטונות שלא היו בני האזור ולא הכירו את הדמויות והמנהגים. השייח'ים הציעו לאיכרים הגנה, בתמורה לנאמנות והנכונות להתגייס למליציה המקומית, במקרה של איום מבחוץ. לרוב, השייח'ים כרתו בריתות עם שייח'ים שכנים וכן עם המנהיגים בערים הגדולות וכך יצרו לעצמם רשת הגנה סביבתית רחבה.[1] מתוקף מעמדם, השייח'ים לא רק שלטו על גידול היבולים ונתיבי המסחר בם, אלא גם שמשו כבוררים בסכסוכים, וכאוכפי החוקים השבטיים.[1]
כשנפוליאון צר על עכו ב-1799 ונשקפה סכנה לשלטון העות'מאני, שלחו החמולות השליטות בכפרי הכס כוחות כדי לסייע בבלימת הפלישה הצרפתית.[1][4]
כפרי הכס גם איחדו כוחות במהלך מרד האיכרים בארץ ישראל ב-1834 נגד צווי הגיוס של מוחמד עלי ממצרים.[1]
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, עם ביצוע רפורמות הטנזימאט במשטר העות'מאני, חלו שינויים גם בשיטת המינהל הפוליטי של אזור ההר. השלטון המרכזי העביר את הסמכוית לידי השליטים העירוניים, בכל כפר מונה מוכתר ובכך תם עידן השייח'ים האזוריים ושלטון כפרי הכס.
ארכיטקטורה
האדריכלות של כל ארמון, או מצודה, הושפעה רבות מסגנון הבנייה שהיה מקובל בערים, בניגוד לאדריכלות הפשוטה יותר של בתי איכרים.[1][3][6] בכל מבנה כזה, היה אגף לגברים, שנקרא, בשם העות'מאני "הסָלמלוכּ" (السلملك), אגף סגור עבור נשות הבית - "החָרמליק" ("الحرملك") שהייתה לו דלת רק לאזור הפנימי, היו החלקים המִנהליים ומוסדות הציבור (לרוב באגף נפרד, או במבנים סמוכים) והיה האזור הפתוח לאירוח.[7]
רשימת כפרי הכס[4][3]
| כפר | אזור | שם המצודה | שם השבט |
|---|---|---|---|
| אבו דיס | אל-וואדיה (الوادية) | עריקאת (عريقات) | |
| עבוין | בני זיד (بني زيد) | ארמון סחוויל (قصر سحويل) | אל-סחוויל (السحويل) |
| עראבה | אל-חארית'ה (بلاد الحارثة) | ארמונות אל-עבד -אל-האדי (قصور آل عبد الهادي) | עבד אל-האדי (عبد الهادي) |
| בית איכסא | ג'בל אל-קודס (جبل القدس) | מצודת אל-ח'טיב (قلعة الخطيب) | אל-כָּסָאוּני (الكسواني) |
| בית עיטאב | אל-ערקוב (العرقوب) | אל-לחאם (اللحام ) | |
| בית ג'וברין | ג'בל אל-ח'ליל א-תחתא (جبل الخليل التحتا) | אל-עזה (العزة) | |
| בית וזן | ג'ורת עמרה (جورة عمرة) | ארמון אל-קאסם (قصر القاسم) | קאסם (قاسم) |
| ביתא | משאריק אל ביתאווי (مشاريق البيتاوي) | דוויקאת (دويكات) | |
| ביתוניא | ג'בל אל-קודס (جبل القدس) | אל-ביתוני (البيتوني) | |
| אל-בירה | ג'בל אל-קודס (جبل القدس) | אל-ביראווי (البيراوي) | |
| בורקה | וואדי אל-שעיר (وادي الشعير) | ארמון אל-סעוד (قصر آل مسعود) | אל-בורקאי ו אל-מירי (البرقاوي والمري) |
| דיר ע'סאנה | בני זיד (بني زيد) | מצודת אל-שייח' צאלח (قلعة الشيخ صالح) | אל-ברע'ות'י (البرغوثي) |
| דיר איבזיע | בני חארת' (بني حارث) | אל-כראג'ה (الكراجة) | |
| דיר איסתיא | ג'מאעין (جماعين) | ארמון דיר-אסתיא (قصور ديرإستيا) | קאסם (قاسم) |
| דורא | ג'בל אל-חליל אל פוקא (جبل الخليل الفوقا) | עמרו (عمرو) | |
| ג'בע | ג'בל סאמי (جبل سامي) | ג'ראר (جرار) | |
| ג'אלוד | משאריק אל ביתאווי (مشاريق البيتاوي) | מנצור (منصور) | |
| ג'מאעין | ג'מאעין (جماعين) | ארמון אל-ח'ליל (قصر آل خليل) | קאסם ו אל-ריאן (قاسم وريان) |
| כפר מאליכ | בני סאלם (بني سالم) | אל-דייקה () | |
| כור | قصر الجيوسي | ארמון אל ג'יוסי (قصر الجيوسي) | אל-ג'יוסי (الجيوسي) |
| מג'דל יאבא | ג'מאעין (جماعين) | אל-ריאן (الريان) | |
| מזרעה א-שרקיה | בני מורה (بني مرة) | אל-עינסווייה (العينسوية) | |
| נעלין | אל-ערקוב (العرقوب) | ארמון אל-ח'וואג'ה (قصر الخواجا) | אל-ח'וואג'ה (الخواجا) |
| אבו גוש (קריית אל-ענב) | בני מאלכ (بني مالك) | אבו ע'וש (أبو غوش ) | |
| ראס כרכר | בני חארת' (بني حارث ) | ארמון אל-סמחאן (قصر آل سمحان) | אבו סמחאן () |
| סנור | שערוויה (شعراوية) | מצודת אל-ג'ראר (قلعة آل جرار) | ג'ראר (جرار ) |
| סבסטיה | וואדי אל-שעיר (وادي الشعير) | ארמון אל-כּאיד (قصر الكايد) | אל-כּאיד (الكايد) |
| אל-ולג'ה | בני חסן (بني حسن ) | אל-עבסייה (العبسية) |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Beshara Doumani., Rediscovering Palestine: Merchants and Peasants in Jabal Nablus, 1700–1900, העמודים מוצגים באישור של University of California Press. זכויות יוצרים., 1995, עמ' 238, 35, 29, 17,16
- ^ 2.0 2.1 Sarah Irving, Palestine, Bradt Travel Guides, 2011, עמ' 248
- ^ 3.0 3.1 3.2
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים , قرى الكراسي في فلسطين - כפרי הכס בפלסטיין, riwaq, דצמבר 2017 - ^ 4.0 4.1 4.2 Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G, "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement, Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 356-352
- ^ Permanent Delegation of Palestine to UNESCO, Throne Villages - כפרי הכס, באתר unesco, יוני 2013
- ^ Suad Amiry, Vera Tamari, The Palestinian Village Home, Trustees of the British Museum, 1989, עמ' 26, 11
- ^ فادي العصا, بيوت "قرى الكراسي" وقلاعها.. عندما حكم الفلسطينيون أنفسهم لمصلحة الدولة العثمانية - הבתים והטירות של "כפרי הכורסי"... כשהפלסטינים שלטו בעצמם לטובת האימפריה העות'מאנית, aljazeera, 14/8/2021
