כתובות פמייתן ופניטריון
כתובות פמייתן ופניטריון הן שתי כתובות נפרדות, פיניקית ויוונית, החקוקות על אותו בסיס שיש שנמצא בדרומולקסיה (אנ') שמדרום ללרנקה, כתיון העתיקה, ב־1954.[1][2][3] הכתובת הראשונה, הפיניקית, נחקקה ב־328 לפנה"ס, וכשלוש מאות שנה לאחר מכן, בסיס השיש הונח הפוך ונחקקה עליו הכתובת השנייה, היוונית;[1][3] בין הכתובות אין קשר והן לא מהוות כתובת דו־לשונית.[4] הבסיס מוצג עתה במוזיאון הארכאולוגי של מחוז לרנקה (אנ').[3][5]
כתובת פמייתן
הכתובת הפיניקית מזכירה את פמייתן, מלך כתי ואדיל, והוקדשה בשנת 34 למלכותו:[4][5][6]
[בימים X] לירח פעלת בשנת 𐤘𐤗𐤛𐤖 למלך פמייתן מלך כתי ואד[יל]
[בן מל]ך מלכיתן מלך כתי ואדיל סמל אז אש יתן ויטנא[...]
נוסח הכתובות דומה לנוסחי כתובות רבות אחרות מקפריסין.[6] "סמל אז אש יתן ויטנא" משמעו "הפסל הזה אשר נתן והציב".[6] שנת 34 למלך פמייתן מתוארכת, על בסיס עדויות אפיגרפיות והיסטוריוגרפיות הנוגעות לשלטונו על תמש, לסביבות 328 לפנה"ס.[4][5][6][7][8]
בתקופה הקלאסית, הקדשות פיניקיות לפסלים נחקקו על בסיסי שיש לפסלים, אך הפסלים שהוצבו על הבסיסים שנמצאו אבדו; רק שרידים מהפסל על הפאה העליונה של בסיסי השיש מרמזים על החומר המקורי של הפסל, שיש או ברונזה. שרידי ברונזה בשקעים שעזרו לייצב את הפסל על הבסיס מרמזים שהפסל שהוקדש בכתובת זאת היה פסל ברונזה.[9]
כתובת פניטריון
אחרי שהבסיס נהפך, והצד העליון הפך לצד התחתון, נחקקה הכתובת היוונית על אותה פאה של הכתובת הפיניקית, בסוף המאה ה־1 לפנה"ס:[10][1][2][3][11]
[Ἡ]ΠΟΛΙΣΚΑΙΔΗΜΟΣΠΝΥΤΑΡΙΟΝΙΠΠΑΧ[ου]
ΤΗΝΓΥΝΑΙΚΑΑΣΚΛΗΠΙΟΔΩΡΟΥ ΤΟΥ
ΑΣΚΛΗΠΙΟΔΩΡΟΥΤΟΥΣΙΛΛΙΔΟΣΤΩΝ
ΓΕΓΥΜΝΑΣΙΑΡΧΗΚΟΤΩΝΚΑΙΗΓΟΡΑΝΟΜ[η]
ΚΟ[τ]ΩΝΤΟΥΔΕΥΤΕΡΟΥΚΤΙΣΤΟΥ ΤΟΥΙΕΡΟΥ
[κ]ΑΙΑΡΧΙΕΡΕΩΣΑΣΚΛΗΠΙΟΥΚΑΙΥΓΙΕΙΑ[ς]
משמעות הכתובת היא: ”העיר והעם (קידשו את) פניטריון, בת היפרכ[וס], אשת אסקלפיודורוס, בן אסקלפיודורוס, הוא עצמו בן סיליס, ששימש בתפקיד הגימנסיארך והאגורנומוס, המייסד השני של המקדש והכהן הגדול של אסקלפיוס והיגיאיה”.[10][2]
ההקדשה נעשתה לאישה מ"משפחה קיפרית עתיקה" שחברה לפיניקים שעברו הלניזציה. שמות הכוללים את הרכיב Πνυτ- (מהמלה πνυτός, במשמעות "חכם" בקירוב) נפוצים בקפריסין, הן בכתובות בכתב ההברתי (אנ') ובכתב היווני האלפביתי, אך נדיר מאוד מחוץ לאי. שם הסב, סיליס, הוא שמי במקורו, ושם בנו ונכדו, אסקלפיודורוס, הוא שם יווני ותואם לתפקידם ככהני אסקלפיוס, המקביל לאשמון הפיניקי. חברי המשפחה שהחזיקו במשרות דתיות מילאו גם את תפקיד הגימנסיארך (צר'), הקשור בכוח צבאי, והאגורנומוס, המתועד בשתי כתובות מכתיון וידוע היטב מסלמיס, ואולי לקוח מהתפקיד הפיניקי "רב סרסרם" (ראש הסוכנים הכלכליים?) הידוע מ־KAI 34.[12]
מקדשי אשמון ואסקלפיוס?
הכתובת היוונית עשויה להעיד על מקדש פיניקי קדום לאשמון באזור בו התגלה בסיס השיש. ניתן להציע שהכתובת הפיניקית הקדישה פסל לאשמון במקדשו שבאזור אגמי המלח של לרנקה (בהם התגלו כלי אבן המזכירים את השם אשמון ומתוארכים למאה ה־4 לפנה"ס), הסמוכים לדרומולקסיה; אף שאין עדות ישירה לזיהוי אשמון עם אסקלפיוס בתקופה הקלאסית של קפריסין, סביר שאותו אזור שימש בתקופות שונות כמקדש לאל הרפואה, בשמות שונים. הכתובת היוונית מאשרת שמקדש אסקלפיוס (והיגיאיה) הוקם או מומן על־ידי אישהּ של פניטריון, ולכן ניתן להניח שהמקדש הפיניקי לאשמון נהרס או חרב בשל הזנחה, והוקם מחדש כמקדש לאסקלפיוס והיגיאיה.[12]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 A. H. S. Megaw, Archaeology in Cyprus, 1954, Archaeological Reports, 1954, עמ' 31 doi: 10.2307/581167
- ^ 2.0 2.1 2.2 T. B. Mitford, Further Contributions to the Epigraphy of Cyprus, American Journal of Archaeology 65, 1961, עמ' 113–114 doi: 10.2307/502666
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "Archaeological Museum of Larnaca District", Larnaca Virtual Museums
- ^ 4.0 4.1 4.2 Marguerite Yon, Kition dans les textes (Kition-Bamboula V), Éditions Recherche sur les Civilisations, 2004, p. 177
- ^ 5.0 5.1 5.2 A. M. Honeyman, Inscriptions from Cyprus, Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland, 1960, עמ' 111–112
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 יוסף נוה, כתובות פניקיות ופוניות (1960–1964), לשוננו ל', 1966, עמ' 233
- ^ תבנית:אוצר הכתובות
- ^ George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Cyprus, 1964, עמ' xxxiii–xxxiv
- ^ Marguerite Yon, Kition dans les textes (Kition-Bamboula V), Éditions Recherche sur les Civilisations, 2004, p. 164
- ^ 10.0 10.1 Marguerite Yon, Kition dans les textes (Kition-Bamboula V), Éditions Recherche sur les Civilisations, 2004, p. 256–257
- ^ Jeanne Robert, Louis Robert, Bulletin Épigraphique, Revue des Études Grecques 69, 1956, עמ' 185
- ^ 12.0 12.1 Marguerite Yon, Kition dans les textes (Kition-Bamboula V), Éditions Recherche sur les Civilisations, 2004, p. 257
